תמונת מצב
תמונת מצב מאותו יום שביקרתי בבית של דני שטיין פקחתי עיני מיקרוסקופ על הפסיפס הארץ הישראלי שעד לאותו יום היה יפה בעיניי , כל אבני הפסיפס השתלבו בהרמוניה ונוצרה תמונה יפה של בית עם שמיים כחולים וענני כבשה לבנים, תמונה פסטורלית של בית כפרי בשלהי האביב. אך מאותו יום קרבתי מבטי לתמונה והתחלתי לבחון את הפסיפס מקרוב, מקרוב הייתה התמונה הרבה פחות יפה אפילו מכוערת. הדבק שהחזיק את אריחי הפסיפס היה סדוק ולכל אורכו של הבית היו סדקים עבים, מקרוב נראה היה שאם הבית ייסדק עוד טיפה הוא יתפרק. בכניסה לבית היה שטיח מאבנים חומות, לא אבנים יפות ומסבירות פנים אלא אבנים שחוקות ומושפלות, שנדרכו יותר מדי פעמים על ידי דיירי הבית הותיקים. הגג היה בצבע אדום בולשוויקי , כל הרעפים היו שווים בגודל ובצורה , הם עשו את העבודה המוטלת עליהם ביעילות רבה והגנו על הבית מנזקי מזג האוויר. הם ניצבו איתנים בשמש הקופחת, נראה לי שבתחילה הם היו בכלל לבנים והאדימו מקרניה החמות והמשזפות של השמש, רעפים אדומים אלה נלחמו בעז ומנעו הסתננות של טיפות גשם חבלניות שמטרתן הייתה לפורר את הבית ולגרש את דייריו, ועל כך מודים כל אריחי הפסיפס. הרעפים האמינו שכל אריחי הפסיפס שווים , וכל חלק צריך להשתלב בצורה היעילה ביותר בכדי ליצור תמונה יפה, למרות השאיפה לשוויון קסמה לרעפים ההערכה שזכו לה מעצם היותם חזית ההגנה, והם גם טענו ל"זכות ראשונים" בבית דבר שגרם להם להרגיש שווים קצת יותר והם נישאו בגאווה מעל כולם. הייתה גם ארובה לבית ארובה שפלטה לאוויר השמיים הכחולים עשן דליל מאד בצבע שחור. האריחים שיצרו את העשן היו שחורות מחוספסות, מוכות, למודות מאבק, שהצליחו להגיע לפסגת הבית בדרכים קשות ועקלקלות. הן היו קרובות מאד לרעפים אך ללא הברק והחן האדמוני ששפע מין הרעפים הן ידעו שאין סיכוי שיוכלו להשתלב בין הרעפים ולכן שאפו להגיע למעלה לעננים. בקצה העליון של תמונת הפסיפס היו שמיים כחולים ועמוקים ויפים כבימי בראשית. בתוך ים השמיים שטו שלושה עננים לבנים ורכים בגובה רב וקצת מתחת נתלה לו ענן אפור, ענן אפור זה היה מורכב מאריחים שחורים שטיפסו מהארובה והתמזגו באריחים הלבנים. רק מקרוב אפשר היה לראות את ההתבוללות של האריחים השחורים בתוך האריחים הלבנים. האריחים השחורים אבדו את זהותם השחורה והתכחשו לה בכדי שיוכלו להשתלב בטבעיות בשמי הפסיפס. מתוך חלון הבית הימני היה אפשר לראות אבא ובן חבושי כיפות נסבים לשולחן ולומדים דף גמרא, מהחלון השמאלי היה אפשר לראות חייל במדים שעל כתפו מתנוססת כומתה אדומה אוחז ביד אחת עיתון ובידו השנייה המבורגר. מצאתי את מיקומי בתמונה, לא הייתי מרוצה והעדפתי לעצום עיניים לעת עתה, אך דבר אחד לא ידעתי, שמרגע שנפקחו עיניי , מרגע שהוסר מסך התמימות תמיד תעמוד לנגד עיניי תמונת המצב. נ.ב כעת , כאשר החדשות ברקע, אני ממש מרגיש רע לעסוק ב"פסיפס" הקטנוני הזה אך כבר נכתב , בתפילה לימים טובים יותר.
תמונת מצב מאותו יום שביקרתי בבית של דני שטיין פקחתי עיני מיקרוסקופ על הפסיפס הארץ הישראלי שעד לאותו יום היה יפה בעיניי , כל אבני הפסיפס השתלבו בהרמוניה ונוצרה תמונה יפה של בית עם שמיים כחולים וענני כבשה לבנים, תמונה פסטורלית של בית כפרי בשלהי האביב. אך מאותו יום קרבתי מבטי לתמונה והתחלתי לבחון את הפסיפס מקרוב, מקרוב הייתה התמונה הרבה פחות יפה אפילו מכוערת. הדבק שהחזיק את אריחי הפסיפס היה סדוק ולכל אורכו של הבית היו סדקים עבים, מקרוב נראה היה שאם הבית ייסדק עוד טיפה הוא יתפרק. בכניסה לבית היה שטיח מאבנים חומות, לא אבנים יפות ומסבירות פנים אלא אבנים שחוקות ומושפלות, שנדרכו יותר מדי פעמים על ידי דיירי הבית הותיקים. הגג היה בצבע אדום בולשוויקי , כל הרעפים היו שווים בגודל ובצורה , הם עשו את העבודה המוטלת עליהם ביעילות רבה והגנו על הבית מנזקי מזג האוויר. הם ניצבו איתנים בשמש הקופחת, נראה לי שבתחילה הם היו בכלל לבנים והאדימו מקרניה החמות והמשזפות של השמש, רעפים אדומים אלה נלחמו בעז ומנעו הסתננות של טיפות גשם חבלניות שמטרתן הייתה לפורר את הבית ולגרש את דייריו, ועל כך מודים כל אריחי הפסיפס. הרעפים האמינו שכל אריחי הפסיפס שווים , וכל חלק צריך להשתלב בצורה היעילה ביותר בכדי ליצור תמונה יפה, למרות השאיפה לשוויון קסמה לרעפים ההערכה שזכו לה מעצם היותם חזית ההגנה, והם גם טענו ל"זכות ראשונים" בבית דבר שגרם להם להרגיש שווים קצת יותר והם נישאו בגאווה מעל כולם. הייתה גם ארובה לבית ארובה שפלטה לאוויר השמיים הכחולים עשן דליל מאד בצבע שחור. האריחים שיצרו את העשן היו שחורות מחוספסות, מוכות, למודות מאבק, שהצליחו להגיע לפסגת הבית בדרכים קשות ועקלקלות. הן היו קרובות מאד לרעפים אך ללא הברק והחן האדמוני ששפע מין הרעפים הן ידעו שאין סיכוי שיוכלו להשתלב בין הרעפים ולכן שאפו להגיע למעלה לעננים. בקצה העליון של תמונת הפסיפס היו שמיים כחולים ועמוקים ויפים כבימי בראשית. בתוך ים השמיים שטו שלושה עננים לבנים ורכים בגובה רב וקצת מתחת נתלה לו ענן אפור, ענן אפור זה היה מורכב מאריחים שחורים שטיפסו מהארובה והתמזגו באריחים הלבנים. רק מקרוב אפשר היה לראות את ההתבוללות של האריחים השחורים בתוך האריחים הלבנים. האריחים השחורים אבדו את זהותם השחורה והתכחשו לה בכדי שיוכלו להשתלב בטבעיות בשמי הפסיפס. מתוך חלון הבית הימני היה אפשר לראות אבא ובן חבושי כיפות נסבים לשולחן ולומדים דף גמרא, מהחלון השמאלי היה אפשר לראות חייל במדים שעל כתפו מתנוססת כומתה אדומה אוחז ביד אחת עיתון ובידו השנייה המבורגר. מצאתי את מיקומי בתמונה, לא הייתי מרוצה והעדפתי לעצום עיניים לעת עתה, אך דבר אחד לא ידעתי, שמרגע שנפקחו עיניי , מרגע שהוסר מסך התמימות תמיד תעמוד לנגד עיניי תמונת המצב. נ.ב כעת , כאשר החדשות ברקע, אני ממש מרגיש רע לעסוק ב"פסיפס" הקטנוני הזה אך כבר נכתב , בתפילה לימים טובים יותר.
