תמונת נוף

היתקליף

New member
תמונת נוף

קורדיליה מאד אוהבת אומנות. היא אוהבת, כך גילתה לי, קודם כל את אומנות הטבע: העצים, הפרחים, הים, העננים, בעלי החיים. היא אמרה שהיא מכירה עוד יצירות של אותו אמן, ושזו אחת הטובה שבהן. אבל חוץ מזה קורדיליה אוהבת גם יצירות אומנות רגילות. היא אוהבת פסלים, וציורים, וצילומים. שאלתי אם היא אוהבת מוזיקה, אבל משום מה היא לא ענתה. אנחנו הולכים הרבה למוזיאונים, ולחנויות של פוסטרים ותמונות, ומזיזים המון זמן את הקרטונים עם הנילונים שמחזיקים את הדפים הגדולים, וחושבים מה יפה ומה לא יפה. קורדיליה חושבת שהכל יפה, אבל היא אף פעם לא בוחרת כלום. לפעמים אנחנו גם לוקחים מוקדם בבוקר אוטובוס ונוסעים את כל הדרך לצפת, הולכים לטייל עד הערב בסמטאות האבן נכנסים לכל גלריה ובוחנים כל ציור. קורדיליה שוקעת כל כולה בציור יפה, עד שלפעמים היא לא שמה לב שאני מדבר אליה, ואני צריך לגעת בה כדי שתפנה אלי. ערב אחד, כשהיינו במיטה האינסופית שלנו, קורדיליה אמרה שאנחנו צריכים תמונת נוף, כי הקירות נורא ריקים. אמרתי שבתחנה מרכזית יש חנות שמוכרת המון תמונות נוף יפות מאד, עם מסגרת, ונורא בזול. יש שם תמונות של גבעה עם נחל וחיות קטנות, ותמונות של הרים מושלגים, ותמונות של שקיעה עם זוג אוהבים. הכל אומנות ברמה מאד גבוהה. אבל קורדיליה אמרה שהיא לא רוצה תמונה מתחנה מרכזית, והציעה שניגש לחנות של הזקן לראות אם נוכל למצוא שם משהו יפה. מאד התרגשתי לקראת הביקור המשותף בחנות. רציתי לראות את תגובתו של הזקן בפעם הראשונה שיראה את אהובתי, ולכן הופתעתי מאד כשנכנסנו לחנות, וקורדיליה רצה אל הזקן וחיבקה אותו. קלטתי שהיא אומרת לו "סבא" אבל חוץ מזה לא הבנתי מילה ממבול הקשקושים שנשפך בינהם. משכתי את קורדיליה הצידה ושאלתי "מה, זה סבא שלך?" "לא, טפשון" ענתה "זה סבא-של סבא-של סבא-של סבא-של סבא שלי, אבל אני קוראת לו ככה בקיצור." עכשיו שמתי לב שעל הקירות תלו בצפיפות המון ציורים, ובכל מקום היו מונחים פסלים, כל מיני עמודים וכדורים, וכמה עצמים אפורים בלתי מזוהים. קורדיליה שאלה את סבא שלה מה חדש, והוא הצביע על אחד העצמים האפורים, בגובה אדם, שעמד באמצע החנות. הוא אמר "זו היצירה האחרונה של אמן התגובתיות המוביל. חוויה מיוחדת במינה לכל חובב אומנות" קורדיליה שאלה מה דעתי על העצם האפור, ואני אמרתי שהוא באמת מעניין. היא צחקה ונתנה לי נשיקה ואמרה "אתה כזה חמוד. אתה צריך לגשת אליו בשביל לדעת." קורדיליה אחזה בידי והתקרבנו אל העצם. כשהתקרבנו אליו, האפור החל להשתנות לכחול כהה, וקצוותיו החלו לרטוט. קורדיליה הושיטה אליו את ידה ומתוך העצם נמתחה בבת אחת שלוחה דקה, ונשלחה לפגוש את היד המושטת. עמוק מתוך הכחול התפשט ירוק בהיר, ומתוכו כבר הופיע אדום, ואחר כך כתום וצהוב. תוך שניות הפסל הפך לסערה של צבעים בהירים יותר ויותר וקצוותיו הפכו גליים. קורדיליה הטתה את גופה לעברו והפסל הגיב בקידה לכיוונה. שלוחות נוספות, סוערות צבעים, נשלחו כאילו לחבק אותה. קורדיליה נסוגה, תוך שהפסל התגובתי נרגע ומאפיר, ואמרה "לכל אחד ובכל זמן הוא מגיב אחרת. הוא הופך ליצירת האומנות שלך. שלך ושל האמן ביחד." היא פנתה לסבה ואמרה שאנחנו בעצם מחפשים תמונת נוף לקנות הביתה. הזקן הצביע על אחת התמונות שעל הקיר. זו היתה בהחלט תמונת נוף, גדולה למדי, וחסרת דמיון לטעמי. ראיתי בה יער קטן, לצד אגם כחול ובו מצויירים כמה ברבורים, ובמרחק, בקצהו של שביל עפר, צוייר בית קטן, בעל גג משולש, שכולו מצופה בצמח מטפס כלשהו. על הרצפה, כמטר לפני התמונה, סומן קו אדום, כאילו לציין נקודה שעד אליה מותר להתקרב. קורדיליה אמרה "איזו תמונת נוף מקסימה! בוא ננסה אותה!" היא אחזה בזרועי בכוח ומשכה אותי בלי היסוס אל מעבר לקו האדום. מצאתי את עצמי עומד בין עצים גבוהים, ירוקי עלווה, על שפת האגם, שנמשך אל הרחק מעבר לאופק. שלושה ברבורים לבנים שטו במים לעברנו. שקט מוחלט שרר מסביב, ואף שרוח נשבה בין העלים - יכולתי לראות אותם נעים קלות, לא נשמע רחשם, ולמרות שציפורים רבות קיפצו בין הענפים, שום קולות ציוץ לא הגיעו אל אוזני. זה היה כאילו שמישהו לחץ על כפתור ההשתקה בשלט של החיים. ניסיתי להגיד משהו, אבל קורדיליה מיהרה לשים יד על פי, ואצבע משתיקה על שפתיה. היא חיבקה אותי בכוח דקה ארוכה, ואז השתחררה ורצה בשביל אל הבית מצופה העלווה. היא נופפה לי בידה, ואני רצתי אחריה. בתוכו הבית היה חדר אחד גדול. שולחן עץ בלתי-מעובד עמד בקצה אחד, ומסביבו שני כסאות, אף הם בנויים מחלקי עץ גולמיים. מדפי עץ דומה כיסו קיר אחד, ועליהם ספרים רבים. שעון מטוטלת גדול ניצב לקיר אחר, המטוטלת נעה באיטיות - ובדממה - מצד לצד. לקיר השלישי הוצמדה מיטה רחבה, מצופה סדינים לבנים ובוהקים. בכל קיר נפער חלון גדול, ומבעדו יכולתי לראות את היער, והאגם, ושמיים תכולים ובהירים. ריח חזק של פריחה, של אדמה רטובה מגשם, של עץ חי, סחרר אותי. יכולתי לחוש בעוצמה בריחם של הספרים, בריח המים המתוקים מהאגם. יכולתי לחוש בריחה המסעיר של קורדיליה. לסדינים על המיטה היה ריח, לבית עצמו היה ריח. קורדיליה שבה וחבקה אותי, נצמדת כולה אל גופי, וכך עמדנו שעה ארוכה, נושמים את ריחם של החיים. איכשהו חזרנו משם לחנות, לא היה ברור לי איך בדיוק. איכשהו גם הבאנו את תמונת הנוף הביתה, תלינו אותה על הקיר, וסימנו קו אדום על הרצפה כמטר לפניה. ואיכשהו אנחנו מעבירים את הזמן שאנחנו מוכרחים להעביר בעולם הרועש, המצחין, הדחוק והתזזיתי שמהווה את המציאות שלנו. אבל יותר קל לי לסבול את הרעש והצחנה, כשאני יודע שהבית, האגם, היער, הברבורים, הריחות המשכרים - והשקט - מחכים לקורדיליה ולי בתוך תמונת הנוף.
 
היא צודקת, אתה באמת חמוד ../images/Emo20.gif

אתה יודע, כשהתחלת עם הסיפורים, חשבתי שהכל דאווין, אבל כיום אני קולט את הכנות שלך, ואני מאד מעריך אותה. שוש יודע להודות בטעויות.
 

נועם**

New member
../images/Emo106.gif שבוע.....

נפלא ומקסים גם לך היתקליף הכל-כך יקר.
נועםודה על ההתחלה הנפלאה שרקחת להיום.
 
למעלה