תמונות מהעבר

[חסויה6]

תמונות מהעבר

תמונות מהעבר במגירה בחדר של ההורים תמונות מהעבר,מעלות בי זיכרונות כ"כ יפים.. תמונות מהעבר של אחותי ושלי ביחד איך ניראנו שם-שמחות בלי טיפה של פחד תינוקת יפהפייה אחותי הגדולה הייתה תינוקת שבקלות מתאהבים בה. אמא ואבא אותה מחבקים,הם כ"כ אוהבים.. את הבשורה הקשה שתבוא בהמשך הם לא מדמיינים תמונות מהעבר,אחותי כבר בת שלוש החיוך המקסים והשובב נשאר,לא לחשוש פה כבר היא קצת פוזלת..אז מה?היא עדיין מהממת. תמונות מהעבר גרמו לי לבכות-הרגשה של תחושות מעורבבות ומשונות. תמונות מהעבר,תמיד אשא אותן בליבי תמונות מהעבר,לא איכפת לי מה,אני כל כך אוהבת את משפחתי. 3>

 

[גובלינית]

חסויה6 - שיר מרגש על אחות../images/Emo42.gif

האם את מגעגעת מאד על אחותך ש"לפני הטוראט"?... אני שמחה שאחותך מקסימה בעיניך בכל מקרה - זו הקבלה האמיתית

חיבוק גדול לשתיכן

 

[חסויה6]

^^

כן,אני מתגעגעת לדברים מסוימים למרות שהייתי קטנה. תודה רבה D: עוד תגובות? ד"א כתבתי את השיר הזה ב5 דקות בערך,נראה לי שהוא היה יוצא יותר טוב אם הייתי משקיעה קצת יותר..

 

[שביק]

היי חסויה, הדברים האמתים הם אלו

היוצאים ישר מהלב בלי לחשוב הרבה על - יפה/לא יפה/יותר יפה. את מרגשת ברגישות שלך, ביופי הפנימי המקבל שלך. אהבתי מאד את שכתבת. יצא מלב אחד ונכנס אל לב אחר. משביק

 

[חסויה6]

תודה רבה רבה,כייף לשמוע דברים כאלה. בדרך כלל אני כותבת שירים מהלב בלי לחשוב הרבה..אבל תמיד חושבים אחר כך איך אפשר לשפץ אותו יותר..

 

[הלנה]

חסויה את מקסימה

והשיר שלך מקסים ומרגש... אני בטוחה שהרבה אחים ואפילו הורים יכולים להזדהות איתו..

 

[השגיא]

קצת קשה לי עם מה שכתבת

ואני רוצה רק להקדים ולאמר שזכותך להרגיש את מה שאת מרגישה וכמובן שזכותך לכתוב ולפרסם את מה שאת מרגישה. איך שהוא קצת לא נוח לי עם השורה: "את הבשורה הקשה שתבוא בהמשך הם לא מדמיינים". בהרגשה שלי לפחות, טוראט, עם כל הקושי וההתמודדות, לא שייך לתחום הבשורות הקשות שקשה לדמיין שיפלו עליך. קשה, לא קל. דורש הרבה סבלנות, אורך רוח ואהבה, אבל אני מסתכלת על הבן שלי ועל רובם המכריע של הטוראטניקים שאני מכירה, וזה לא כ"כ בספקטרום הזה.

 

[חסויה6]

תגובה ><

אוי נו. כבר נכנסתי לדיון הזה בעבר,אני מעדיפה לא להיכנס אליו שוב ורק לומר שאני מרגישה מה שאני מרגישה אוקי? זה כל כך מעצבן אותי איך שאנשים מכתיבים לי מה להרגיש..ועוד במצב כזה. והאמת שזה מפליא אותי כי את בטח מבינה למה אאני מתכוונת לא? וחוצמזה,מה את חושבת שההורים שלי קפצו משימחה שהבינו שלבתם הבכורה יש טוראט? די לחיות בבועה הזאת. ובבקשה לא להתנפל עליי.

 

[השגיא]

התחלתי בזה שמותר לך להרגיש מה שאת

מרגישה ומותר לך לכתוב מה שאת מרגישה. גם לי מותר! ובמסגרת מה שאני מרגישה, ההרגשה שלך קצת צורמת לי. מותר לי. באמת דנו בזה כבר בעבר וגם אז לא כ"כ הבנתי אותך. אבל, בסדר שיהיה... פשוט, אם ציפית שכולם יכנסו ויגידו "וואו, כמה מרגש" , רציתי להגיד את דעתי שהיא שונה. לא טוב? אל תפרסמי בפומבי. תשלחי רק לאנשים שירצו לרחם עליך. גלית

 

[חסויה6]

:|

מה? אוקי קודם כל,אני בכלל לא אוהבת שמרחמים עליי ואין לי שום אינטרס לגרום לאנשים לרחם עליי. ולא,לא ציפיתי שכולם יגידו לי כמה הוא מרגש,אני בעצמי חשבתי שהוא לא מבט את כל ההרגשות שלי. מותר לך לומר את דעתך כמו שלי ולכל אחד מותר לומר את דעתו. יש דרכים,ותמיד שאני מציגה את ההרגשות שלי בנושא מסוים חייב להיות מישהו שיטיף לי מוסר על איך שאני מרגישה ואיך אני צריכה להרגיש. אתה בכלל לא מכירה אותי,את לא יודעת מה עברתי בחיים מעבר למה שאחותי עוברת. וכן,למרות הכל טוב לי בחיים,אני מאושרת שסבבה לי,ומודה לאלוקים על שנתן לי את הזכות לחיות. ולמה כתבתי את כל זה בכלל? כי זאת לא פעם ראשונה שאני נתקלת בתגובות תוקפניות כאלה ותאמת? זה הכי מעצבן בעולם.

 

[קצינוס ובוס טורטוס]

לא כל כך חודע איך לאכול את זה...

השיר עצמו כתוב יפה מאוד אני מקווה שאחי לא מרגיש ככה אבל...אני לא אדע איך להתמודד עם זה.

 

[חסויה6]

~

קודם כל תודה. האמת שלא כל כך הבנתי מה כתבת בשורה השנייה לגבי האח..אפשר הסבר? :]

 

[שביק]

אני כל כך מבינה מניין מגיעה ההרגשה

והאימרה: "הבשורה הקשה שתבוא בהמשך". את השיחות המתחילות בדמעות מרות ובמלים: "חרב עלינו עולמנו, לילדנו יש טוראט" אני מקבלת כמעט מדי יום. בעבר בכיתי יחד עם ההורים. ידעתי והכרתי את המקום ואת ההרגשה. חשוב שכולם ידעו, שלא אצל כולם הטוראט הוא קל ומינורי. ישנן בעיות קשות מאד, חוסר באיכות חיים, קשיים להתמודדות בחיי היום יום. חלק אינם יכולים למצוא עבודה, יש קשיים בחיי חברה, גם במשפחה הקרובה. קשיים בלימודים ואינם יודעים מה לעשות עם עצמם ועם חייהם. נכון כתבה חסויה את אשר עם ליבה וכיצד הגיבה משפחתה. כל משפחה והתמודדותה, ו/או הקשיים בהתמודדות. תשאלו אותי - ואוכל לתאר לכם הרבה מאד קשיים, דמעות ועוד ועוד...... הבה נקווה כולנו רק לטוב. לילה טוב משביק

 

[חסויה6]

שביק את כ"כ חמודה!

באמת באמת. את פשוט תמיד מבינה אותי..

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

אכן... אם אחותי היתה מרגישה ככה

הייתי פשוט מתביישת בה. מה גם שזה היה מאוד פוגע בי, מוריד לי את הביטחון העצמי, ומאוד-מאוד מחליש אותי.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

את לא תאהבי את התשובה שלי

מצד אחד, השיר כתוב יפה... הוא מצליח לעורר בי נוסטלגיה, ולהיזכר בתקופת "טרום-הטוראט" שלי, עת הייתי "מלכת הכיתה" (זה היה עד אמצע כיתה ב'). היו לי מס' "עבדים" שעשו כל מה שאמרתי להם, ולפעמים ניצלתי את כוחי לרעה. כשהיה לי גבס על הרגל, סחבו אותי אחרי הלימודים בידיים (!) הביתה במשך כ- 3 שבועות. ילדי הכיתה היו צריכים את אישורי כדי להצטרף למשחקים בהפסקה. כל זה נפסק, כמובן, כשהתחלתי לטקטק (בדיוק עברנו דירה למקום בו לא הכירו אותי, והביטחון העצמי שלי פשוט נעלם עקב הטיקים). ...ככה שמבחינה אמנותית, השגת את המטרה. אבל, וזה אבל גדול, נוצר בי הרושם שאת כל הזמן מחפשת "מה לא בסדר אצל אחותך". בשיר הזה את לא "סתם" מתרפקת על העבר, אלא רומזת ש"הנורא מכל עומד לקרות לה". (מי שקורא את השיר מבלי להכיר אותך, עלול להבין חלילה שאחותך חלתה במחלה סופנית). אבל הרושם הזה הוא לא רק בעקבות השיר הזה, אלא גם מהיכרות עם שאר ההודעות שלך. ברוב ההודעות שלך, את מנסה לשכנע (אותנו או את עצמך?) עד כמה אחותך "דפוקה" (סליחה על הביטוי). (אני עדיין זוכרת איך פתחת שירשור על זה שאחותך אכלה את כל העוגה מהמקרר, אוי וויי זמיר). ההתמקדות הזו במה שרע ושלילי רק מחלישה אותך. אפשר לעשות כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולהעלות 2 השערות: א. הורייך אינם נותנים לך מספיק תשומת לב, כיוון שהם עסוקים באחותך. הם מתרצים זאת בכך ש"היא ממש אומללה ומסכנה", ואת אימצת את הגישה. ב. הביטחון העצמי שלך נמוך מאוד, והדרך היחידה להוכיח לעצמך שאת שווה משהו זה להתמקד בכך ש"אחותך דפוקה ממך". כך או כך, וגם אם זה לא זה ולא זה, הייתי ממליצה לך שתפני לפסיכולוג, כדי שיעזור לך: א. לבדוק מהי הסיבה לכך שאת מתאמצת להוכיח שאחותך ראויה לרחמים (אולי באמת הורייך "אשמים" בזה). ב. שילמד אותך למצוא את הפנים החיוביים בכל דבר, ולהתמקד בהם. אם תצליחי בכך, את תתחזקי מאוד (לא רק בהקשר של אחותך, אלא באופן כללי בחיים). ודבר אחרון... אני מצפה ממך לפתוח שירשור שבו תספרי על כל הדברים הטובים שיש באחותך. (אחרי ההשמצות והרמיזות המרושעות שאת מפזרת בלי סוף, היא ראויה גם לזה).

 

[חסויה6]

אני ידעתי.

פשוט ידעתי מההתחלה שאסור לי להיכנס לפה. אני ידעתי. אני בנאדם שכ"כ יודע לקבל ביקורות מאנשים אחרים ותמיד מחפש מה רע בו שקורה משהו לא נעים אבל אני פשוט חסרת מילים. אני שמחה שאתם מכירים אותי כ"כ טוב וכ"כ יודעים איך החיים שלי מתנהלים,איך אני מרגישה ואיך ההורים שלי מתנהגים אליי.איך הביטחון שלי,מה היחסים ביני לבין אחותי. אתם פאקינג לא יודעים כלום אוקיי? פשוט כלום. ואני לא מבינה מאיפה יש לכם (ושאני אומרת לכם זה ממש לא כולכם) את החוצפה לבוא ולהכתיב לי מה לעשות. שאני צריכה פסיכולוג,שאני רשעית!! עיוותתם אותי כבנאדם וזה הכי כואב,יותר ממעצבן. אני מעריצה את אחותי על הכל ואני לא אפרט לכם כי פשוט אין לי חשק כבר.. אתם יודעים מה? נמאס לי לנמק לכם בכלל כמה,למה ואיך. כל דבר שפרקתי\כתבתי כאן חיפשתם מה רע והיצגתם אותי במכשפה. אפילו שיר כ"כ תמים שמשקיף את אהבתי למשפחה שלי עיוותתם. תמשיכו לפזר עצות לאנשים שבסך הכל רצו להיכנס לפורום וחשבו שאולי יהיה להם קצת טוב לפרק את הלב. וצוללת? הייתי מציעה לך ללכת לפסיכולוג ואם את חושבת שאני בכלל אסתכל על העצות החסרות רגישות שלך את פשוט טועה. אני רק רוצה להודות לשליק המדהימה שכ"כ מבינה אותי והתגובות שלה פשוט מחממות לי תלב. זהו,אני יודעת שאתם שונאים אותי ולמרות שכל עולם המחשב הזה ווירטואלי לקחתי ללב. אני לא חושבת שאני אכנס לפה יותר.. אנשים רשעים,חסרי לב,חסרי רגישות לא מתאימים לפה נכון? שיהיו לכם אחלה חיים.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

חחח אנחנו רשעים?

תסתכלי על כל ההודעות שכתבת בפורום, ותראי איך (למעט ההודעה על השירות הלאומי) ציירת את אחותך באופן עיקבי כאדם אומלל שרק עושה לך רע, תוך ירידה לכל הפרטים הכי מגעילים (תני תשומת לב מיוחדת להודעה על העוגה). שימי לב שאת מתלוננת על כל דבר שהיא עושה, אפילו אם זה הדבר הכי אנושי. את מדגישה כל פגם אנושי שיש בה, ומאשימה את הטוראט בהכל. זה ממש נוח, נכון? שיש מישהו קרוב שאפשר להתמקד בפגמים שלו. ככה לא צריך לבדוק אם (אולי במקרה) משהו לא מושלם אצלך. עכשיו תחשבי טוב על המונח "רשע", ותבדקי את הקשר בינו לבין התיאורים שלך את אחותך. לו היית אחותי, הייתי בושה בך.

 

[חסויה6]

מי אמר שאתם רשעים?!

הרשעים בסוף היה כדי להדגיש את התחושה שלי שאיך שאתם מציגים אותי אם לא הבנת. אני רואה שאת פשוט לא מרפה מהעניין של העוגה.. אם באמת היית בנאדם רגיש שיודע להבין אנשים אחרים ולא כל הזמן תוקף ומחפש להטיף-היית יודעת למה אני מתכוונת. לו את היית אחותי הייתי מתביישת לא פחות מעצם העובדה שיש לי אחות חסרת רגישות ותוקפנית שחושבת שהיא יודעת הכל ואחרים פשוט לא. אני עדיין בהלם מעצם העובדה שאת מכתיבה לי שוב ושוב מה היחסים ביני לבין אחותי ומה אני עושה לה.את אפילו לא יודעת איך קוראים לי.. אחח אם היית יודעת..אם היית יודעת עוד דברים על משפחתי... אני בטוחה שהיית חושבת פעמיים אם זה היה נכון להגיד את כל מה שאמרת. ודבר אחרון? בקשר למה שאמרת על ההורים שלי,אני מאחלת לכל אחד שיהיו לו הורים כאלה מדהימים כמו שיש לי..אחרי כל מה שהם עברו בחיים האלה. אני רחוקה מלהיות מושלמת דרך אגב. והדיון הזה הפך להיות כל כך מכוער..והכל בגלל שורה אומללה מתוך שיר שכל העיקרון שלו זה לשקף את מה שאני מרגישה לאנשים שאני אוהבת. פשוט חבל..

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

אני מתנצלת על הבוטות שבדבריי,

אולם עומדת לחלוטין מאחורי התוכן. אני לא מכירה את אחותך, אבל את עושה לה "יחסי ציבור" מאוד לא טובים. זה לא נעים לי (כטוראטניקית) לקרוא עד כמה אחותך "לא בסדר" בכל דבר שהיא עושה! את יכולה לתקן את הרושם... פשוט תכתבי גם את הדברים הטובים שאת אוהבת / מעריכה אצלה, ולא רק את הרעים. שימי לב: אם תפתחי את ההודעות שלי בפורום, כשאני כותבת על אחי (שהוא טוראטניק "קליל"), אני מקפידה ת-מ-י-ד לציין גם דברים טובים. זה לא אומר שאני משתגעת עליו, (ממש לא). זה רק אומר שאין רע בלי טוב, ולפעמים כשמתמקדים בדברים הטובים פתאום מוצאים שיש מהם המון... ואגב, יש 2 הודעות שלך בהן את מביעה רצון לפגוש פסיכולוג, ואם לא היית כותבת את זה אני בחיים לא הייתי מציעה לך זאת על דעת עצמי. אז להגיד "מאיפה יש לי את החוצפה להגיד לך לפגוש פסיכולוג..." נו, באמת. זהו.