קומפוזיציה מעולה ומאוזנת. חסר לי איזה פונקטום קטן שימשוך את העין באחת הפינות (עץ, בן אנוש, כתם צבע וכד'). האם כמה דקות לפני, אחרי הצבע של השמים לא היה עז יותר?
ואני מוסיף... לי זה מעביר תחושה של טיול. נשאלת השאלה (בהקשר למה שכתב אורי רוזנברג) האם הצופה בתמונת נוף יכול "להסתפק" בהרגשה שהוא בעצמו עומד שם וצופה בנוף ולא לחפש עוד דמות או מרכיב כלשהו שיבנה יותר עניין בתמונה, או שבכל זאת מוטב שתהיה התוספת המדוברת. שאלה שמן הסתם אין לה תשובה אחת אבל רציתי לחדד בכך את ההבדל שבין להביט בתמונה לבין להכנס לתוכה ולדמיין שאתה פשוט שם (הרי כשאנחנו עומדים על התל הקסום האפוף בערפילים אין לנו צורך בתוספת ואנחנו נהנים מהיופי שמזמן לנו הטבע - נטו). סליחה על ההתפלספות על הבוקר...
יופי של צבעים,המיקוד על הקטע השחור הקרוב, והשכבות שאחריה,שלא במיקוד ,יוצרות תשקופת מקסימה-מן תחושת עומק - תמונה שכזו גורמת לי לשקוע בהרהורים.כאילו לרצות לפזר את הערפל ולראות מה מעבר. טוב לדעתי שאין דמות נוספת-היתה גוזלת תשומת ליבי ומחשבותי - ככה הן 'חופשיות' לגלוש הלאה. (לא רוצה לחשוב על ה'קור' הכרוך בכך-בצילום בשעות כאלו ובמקום כזה