תמיכה וייעוץ...

תמיכה וייעוץ...

חברי/ות פורום יקרים/ות הנה זה בא... הגיע זמני להתבונן הישר אל המראה ולהודות: אני מכורה כבדה לאינטרנט. לא יכולה ללא האינטרנט. אין יןם שעובד ללא שיטוט ממושך ואף מספר פעמים ביום (מספר שעות בכל פעם). בייחוד מכורה לפורומים של תפוז... למיניהם. מה עושים? אני מיואשת ומרגישה שפיתחתי תלות ותחליף לחיים האמיתיים (ואין לי ממש...). קצת רקע - אני בת 30 (כמעט), רווקה, גרה ב"חור" - מקום מקסים אך מבודד בו גרים רק זוגות צעירים עם או לי ילדים, לא מכירה אף אחד... בודדה בכלל. לצערי, מסיבות שונות (שלא יפורטו להלן), נקלעתי לבדידות איומה שנמכת כבר 5 שנים. אין לי חברים כלל וכלל למעט מספר ידידים לא קרובים במיוחד ממקום העבודה שלי. אחת הסיבות לבדידות זו (ושוב, רק אחד מהגורמים לבדידות) היתה וורקוהוליזם שלי שנמשך לאורך 5 השנים האחרונות. כעת, אני נמצאת במעין "התפכחות" ובחינה לעומק (חשבוןנפש). בכל מקרה, הפורומים בתפוז מהווים תחליף עבורי לחברה שאין לי. אציין, אני לא נוהגת להשתתף כלל בפורומים הללו אלא רק לקרא ולעקוב. ממש מכירה כבר את המשתתפים אך הם כמובן לא מכירים אותי (חשש מחשיפה ויצירת קשרים עם זרים...). בקיצור, אני מרגישה עם זה רע. לאחרונה התחלתי לנסות ולקשור קשרים עם אנשים אך זה לא מצליח לי כל כך... אני מחפשת מקורות עניין ותעסוקה לזמן שלאחר העבודה (קורסים, סדנאות והתנדבות) אך לא ממש משקיעה בכך. מאוד רוצה למצא כבר חבר/אהבה ולהשקיע את מלא מרצי בכך. למעשה, נקלעתי למצב של דכאון. הדבר היחידי שאני מבצעת באדיקות מייד עם שובי מהעבודה ועד לשעות הקטנות של הלילה הנו שיטוט בפורומים... לו היה לי כסף לפסיכולוג אני מניחה שכבר הייתי פונהה אבל לצערי אני לא יכולה לאפשר זאת לעצמי. בכל אופן, מה הייתם מציעים? אני נואשת... כרגע אני אפילו לא מנסה להגמל מהאינטרנט כי אין לי אלטרנטיבה אחרת לבדידות המטורפת בה אני שרויה. וכשאני אומרת בדידות זה המצב הכי קיצוני שהייתם יכולים להעלותו על דעתכם.... פשוט לבד כמעט לגמרי בעולם. ואני לא מגזימה. מרוב שיטוטים באינטרנט נעשיתי מומחית לאיתור מידע וזאת אני מרגישה לאור בקשות של הידידים מהעבודה המבקשים שאחפש עבורם מיד. אני כמובן מעודדת זאת...ונהנית מכך. אבל די. אני תוהה אם לא נקלעתי למעגל קסמים הרסני. כלומר, מצד אחד הבדידות כל כך קשה עד שאני נמלטת וצוללת לתוך האינטרנט ומצד שני אולי הבריחה הזו לאינטרנט גורמת לי לדכאון ולחוסר חשק לקום ולחפש לי בפועל מקורות עניין... ולא רק להצהיר ולדבר על כך בתאוריה... תודה על ההקשבה.. הבודדה
 

e-magine

New member
ברוכה הבאה, מכורה כבדה ../images/Emo24.gif

קראתי את דברייך ואני מודה לך ששיתפת אותנו. אני אנסה להתייחס, אך לא מבטיח שאגע כרגע בכל הנקודות שהעלית. כי בהודעה שלך נגעת בכמה וכמה דברים חשובים ביותר. הבדידות היא גורם מאד ידוע להתמכרות לאינטרנט, אך דווקא במקרה שלך, לא הייתי נחפז לומר ש/זאת הסיבה שלך להתמכרות. ההתמכרות לעבודה - הוורקוהוליזם דומה במהותה לאחד הטיפוסים של התמכרות לאינטרנט, אני בכלל לא מופתע שהגעת לאינטרנט ולהתמכרות אחרי תקופה ארוכה של בדידות וורקהוליזם. הדיכאון כשלעצמו יכול להוות סיבה להתמכרות הזאת. מצד שני, אני לא מתלהב מהעניין הזה של הבחנה עצמית. מאד חשוב לכל אחד מאיתנו, כאן , להיות מודעים לבעיות שלנו, ולהתמודד איתן, וגם לחפש את הסיבות שהביאו אותנו לאיפה שהגענו. לא עם כל בעיה אנחנו מצליחים להתמודד לבד. כאשר אין מי שיעזור לנו, או כאשר העזרה שאנחנו מקבלים מאנשים לא מקצועיים לןא מספקת, אנחנו חייבים לפנות לעזרה מקצועית. אם היה לך כאב שיניים, אני מקווה שהיית הולכת לרופא שיניים גם אם לשם כך היה קשה לך לגייס את הכסף הדרוש ואפילו היית לוקחת הלוואה. אם את סובלת מבחינה נפשית, מדוע את נותנת לעצמך כאלה תירוצים? לא חבל עלייך? את המיטוס נהזה צריך לנפץ. את חברה באחת מקופות החולים, יש לך זכות לטיפול פסיכולוגי לפחות ראשוני. אני יודע על מה אני מדבר, חלק גדול מהאנשים שפונים לטיפול פסיכולוגי, די להם בטיפול מאד קצר. אני מאד מקווה שתחזרי ותגיבי לדברים אלה, ולא תשקעי לך בתוך שתיקה. אני כאן ואני רוצה לעזור לך. ואני מקווה מאד שאני לא היחיד.
 
שלום לך

תודה על דבריך הנוגעים כל כך... לפנות לטיפול דרך קופת חולים זה דבר שלעולם..אבל לעולם לא אעשה. אני ממש לא רוצה את אות הקין חקוקה לי על המצח לנצח... אני מנסה כן לפתור את העניין ולשפר את מצבי החברתי/רגשי נפשי על ידי חיפוש שותפים לדירה, חיפוש ורישום לקורסים וחמציאת עניין בחיים... מודה שלא כל כך הולך לי... לפעמים הדכאון גורם לך לשקוע עוד ועוד עד שאינך רוצה לעשות מאומה מלבד לשקוע בעולם הוירטואלי השוקק חיים כל כך. אבל, למרות הכאב והציניות אני עדיין אופטימית ויודעת שבסוף יהיה בסדר... אם כי לאט באופן מחריד. ואכן, "חבל עליי"... חבל שהגעתי הלום. עוד לא בת שלושים (בעוד חודשיים) ומרגישה שאין לי חיים כל כך. החיים הוירטאליים הנם אשליית החיים האמיתיים שאותם אני לא זוכה למצות. חבל לי שהורקוהוליזם שלי נמשך קצת יותר מ- 5 שנים. מגיל 25. מרגישה שהפסדתי רבות והחמצתי המון (אם כי לפחות בעבודה הצלחתי קצת להתקדם ולבסס את דרכי המקצועית... אבל האם זה מה שחשוב בחיים???)
 

e-magine

New member
אולי זה יפתיע אותך

אבל אני מכיר את המצב שאת מתארת, אני לא בטוח שאת הולכת למטה, את מתייחסת בצורה מאד מפוקחת לעניין הזה של 5 שנות וורקהליזם, האם זה הלך במקרה ביחד עם איזושהי סגירות רגשית?
 
למעלה