ברור שיש רגעים קשים
טיילתי 9 חודשים - אני לא מעמידה פנים שהכל היה דבש. יש רגעים של בדידות, יש רגעי עצבות מסוגים אחרים, יש לילות ששותפ/ה לדורמס נוחר/ת או מפליצ/ה ככה שאתה שואל את עצמך למה לעזאזל אתה ישן עם אנשים זרים, לפעמים יש סתם עייפות מהנדודים וגעגועים, לפעמים נשבר הלב בגלל התאהבות בלתי אפשרית חוצת מדינות, ולפעמים חולים ורוצים פינוק של בית. אבל ככה זה בחיים, לא? למזלי אני זוכרת גם הרבה חוויות מדהימות, הרבה יותר מאשר את הרגעים הקשים. (את הלילה בלייק קינג העליתי מהאוב רק בגלל שתהיתי מה עשיתי אתמול לפני שנה).