תמיד בשמחה...
``שני אנשים, מאוד מאוד חולים, חלקו ביניהם חדר משותף בבית החולים. לאחד מהם,הותר להתיישב במיטתו,למשך כשעה,בכל יום אחר הצהריים. זה היה נחוץ לסייע לנקז את הנוזלים שהצטברו בריאותיו. מיטתו של זה היתה גם בסמוך לחלון היחיד שהיה בחדר. האדם השני היה צריך לשכב פרקדן במיטתו. שני הגברים שוחחו ביניהם במשך שעות ארוכות: על בתיהם,על עבודתם,על שירותם הצבאי ועל המקומות בהם בילו את חופשותיהם המשפחתיות. בכל יום אחר הצהריים, כשהאדם שליד החלון התיישב במיטתו, הוא תיאר לחברו לחדר את כל שראה מבעד לחלון. האדם שבמיטה השניה החל לחיות למען שעה זו בציפייה להגעתה מיום ליום. שעה בה העולם שבחוץ נכנס אליו בתיאורים החיים ומלאי הצבע כפי שתוארו לו ע``י חברו לחדר. ברבורים וברווזים שטים באגם וילדים משיטים בו דגמי סירות. זוגות אוהבים מטיילים מסביב לאגם,שלובי זרוע ומוקפים בפרחים מכל גווני הקשת. עצים עתיקים מעשירים את הנוף ובאופק נראית פיסת שמים תכולה מעל לעיר. בעוד האדם שליד החלון תיאר כל זאת בפרוטרוט, האדם בצד השני של החדר עצם את עיניו ודמיין לעצמו את ששמע. יום חמים אחד, תיאר האיש שליד החלון מצעד שעבר מתחתיו. למרות שהאיש השני לא יכל לשמוע את התזמורת מנגנת, הוא יכל לדמיין לעצמו, על פי תיאורי האיש שליד החלון, את המצעד העובר ואת התזמורת הססגונית המלווה אותו. כך חלפו להם ימים ושבועות. בוקר אחד, כשהגיעה האחות לרחוץ את שני המטופלים, מצאה את גופתו נטולת החיים של האיש שליד החלון. הוא מת בשנתו בשלווה רבה. לאחר שגופתו פונתה מהחדר ומשהחליט כי הזמן מתאים, ביקש האיש השני מהאחות שתעביר את מיטתו ליד החלון. וכך היה. משהושאר לבדו בחדר, תוך קשיים וכאבים מרובים,ניסה האיש להתרומם על מרפקו האחת. הוא רצה ולו פעם אחת, להסתכל בעצמו מבעד לחלון ולחזות ביופי שתואר לו כל הזמן. לאחר שהתרומם על מרפקיו-מה רבה היתה הפתעתו. מול החלון ניצב לו קיר שחור! האיש שאל את האחות כיצד יתכן הדבר והרי השני תיאר לו נוף הנשקף מהחלון? האחות השיבה לו כי דבר זה לא יתכן-הרי האיש השני היה עיוור ואפילו את הקיר השחור לא יכל לראות...`` -יש הרבה אושר ושמחה בגרימת שמחה לאחרים, למרות המצב בו אנו עצמנו נמצאים. השתתפותו באבל היא חצי נחמה. אבל שמחה, היכן שהיא משותפת- היא מוכפלת. אם ברצונך להרגיש עשיר-תספור רק את כל הדברים שיש לך ושכסף לא יוכל לקנותם. זהו,עד כאן אני מצטטת מקטע שהגיע לידי, ובתחתיתו היה רשום באותיות קטנות: ``אם סיפור זה ``עשה לכם`` משהו- אנא העבירו אותו לכל ידידיכם ואוהביכם``. אז בתור ``ידידי ואוהבי``(טוב,טוב,אז לא......) החלטתי להעביר אותו אליכם... חג שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
``שני אנשים, מאוד מאוד חולים, חלקו ביניהם חדר משותף בבית החולים. לאחד מהם,הותר להתיישב במיטתו,למשך כשעה,בכל יום אחר הצהריים. זה היה נחוץ לסייע לנקז את הנוזלים שהצטברו בריאותיו. מיטתו של זה היתה גם בסמוך לחלון היחיד שהיה בחדר. האדם השני היה צריך לשכב פרקדן במיטתו. שני הגברים שוחחו ביניהם במשך שעות ארוכות: על בתיהם,על עבודתם,על שירותם הצבאי ועל המקומות בהם בילו את חופשותיהם המשפחתיות. בכל יום אחר הצהריים, כשהאדם שליד החלון התיישב במיטתו, הוא תיאר לחברו לחדר את כל שראה מבעד לחלון. האדם שבמיטה השניה החל לחיות למען שעה זו בציפייה להגעתה מיום ליום. שעה בה העולם שבחוץ נכנס אליו בתיאורים החיים ומלאי הצבע כפי שתוארו לו ע``י חברו לחדר. ברבורים וברווזים שטים באגם וילדים משיטים בו דגמי סירות. זוגות אוהבים מטיילים מסביב לאגם,שלובי זרוע ומוקפים בפרחים מכל גווני הקשת. עצים עתיקים מעשירים את הנוף ובאופק נראית פיסת שמים תכולה מעל לעיר. בעוד האדם שליד החלון תיאר כל זאת בפרוטרוט, האדם בצד השני של החדר עצם את עיניו ודמיין לעצמו את ששמע. יום חמים אחד, תיאר האיש שליד החלון מצעד שעבר מתחתיו. למרות שהאיש השני לא יכל לשמוע את התזמורת מנגנת, הוא יכל לדמיין לעצמו, על פי תיאורי האיש שליד החלון, את המצעד העובר ואת התזמורת הססגונית המלווה אותו. כך חלפו להם ימים ושבועות. בוקר אחד, כשהגיעה האחות לרחוץ את שני המטופלים, מצאה את גופתו נטולת החיים של האיש שליד החלון. הוא מת בשנתו בשלווה רבה. לאחר שגופתו פונתה מהחדר ומשהחליט כי הזמן מתאים, ביקש האיש השני מהאחות שתעביר את מיטתו ליד החלון. וכך היה. משהושאר לבדו בחדר, תוך קשיים וכאבים מרובים,ניסה האיש להתרומם על מרפקו האחת. הוא רצה ולו פעם אחת, להסתכל בעצמו מבעד לחלון ולחזות ביופי שתואר לו כל הזמן. לאחר שהתרומם על מרפקיו-מה רבה היתה הפתעתו. מול החלון ניצב לו קיר שחור! האיש שאל את האחות כיצד יתכן הדבר והרי השני תיאר לו נוף הנשקף מהחלון? האחות השיבה לו כי דבר זה לא יתכן-הרי האיש השני היה עיוור ואפילו את הקיר השחור לא יכל לראות...`` -יש הרבה אושר ושמחה בגרימת שמחה לאחרים, למרות המצב בו אנו עצמנו נמצאים. השתתפותו באבל היא חצי נחמה. אבל שמחה, היכן שהיא משותפת- היא מוכפלת. אם ברצונך להרגיש עשיר-תספור רק את כל הדברים שיש לך ושכסף לא יוכל לקנותם. זהו,עד כאן אני מצטטת מקטע שהגיע לידי, ובתחתיתו היה רשום באותיות קטנות: ``אם סיפור זה ``עשה לכם`` משהו- אנא העבירו אותו לכל ידידיכם ואוהביכם``. אז בתור ``ידידי ואוהבי``(טוב,טוב,אז לא......) החלטתי להעביר אותו אליכם... חג שמחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
