תמיכה בסובבים...

[אבא של אפי]

לא לכעוס

אבל ניראה לי שזו המציאות. הוא עומד בפני התלבטות, זה הרבה לפני שהוא חושב ברצינות "הוא בא לצאת עם בחורה כדי למצוא את אשתו לעתיד ". אני כבר זקן, אבל ניראה לי שכדאי לחשוב קצת יותר קליל , זה יקל עליך. אומרים שאני לא מבין כלום.

 

[דינה רשף]

איך אפשר שלא לכעוס?

הרי אם לא היתה לה אפילפסיה הקשר היה נמשך כרגיל,והנה אני כותבת לה 'תופעה לא מחלה' ואתה כותב לה שמחר כבר היתה חתונה אלמלא האפילפסיה... ביאסנו אותה לגמרי. מעניין שכתבת שאתה כבר זקן,דווקא מנקודת מבט של אדם בגילך שאינו זקן כלל ושיודע דבר או שניים על החיים,הייתי מצפה לתת לה חיבוק גדול. ולך אני יכולה לכתוב שאת תפגשי בחיים שלך כל מיני אנשים ושההחלטות שלהם לא קשורות אליך, אלא אל הבורות בחברה ואין רעל נורא יותר מבורות חברתית,אפילפסיה ואיידס נמצאות בשולי החברה היום והקושי להשתלב בחברה הוא ענק. יהיה נכון לכתוב לך להסתובב בחוגים הנכונים,ככל שתעלי למעלה תכירי אנשים ששמעו,מכירים והבורות היא מהם והלאה... חיבוק

 

[אבא של אפי]

חשבתי לי

חשבתי ואני אבהיר את עצמי גם לעצמי. נכון זה לא היה תמיכה, אבל אולי כן. כתבת "הרי אם לא היתה לה אפילפסיה הקשר היה נמשך כרגיל" - ואולי לא . כלומר יש מלא מיפגשים ורובם ניגמרים בכלום, לכן צריך לקחת את המיפגשים הראשונים בקלילות, ולא לספר. רק שמיסתבר שיש המשך , לספר. ללכת למיפגש, ולא להגיד לעצמך את המישפט הכבד הזה "שמחר כבר היתה חתונה אלמלא האפילפסיה" , כי זה לא נכון. המחשבה על הנושא במיפגש יושבת כבד על המח, ממש רוצה להתפוצץ מהפה. אין סיבה, מאחר וזה מיפגש גישוש וזהו. ניראה לי שזו הגישה שצריכה להקל. להוציא את האפילפסיה מהראש של האפילפטים. עידכון במיפגש הראשון, לדעתי, הוא מתכון בטוח לכישלון ולא מענין אותי אם זה מסיבת בורות חברתית או לא. הוויכוח אם אפילפסיה זו מחלה או תופעה, לא מוביל לכלום, אני קורא לזה מחלה וכך קל להסביר. כן אני זקן עבור המהלכים החברתים של צעירי היום, לכן יש לי קושי.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

לי אין שום בעיה לומר שיש לי אפילספיה

בפגישה ראשונה כמה פעמים כבר אמרו לי שהם מכירים אנשים אחרים אז הם מכירים את המצב, ואלה שעד עכשיו לא הכירו יכולים לראות שזה לא כזה נורא(אם הם חשבו שזה נורא) שבחורה רגילה, בצבא, יוצאת, מבלה כמו כל אחת אחרת..

 

[ענת881]

אני חושבת שלא לעדכן או כן לעדכן זה שאלה

שכל אחד צריך לשאול את עצמו לפי המקרה הספציפי, כי לפעמים זה הזמן הנכון להגיד ולפעמים ממש לא.לי כבר קרה מקרים של מפגש ראשון ומקרים שבהם עדיף לשמור למפגש שני. ולא תמיד במפגש הראשון זה מתכון לכישלון

 

[סטודנטית מתוסכלת21]

קשרים

אמנם באיחור אבל אני רוצה להגיב. א. זה לא היה המפגש הראשון אלא דווקא השלישי ואחרי שיקול דעת. זה כבר לא היה סתם גישוש בעלמא אלא התקדם. ב. 'הקשר היה נמשך כרגיל' לא אומר שהוא היה מוביל לחתונה אלא הוא פשוט היה ממשיך כרגיל. או כן או לא. האפילפסיה גורמת לסטיה מהסטנדרט. ז"א בקשר רגיל בודקים האם האופי מתאים במקרה הזה על הבן זוג להחליט האם הוא רוצה בכלל לבדוק האם יש התאמה.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

עד כמה האיפלסיה משפיעה על היומיום שלך?

את מציגה את זה כאילו הוא יצטרך לטפל בך מעכשיו

 

[רפול אלצק]

הפורום הזה הנו התמיכה הטובה שיש !

 

[LooKinG FoR My NaMe]

../images/Emo45.gif../images/Emo13.gif

 

[רוני ליאון]

אולי תגידי לו שייפגש

עם הרופא שלך או ההורים שלך והם יסבירו לו את כל התיק הרפואי שלך שיש לגבי האפילפסיה, אם זה כ``כ חשוב לך

 

[מכורה לפיתוי שלך]

רק לי זה נשמע ממש כבד?

 

[AKben]

לא רק לך, אבל

לאנשים שונים יש סוגים שונים של אפילפסיה גם דאגות ודרכי התמודדות שונות

 

[מכורה לפיתוי שלך]

בגלל זה שאלתי אותה פה האמת כמה פעמים כבר

עד כמה האפילפסיה משפיעה על היומיום.. כי אם היא באמת משפיעה זה הבחור צריך לדעת למה הוא נכנס.. אבל אם לא אז להפגש עם ההורים והרופאים זה כבד מדי.. כאילו הבחור יכול להלחץ מזה לגמרי...

 

[kerenkol]

"סטודנטית" כנסי וגם לכולם!כנסו!!!!

קודם כל גם לי יש אפילפסיה..גם שאני סיפרתי לחבר שהיה לי על זה היו לי חששות ועברו כמה דקות ארוכות עד שהצלחתי להגיד את המילה..חששתי מתגובתי בעיקר ממה שחשבתי אני על זה ובגלל שזה נראה לי כמו משהו כל כך רציני וחמור..נדיר,ומה לא... בקיצור כשהצלחתי לבסוף לומר להפתעתי הוא אמר לי "מה?זה הכל?" ולא הבין למה הסתרתי ממנו..הוא הפתיע אותי נורא והאמת מאוד הרגיע אותי ועזר לי להבין הכל אחרת,והבנתי שבאמת עשיתי עניין מלא כלום..זה הוסיף לי המון ביטחון והחלטתי לספר לחבר שהיה לי אחריו וגם לעוד חבר שלאחריו..וכולם קיבלו את זה פחות או יותר אותו הדבר,נתנו לי להרגיש שזה טבעי ושיש הרבה אנשים שיש להם אפילפסיה ושזה לא נורא..לפני כן כפי שכתבתי מאוד חששתי מזה,בעיקר בתוך עצמי,לא ידעתי איך להתמודד וחשבתי מי ירצה אותי אם ידע שיש לי את זה?..וכו' וכו'..אבל אני יכולה לומר בביטחון עכשיו שאין ממה לחשוש..זה משהו שיש לנו ,חלק מאיתנו וצריך להתמודד עם זה ולחיות עם זה,ולא לקבל את זה בתור דבר רע אלא בתור משהו מהחיים,וזה הכל..המחשבות והפחד הזה זה ביננו לבין עצמנו מתוך אי ידיעה ומתוך בורות ולא יותר מזה.. מקווה שעזרתי למישהו..ביי ביי!

 

[מכורה לפיתוי שלך]

../images/Emo45.gif

אפילפסיה זה בכלל לא נדיר, אמורים פה לדעת את זה

 

[mori17]

אצלי כולם יודעים ותומכים ולא רואים בי שום דבר

חריג......אף פעם לא דחו אותי משום בחינה בגלל אפי' עד שהגעתי לצבא והמערכת נותנת לי להרגיש בנאדם סוג ד'

שילכו ל#@%$#% כל מי שיצאתי איתו יודע ולא ראה בזה דבר מזור וכ'ו אפילו אחרי ההתקף שקיבלתי בבסיס מורי

 

[אבא של אפי]

לא לשכוח שיש הבדל לרצינות המיפגש

לגיל העשרה אמצע שנות העשרים.

 

[מכורה לפיתוי שלך]

כן, יותר סביר שנער

יבהל ויברח מבנאדם בוגר