מכורה כבדה
New member
תמיכה וייעוץ...
חברי/ות פורום יקרים/ות הנה זה בא... הגיע זמני להתבונן הישר אל המראה ולהודות: אני מכורה כבדה לאינטרנט. לא יכולה ללא האינטרנט. אין יןם שעובד ללא שיטוט ממושך ואף מספר פעמים ביום (מספר שעות בכל פעם). בייחוד מכורה לפורומים של תפוז... למיניהם. מה עושים? אני מיואשת ומרגישה שפיתחתי תלות ותחליף לחיים האמיתיים (ואין לי ממש...). קצת רקע - אני בת 30 (כמעט), רווקה, גרה ב"חור" - מקום מקסים אך מבודד בו גרים רק זוגות צעירים עם או לי ילדים, לא מכירה אף אחד... בודדה בכלל. לצערי, מסיבות שונות (שלא יפורטו להלן), נקלעתי לבדידות איומה שנמכת כבר 5 שנים. אין לי חברים כלל וכלל למעט מספר ידידים לא קרובים במיוחד ממקום העבודה שלי. אחת הסיבות לבדידות זו (ושוב, רק אחד מהגורמים לבדידות) היתה וורקוהוליזם שלי שנמשך לאורך 5 השנים האחרונות. כעת, אני נמצאת במעין "התפכחות" ובחינה לעומק (חשבוןנפש). בכל מקרה, הפורומים בתפוז מהווים תחליף עבורי לחברה שאין לי. אציין, אני לא נוהגת להשתתף כלל בפורומים הללו אלא רק לקרא ולעקוב. ממש מכירה כבר את המשתתפים אך הם כמובן לא מכירים אותי (חשש מחשיפה ויצירת קשרים עם זרים...). בקיצור, אני מרגישה עם זה רע. לאחרונה התחלתי לנסות ולקשור קשרים עם אנשים אך זה לא מצליח לי כל כך... אני מחפשת מקורות עניין ותעסוקה לזמן שלאחר העבודה (קורסים, סדנאות והתנדבות) אך לא ממש משקיעה בכך. מאוד רוצה למצא כבר חבר/אהבה ולהשקיע את מלא מרצי בכך. למעשה, נקלעתי למצב של דכאון. הדבר היחידי שאני מבצעת באדיקות מייד עם שובי מהעבודה ועד לשעות הקטנות של הלילה הנו שיטוט בפורומים... לו היה לי כסף לפסיכולוג אני מניחה שכבר הייתי פונהה אבל לצערי אני לא יכולה לאפשר זאת לעצמי. בכל אופן, מה הייתם מציעים? אני נואשת... כרגע אני אפילו לא מנסה להגמל מהאינטרנט כי אין לי אלטרנטיבה אחרת לבדידות המטורפת בה אני שרויה. וכשאני אומרת בדידות זה המצב הכי קיצוני שהייתם יכולים להעלותו על דעתכם.... פשוט לבד כמעט לגמרי בעולם. ואני לא מגזימה. מרוב שיטוטים באינטרנט נעשיתי מומחית לאיתור מידע וזאת אני מרגישה לאור בקשות של הידידים מהעבודה המבקשים שאחפש עבורם מיד. אני כמובן מעודדת זאת...ונהנית מכך. אבל די. אני תוהה אם לא נקלעתי למעגל קסמים הרסני. כלומר, מצד אחד הבדידות כל כך קשה עד שאני נמלטת וצוללת לתוך האינטרנט ומצד שני אולי הבריחה הזו לאינטרנט גורמת לי לדכאון ולחוסר חשק לקום ולחפש לי בפועל מקורות עניין... ולא רק להצהיר ולדבר על כך בתאוריה... תודה על ההקשבה.. הבודדה
חברי/ות פורום יקרים/ות הנה זה בא... הגיע זמני להתבונן הישר אל המראה ולהודות: אני מכורה כבדה לאינטרנט. לא יכולה ללא האינטרנט. אין יןם שעובד ללא שיטוט ממושך ואף מספר פעמים ביום (מספר שעות בכל פעם). בייחוד מכורה לפורומים של תפוז... למיניהם. מה עושים? אני מיואשת ומרגישה שפיתחתי תלות ותחליף לחיים האמיתיים (ואין לי ממש...). קצת רקע - אני בת 30 (כמעט), רווקה, גרה ב"חור" - מקום מקסים אך מבודד בו גרים רק זוגות צעירים עם או לי ילדים, לא מכירה אף אחד... בודדה בכלל. לצערי, מסיבות שונות (שלא יפורטו להלן), נקלעתי לבדידות איומה שנמכת כבר 5 שנים. אין לי חברים כלל וכלל למעט מספר ידידים לא קרובים במיוחד ממקום העבודה שלי. אחת הסיבות לבדידות זו (ושוב, רק אחד מהגורמים לבדידות) היתה וורקוהוליזם שלי שנמשך לאורך 5 השנים האחרונות. כעת, אני נמצאת במעין "התפכחות" ובחינה לעומק (חשבוןנפש). בכל מקרה, הפורומים בתפוז מהווים תחליף עבורי לחברה שאין לי. אציין, אני לא נוהגת להשתתף כלל בפורומים הללו אלא רק לקרא ולעקוב. ממש מכירה כבר את המשתתפים אך הם כמובן לא מכירים אותי (חשש מחשיפה ויצירת קשרים עם זרים...). בקיצור, אני מרגישה עם זה רע. לאחרונה התחלתי לנסות ולקשור קשרים עם אנשים אך זה לא מצליח לי כל כך... אני מחפשת מקורות עניין ותעסוקה לזמן שלאחר העבודה (קורסים, סדנאות והתנדבות) אך לא ממש משקיעה בכך. מאוד רוצה למצא כבר חבר/אהבה ולהשקיע את מלא מרצי בכך. למעשה, נקלעתי למצב של דכאון. הדבר היחידי שאני מבצעת באדיקות מייד עם שובי מהעבודה ועד לשעות הקטנות של הלילה הנו שיטוט בפורומים... לו היה לי כסף לפסיכולוג אני מניחה שכבר הייתי פונהה אבל לצערי אני לא יכולה לאפשר זאת לעצמי. בכל אופן, מה הייתם מציעים? אני נואשת... כרגע אני אפילו לא מנסה להגמל מהאינטרנט כי אין לי אלטרנטיבה אחרת לבדידות המטורפת בה אני שרויה. וכשאני אומרת בדידות זה המצב הכי קיצוני שהייתם יכולים להעלותו על דעתכם.... פשוט לבד כמעט לגמרי בעולם. ואני לא מגזימה. מרוב שיטוטים באינטרנט נעשיתי מומחית לאיתור מידע וזאת אני מרגישה לאור בקשות של הידידים מהעבודה המבקשים שאחפש עבורם מיד. אני כמובן מעודדת זאת...ונהנית מכך. אבל די. אני תוהה אם לא נקלעתי למעגל קסמים הרסני. כלומר, מצד אחד הבדידות כל כך קשה עד שאני נמלטת וצוללת לתוך האינטרנט ומצד שני אולי הבריחה הזו לאינטרנט גורמת לי לדכאון ולחוסר חשק לקום ולחפש לי בפועל מקורות עניין... ולא רק להצהיר ולדבר על כך בתאוריה... תודה על ההקשבה.. הבודדה
