תמיכה אינטימית, אמרתם?

[רננה33]

תמיכה אינטימית, אמרתם?

אז, בבקשה: בן זוגי התאלמן לפני שנה. אותי הוא פגש לאחר חצי שנה של היותו לבד ומאז אנחנו ביחד עם קשר אוהב וחם ונפלא. א-ב-ל, עיתים, הוא קורא לי בשמה של אשתו שנפטרה. לא נעים. קשה. עצוב. אבל אני מבינה ומקבלת באהבה. אבל כאשר זה קורה מתוך שינה, כאשר הוא קורא לה בשמה, מתוך שנתו, כאשר קודם לכן הלכנו לישון חבוקים וטבולים בריח של סקס משכר, קשה לי לשמוע! ושוב, קיים ההגיון של ההבנה, וקיימת הרגשת התסכול. יש לכם משהו לתמיכה במצב כל כך עדין?

 

[אטיוד5]

להיפך ...

אם הוא היה קורא בשם אלמנתו בהקיץ - הייתי כועס עליו קצת כי הוא במצב שליטה ובקרה על מוצא פיו. אם הוא קורא בשמה מתוך שינה - זה סביר לגמרי. וכי מה חשבת? שהיא תימחק לו מתודעתו הפנימית? סתם בתור דוגמא - אני חולם לעיתים קרובות על הוריי ז"ל או על דמויות מההיסטוריה הרחוקה שלי. הן טבועות עמוק בתוכי ושום חוויה חדשה לא תימחק אותן. כלומר, לדעתי את צריכה להבין את המצב שלו, ואין לכעס שלך הצדקה. תוכלי להגיד לי כמובן שהרגשות שלך לא זקוקים להצדקה. אני רק מנסה להסביר לך שההתנהגות שלו מתוך שינה סבירה לגמרי.

 

[אורמור]

אטיודיק צודק,..

ואני רק רוצה להוסיף, שמה שנחוצה כאן זו סבלנות זה שההיא טבועה בנפשו, זה הגיוני. זו אפילו לא גרושה אלא אישה שנקרעהה מעליו באילוץ..זה טבעי עוד לא עבר די זמן.. להערכתי האינטואיטיווית בלבד, זה עיניין של זמן יבוא יום בו תמלאי את את אותו החלל בתת המודע.. ועד אז...מאחלת לכם אהבה.. אור

 

[Michelle1]

לתת ההכרה

חוקים משלה, וקצב התנהלות אחר. זמן כה קצר עבר מאז שאיבד אותה וזכה בך. ראשו כבר אמר לו שטוב, גופו כבר קיבל אותך אבל תת ההכרה, זקוקה לזמן עיכול רב יותר. וגם היא, שאבדה, מגיע לה שיהיה לה מקדש קטן בתוך ליבו, לנצח. תתיידדי איתה, הפכי אותה לבת ברית גם את לא היית רוצה להמחק לחלוטין ומעבר לזה, מה היית חושבת עליו אם אחרי שנה כבר היה שוכח אותה לחלוטין כאילו מעולם לא הייתה? תני לו את הזמן. השתתפי איתו אם את חברת אמת שלו יחד עם היותך אהבת אמת שלו, הציעי אוזן קשבת, תמיכה. זה אקט לא אנוכי מובהק,ובטח לא קל, אבל את רק יכולה להרוויח מכך, חבר של אמת. כי האהבה, יש לה ימים טובים וימים רעים, אבל אהבה שמגובה בחברות, זו הגדולה מכולם. שיהיה בהצלחה

 

[ronds]

תשני את שמך לשמה

אם כבר את סובלת תשני את שמך לשמה כך שתרגישי טוב!

 

[אטיוד5]

טומטום. אין מילה אחרת.

 

[פלסטיק]

יש לך עוד "פנינים"? תן את כולן יחד

למה אני בכלל טורח?

 

[אטיוד5]

בקריאה שניה ...

אני מבין את קריאתך לתמיכה בצורה שונה. כלומר, את מבינה אותו ואת זה שהיא לא יצאה לו מהנשמה, וגם לא תצא לעולם. אבל יש לך קושי עם העניין. את מבינה ויודעת שהתחושה שלך בלתי הגיונית, אבל עם זאת היא תחושתך, וזכותך להרגיש אותה, ואי אפשר לקחת אותה ממך, ואת מבקשת איזו שהיא אמפטיה מאיתנו. אז, אם ככה, אין לי אלא להציע לך את זה:

בנוסף, תתעלמי מהמטומטם שלפני ותקראי את מישל1 הנחמדה.

 

[דינה.מיט]

אני בהחלט מסכימה

עם כל מה שנאמר בהודעה לעיל. כולל הכל. ואגב, זוהי האמת זה דבר טוב לומר וזה נחוץ (א-פרו-פו מסננות

)

 

[פרח גן עדן]

גם אני-גם אני מסכימה../images/Emo45.gif

עם הנאמר....... תני לזמן לעשות את שלו.....התרופה הטובה ביותר לכל מכאוב!

 

[פלסטיק]

כמה את אוהבת אותו?

את תצטרכי מאוד לאהוב אותו, כי היא פשוט תשאר איתו, ולתמיד. אם את אוהבת אותו זה פשוט חלק ממנו, ההשפעה של בת זוג נאהבת שחלקה איתו תקופת חיים ארוכה. את לא יכולה לקחת רק חלק ממנו. היא היתה אישתו האהובה המון שנים והם נפרדו שלא מרצונם. את מצפה שאחרי שנה הוא פשוט ישכח אותה? אם תהיו זמן ארוך ביחד את תקבלי מקום חשוב בחייו, הוא גם כנראה יקרא בשמך ולא בשמה אבל היא תמיד תשאר שם. את מחפשת עיצה? מסוכן לתת עיצות אבל אנסה. עם כל הכאב (שלך) בזה שאת מרגישה לא "ראשונה" אצלו (מכל הבחינות), חבקי אותו, קבלי את זה שהוא משתף אותך, זה הרי חלק מלאהוב מישהי. אני מאמין (וכמובן אין אחריות) שאת תצאי נשכרת מזה גם בהערכתו וגם באהבתו. השאלה היא אם את תוכלי מצדך לעשות זאת