טפשונת שכמותי
New member
והביקורת שלי על ההופעה...
שלקוחה מהבלוג הישן שלי (שכבר נסגר)... אז תסלחו לי עם יש שם קטעים קצת לא מעניינים על החיים שלי, או על יהודית (
), בכל זאת, מתחת לכל זה יש המון פירגון לנורית. הופעה של נורית גלרון, בקיבוץ חמדיה, בפאב הפינה. אני אצהיר כבר מעכשיו שהיה לי פחד מאוד גדול מההופעה הזו, למה? כי אני בכלל מעריצה של יהודית רביץ, למרות הנטישה הגדולה שלי בזמן האחרון מההופעות שלה והפורום שלה, אבל עדיין, היא מבחינת המוזיקה אצלי נקראת האהבה הראשונה (אפילו לפני הגיטרה הראשונה שלי). אבל אמרתי לעצמי "נו, מה, נורית עשתה את כל הדרך הארוכה עד לאיזה חור בצפון בשביל להופיע, והדיסק החדש שלה דווקא נהדר, וההופעה לא כל כך יקרה, אז למה שאני לא אלך?" אז הלכתי. גררתי איתי את אחת החברות הכי טובות שלי, קושקוש, שפיתחה בזמן האחרון אובססיה בלתי מוסברת בגללי לשיר "ספינותיה", ונסענו לשם. כבר כשנכנסנו לפאב ראינו את נורית יושבת לה בפינה, עם הקלידנית/פסנתרנית שלה ורד, שקועה בטקסטים, הזמנו שתייה והתיישבנו בחוץ על הכיסאות בתקווה לתפוס מיקום נוח וטוב. התיישבנו בערך שעה לפני ההופעה (אני אישית ציפיתי לאוכל, אבל זה קצת קשה לאכול כשאתה יושב בצורה של אמפי בלי שולחנות) ודיברנו על הא ועל דא, פגשנו אנשים מוכרים לנו ואמרנו שלום יפה, וחיכינו לשעה המיוחלת שבה תתחיל ההופעה, כשברקע מתנגן לו שוב ושוב יזהר אשדות. נכונה לי הפתעה כשהלהקה עלתה לבמה, כשקלטתי את המתופף מישל עמר עוד לפני שהוא התיישב על התופים. אני לא מטורפת עליו, אבל אני זוכרת לו חסד מימי "להקה מקומית" כשהוא ניגן עם הגיטריסט הנפלא קובי אייזנמן והבסיסט הנהדר יותר מכולם צוף פילוסוף. ואז נורית עלתה, ואני חשבתי לעצמי "נה, אין מצב שהיא תהיה יותר טובה מיהודית. היא לא מנגנת על כלום, והיא לא כותבת הרבה טקסטים, ובטח שלא מלחינה, אז מה יכול להיות יותר טוב?" מסתבר שטעיתי. אי אפשר אמנם להשוות בין השתיים מבחינת הפרפורמיזציה, כי כל אחת מהן זה משהו אחר לגמרי, אבל מבחינת הדיאלוג עם הקהל, שתמיד חשבתי שליהודית יש דיאלוג מדהים וכובש, מסתבר שכאן איכשהו נורית מתעלה עליה. היא לא הפסיקה לצחוק, ושיתפה אותנו בסיפורים מחיי היומיום, כשכמעט בכל דבר מעורב איזשהו רכב (כולל הדיאטסו שלה, ואיכשהו גם הרכב של יהודית רביץ היה מעורב) ואנחנו החזקנו את עצמנו לא לעשות במכנסיים מרוב צחוק. סיפורים על הופעות קודמות, על למה אסור להאמין לעיתונים, על איך שתמיד מתבלבלים בינה לבין יהודית, וכמובן איך אפשר בלי סיפורים על הבעל, רפי רשף. כשבכל זה כמובן לאורך כל הדרך זכינו להקשיב לקלאסיקות כמו "אתה פה חסר לי", "ילדות נשכחת", "מעביר דף", "אתה משתחרר", "משהו בלבבה", "להתראות מתוק", "אתה הולך לישון מוקדם", "הלילות הקסומים|, "סוס מעץ" ועוד ועוד ועוד. בכל זה היו כמובן מעורבים שירים מהדיסק החדש והנהדר שלה, "מה שהשמיים נותנים". ההופעה למרבה הפלא נמשכה ונמשכה ולא הרגישה כמו מסטיק בכלל, אלא כמשהו פשוט נצחי שהייתי מוכנה לבלות עוד כמה שעות שם, אם זה היה בכלל אפשרי. ההפתעה הכי גדולה שלי הייתה הביצוע של השיר "אחרינו המבול" שהכרתי מאוד במעורפל לפי כן, אבל ממש גרם לי להתאהב בו מחדש, וההפתעה היותר גדולה הייתה שהקהל קיבל את השיר הזה באהבה גדולה, בדיוק כמו את הזמרת הנפלאה הזו. בהדרן זכינו לשמוע (ע"פ בקשתי הגדולה) את "אני אשתגע", שיר שפיתחתי אליו סוג של אהבה בלתי מוסברת, גם בגירסתה של נורית וגם בגרסתה של חוה אלברשטיין. ואמנם היו שירים שלא הכרתי, אבל איכשהו הצלחתי לקלוט אותם (לא, אני לא זוכרת אותם עכשיו) ולשיר איתה ביחד. אני חושבת שגם מגיע קרדיט לקהל הנהדר שהיה שם, שלא פחד לשתף פעולה עד כמה שרובו היה מורכב מחברי הקיבוץ ומאנשים מבוגרים. עדיין היה דיאלוג יפהפה, ונורית אפילו עשתה לנו כמה פעמים איזה מבטא מצחיק והצחיקה אותנו מאוד.. בקיצור, היה נהדר, שווה כל דקה של הנסיעה המפרכת, ואפילו שווה כמה נסיעות מפרכות כאלה
נורית גדולה. המופע "מה שהשמיים נותנים" מומלץ, באותה נשימה יחד עם הדיסק הנהדר הזה.
שלקוחה מהבלוג הישן שלי (שכבר נסגר)... אז תסלחו לי עם יש שם קטעים קצת לא מעניינים על החיים שלי, או על יהודית (
