תם עידן
- פותח הנושא RossieL
- פורסם בתאריך
RossieL
Active member
שמעון פרס ז"ל
שמעון פרס, זקן המדינאים בישראל וחתן פרס נובל לשלום, מת בגיל 93. לפני כשבועיים עבר פרס אירוע מוחי, והלילה (רביעי) הלך לעולמו.
באישיותו גילם פרס דמות דואלית: הוא היה איש טראגי שידע מפלות מוחצות, אך גם אופטימיסט וביצועיסט חסר תקנה, שחתום על הישגים אדירים. הוא היה מנהיג שנוי במחלוקת: נישא על גלי הערצה מחד ועורר ביקורת חריפה מאידך.
קורות חייו הארוכים והמלאים כוללים פרק ביטחוני נרחב, במסגרתו צייד את צה"ל בנשק מתקדם, הקים ופיתח את התעשייה האווירית והצבאית, הקים את המערכת הגרעינית של ישראל והיה מיוזמי היציאה למבצע "אנטבה"; פרק מדיני, שכלל את סלילת הדרך להקמת ההתנחלויות בגדה לצד חתירה לשלום וחתימת הסכם אוסלו; פרק פוליטי, שכלל יריבויות מרות עם עמיתיו, תככים ומזימות; ופרק ייצוגי, במהלכו הפך לאחד הישראלים האהודים והמפורסמים ביותר בעולם, כנשיא התשיעי של מדינת ישראל.
שמעון פרס, זקן המדינאים בישראל וחתן פרס נובל לשלום, מת בגיל 93. לפני כשבועיים עבר פרס אירוע מוחי, והלילה (רביעי) הלך לעולמו.
באישיותו גילם פרס דמות דואלית: הוא היה איש טראגי שידע מפלות מוחצות, אך גם אופטימיסט וביצועיסט חסר תקנה, שחתום על הישגים אדירים. הוא היה מנהיג שנוי במחלוקת: נישא על גלי הערצה מחד ועורר ביקורת חריפה מאידך.
קורות חייו הארוכים והמלאים כוללים פרק ביטחוני נרחב, במסגרתו צייד את צה"ל בנשק מתקדם, הקים ופיתח את התעשייה האווירית והצבאית, הקים את המערכת הגרעינית של ישראל והיה מיוזמי היציאה למבצע "אנטבה"; פרק מדיני, שכלל את סלילת הדרך להקמת ההתנחלויות בגדה לצד חתירה לשלום וחתימת הסכם אוסלו; פרק פוליטי, שכלל יריבויות מרות עם עמיתיו, תככים ומזימות; ופרק ייצוגי, במהלכו הפך לאחד הישראלים האהודים והמפורסמים ביותר בעולם, כנשיא התשיעי של מדינת ישראל.
poseidon111
Active member
עצוב, כל כך עצוב. אחרון הנפילים סיים את תפקידו. כן, כך
הוא תפס את עבודתו, כתפקיד, לא כמקור לחיי נהנתנות.
אין מקום למנות כאן את כל מעשיו למען המדינה אך אוכל לומר בלב שלם שאפשר לספור על יד אחת את בעלי התפקידים כאן שהיו בשיעור קומתו, הן המקומית והן
במובן של שירות עבור המדינה בזירה הבינלאומית.
זה שהוא היה הישראלי המכובד ביותר בקהילה העולמית אי פעם בפער עצום, לא ניתן לכמת
במילים.
יהי זכרו ברוך.
אני אהיה בהלווייה.
הוא תפס את עבודתו, כתפקיד, לא כמקור לחיי נהנתנות.
אין מקום למנות כאן את כל מעשיו למען המדינה אך אוכל לומר בלב שלם שאפשר לספור על יד אחת את בעלי התפקידים כאן שהיו בשיעור קומתו, הן המקומית והן
במובן של שירות עבור המדינה בזירה הבינלאומית.
זה שהוא היה הישראלי המכובד ביותר בקהילה העולמית אי פעם בפער עצום, לא ניתן לכמת
במילים.
יהי זכרו ברוך.
אני אהיה בהלווייה.
המון תחושות מלוות אותי מהבוקר.
המון שאלות...
למה אין עוד אנשים אמיצים?
למה מבוגרים לא לוקחים השראה ומוצאים את האומץ?
למה הטיפשות והאטימות תופסים את מקום החכמה והעשיה?
למה העם הזה הוא כמו משקולת שלא זזה,
ורק מניעים אותה מלמעלה, כמו מנוף אבל כלפי מטה?
מה צריך כאן כדי לשנות?בלי להאשים.בגדול.
למה אנחנו נגררים אחרי מסיתים, אנשים שהם לא אנשי אהבה וחמלה?
למה ביום כזה לא כולנו עושים חשבון נפש אמיץ, ומשנים, בהשראה גדולה כל כך?
המון שאלות...
למה אין עוד אנשים אמיצים?
למה מבוגרים לא לוקחים השראה ומוצאים את האומץ?
למה הטיפשות והאטימות תופסים את מקום החכמה והעשיה?
למה העם הזה הוא כמו משקולת שלא זזה,
ורק מניעים אותה מלמעלה, כמו מנוף אבל כלפי מטה?
מה צריך כאן כדי לשנות?בלי להאשים.בגדול.
למה אנחנו נגררים אחרי מסיתים, אנשים שהם לא אנשי אהבה וחמלה?
למה ביום כזה לא כולנו עושים חשבון נפש אמיץ, ומשנים, בהשראה גדולה כל כך?
poseidon111
Active member
שאלות טובות בהחלט שאין עליהן תשובות מוחלטות. אני חושב
שאחד מההסברים הוא אי הרצון לחרוג מגבולות החשיבה הקונבנציונלית ואימוץ
סיסמאות פופוליסטיות של אנשים מטומטמים רק מכיון שזה קשה יותר לחשוב לבד.
את מקום העשייה תפסה תרבות הדיבור ואת החזון תפסה תרבות הנהנתנות
האישית בדמות סיגרים משובחים ביחד עם וויסקי שלא לדבר על הנהגה עם רצון
ליצור שינוי בעבר, לעומת הנהגה שעסוקה אך ורק בכיבוי שריפות שהיא בעצמה יצרה.
קחי את הענק שנפטר היום, בחני את מעשיו, ולעומתו קחי את ביבי.
זו התשובה בתמצית יתרה למה אנחנו נמצאים במצב שבו אנו נמצאים.
ביבי הזה תרם לרבין את התהלוכות עם ארון הקבורה שבו השתתף ותרם לפרס את "הוא יחלק את ירושלים" השקרי והפחדני. לאחר מכן הוא התנצל בפני פרס
על כך (לרבין הוא לא הספיק להתנצל)...
אז הנה על רגל אחת ההבדל בין אז להיום וזה מחלחל להמונים.
שאחד מההסברים הוא אי הרצון לחרוג מגבולות החשיבה הקונבנציונלית ואימוץ
סיסמאות פופוליסטיות של אנשים מטומטמים רק מכיון שזה קשה יותר לחשוב לבד.
את מקום העשייה תפסה תרבות הדיבור ואת החזון תפסה תרבות הנהנתנות
האישית בדמות סיגרים משובחים ביחד עם וויסקי שלא לדבר על הנהגה עם רצון
ליצור שינוי בעבר, לעומת הנהגה שעסוקה אך ורק בכיבוי שריפות שהיא בעצמה יצרה.
קחי את הענק שנפטר היום, בחני את מעשיו, ולעומתו קחי את ביבי.
זו התשובה בתמצית יתרה למה אנחנו נמצאים במצב שבו אנו נמצאים.
ביבי הזה תרם לרבין את התהלוכות עם ארון הקבורה שבו השתתף ותרם לפרס את "הוא יחלק את ירושלים" השקרי והפחדני. לאחר מכן הוא התנצל בפני פרס
על כך (לרבין הוא לא הספיק להתנצל)...
אז הנה על רגל אחת ההבדל בין אז להיום וזה מחלחל להמונים.
אני אוהבת את התשובה שלך.
אין שום מצב שאני אשווה את פרס לאף אחד מהמנהיגים היום, ולא רק בארץ מאלו שאני מכירה.
כן הייתי משווה בסדר הגודל והציפייה אולי את בגין ורבין.
אין חף מטעויות פוס... גם החכם באדם באופן יחסי, יכול לטעות, וגם טעויות גורליות מעצם היותו אדם, גם פרס טעה בזמנים שונים. אבל כמה גדולה, כמה אמונה, כמה
אהבה הייתה באיש הזה לעולם ככח מניע!
כח שדבק במטרה הזו לא נכנע.
אז זהו שאני מסרבת להכנס לפרטים הקטנים לטעויות של אנשים.
יש צדק בדבריך על ביבי, אבל אני חושבת שאין היום לא משמאל ולא מימין, אנשים בעלי איזון וכח מניע כזה כמו של פרס.
אנשים שרואים קודם את האדם לפני דעותיו.
אנשים שאפשר לסמוך ולאהוב אותם כמנהיגים, כי אתה יודע שהם חכמים והם מנסים- אתה רוצה לתת להם רוח גבית לטוב ולרע, כי אתה מאמין להם.
אלו רק אנשים חדשים, לא רואה בקיים אופציה כזו,בנתיים.
ואני באמת חושבת שאם כל פרט היה משנה
את התפיסה שלו לגבי ה״אני צודק״ ושם קודם את האדם שבו מול האדם מולו, זו הייתה התחלה של משהו שהייתה מקרינה
כלפי מעלה למנהיגים במרכאות כפולות, שיש היום.
א
אין שום מצב שאני אשווה את פרס לאף אחד מהמנהיגים היום, ולא רק בארץ מאלו שאני מכירה.
כן הייתי משווה בסדר הגודל והציפייה אולי את בגין ורבין.
אין חף מטעויות פוס... גם החכם באדם באופן יחסי, יכול לטעות, וגם טעויות גורליות מעצם היותו אדם, גם פרס טעה בזמנים שונים. אבל כמה גדולה, כמה אמונה, כמה
אהבה הייתה באיש הזה לעולם ככח מניע!
כח שדבק במטרה הזו לא נכנע.
אז זהו שאני מסרבת להכנס לפרטים הקטנים לטעויות של אנשים.
יש צדק בדבריך על ביבי, אבל אני חושבת שאין היום לא משמאל ולא מימין, אנשים בעלי איזון וכח מניע כזה כמו של פרס.
אנשים שרואים קודם את האדם לפני דעותיו.
אנשים שאפשר לסמוך ולאהוב אותם כמנהיגים, כי אתה יודע שהם חכמים והם מנסים- אתה רוצה לתת להם רוח גבית לטוב ולרע, כי אתה מאמין להם.
אלו רק אנשים חדשים, לא רואה בקיים אופציה כזו,בנתיים.
ואני באמת חושבת שאם כל פרט היה משנה
את התפיסה שלו לגבי ה״אני צודק״ ושם קודם את האדם שבו מול האדם מולו, זו הייתה התחלה של משהו שהייתה מקרינה
כלפי מעלה למנהיגים במרכאות כפולות, שיש היום.
א
RossieL
Active member
הגיע זמן מנוחה, מר פרס היקר. תודה./ אברי גלעד
אחד הפוסטים ה'חזקים' לאחר פטירתו של שמעון פרס
*****************************************************
לא, אין לי תמונה איתו, לא ראיינתי אותו, לא פגשתי אותו מעולם, לא הלכתי בדרכו ואפילו לא הסכמתי (בדיעבד) עם כל מה שעשה ופעל. אבל שמעון פרס המנוח לימד אותי, את כל עם ישראל ואפילו את העולם שיעור חשוב אחד: "אל תשליכני לעת זיקנה".
פרס לא נתן לאף אחד להשליכו לעת זיקנה, לזמן שבו אומרים לזקן- שב בצד, אל תעשה, תעביר את הזמן עד מותך במינימום נוכחות בחיים שלנו. אף אחד לא היה יכול לנתק אותו מעשייתו, לא הבדחנים שהשתמשו בו כדימוי לזיקנה מופלגת, או מופרזת לטעמם, למרות שאפילו בגיל 90 היה צעיר מנטאלית מהם, לא הפוליטיקאים שרצו שכבר יפסיק להאפיל עליהם בכוחו הבלתי נגמר וביצירתיות פורצת הגבולות שלו, ואפילו לא רעייתו שקיוותה שכבר יכבה את המנוע ויתכנס אל תוך המשפחה הגרעינית שלו.
פרס ידע את הסוד היחיד לאנטי-אייג'נג מהותי. להיות בעשייה כל הזמן, לא להתרפק על העבר, להיות קשוב לכל חידוש, להתחבר אליו ולתרום לו מנסיונו, מכוחו ומקשריו. פרס לא היה זקן כמעט רגע בחייו, אולי כמה ימים בסוף בסוף, ומשראה מהי הזיקנה, הוא ויתר ונפרד מאיתנו לשלום.
לא כל אחד יכול, לא לכל אחד יש את הכישורים, לא כל אחד זוכה כבר בשנות השלושים שלו ליצור למדינת ישראל את חגורת ההגנה שלה לדורות הבאים. הוא היה יחיד ומיוחד גם בטוב שעשה, גם באהדה העולמית שזכה לה, וגם בגודל טעויותיו. דבר אחד אני לוקח ממנו היום ומקווה לזכות להיות קצת כמוהו: לחיות עד הרגע האחרון, לא להתחשב בבלאי של הגוף, לשמור על המחשבה טריה כמו ביומה הראשון.
הגיע זמן מנוחה, מר פרס היקר. תודה.
אחד הפוסטים ה'חזקים' לאחר פטירתו של שמעון פרס
*****************************************************
לא, אין לי תמונה איתו, לא ראיינתי אותו, לא פגשתי אותו מעולם, לא הלכתי בדרכו ואפילו לא הסכמתי (בדיעבד) עם כל מה שעשה ופעל. אבל שמעון פרס המנוח לימד אותי, את כל עם ישראל ואפילו את העולם שיעור חשוב אחד: "אל תשליכני לעת זיקנה".
פרס לא נתן לאף אחד להשליכו לעת זיקנה, לזמן שבו אומרים לזקן- שב בצד, אל תעשה, תעביר את הזמן עד מותך במינימום נוכחות בחיים שלנו. אף אחד לא היה יכול לנתק אותו מעשייתו, לא הבדחנים שהשתמשו בו כדימוי לזיקנה מופלגת, או מופרזת לטעמם, למרות שאפילו בגיל 90 היה צעיר מנטאלית מהם, לא הפוליטיקאים שרצו שכבר יפסיק להאפיל עליהם בכוחו הבלתי נגמר וביצירתיות פורצת הגבולות שלו, ואפילו לא רעייתו שקיוותה שכבר יכבה את המנוע ויתכנס אל תוך המשפחה הגרעינית שלו.
פרס ידע את הסוד היחיד לאנטי-אייג'נג מהותי. להיות בעשייה כל הזמן, לא להתרפק על העבר, להיות קשוב לכל חידוש, להתחבר אליו ולתרום לו מנסיונו, מכוחו ומקשריו. פרס לא היה זקן כמעט רגע בחייו, אולי כמה ימים בסוף בסוף, ומשראה מהי הזיקנה, הוא ויתר ונפרד מאיתנו לשלום.
לא כל אחד יכול, לא לכל אחד יש את הכישורים, לא כל אחד זוכה כבר בשנות השלושים שלו ליצור למדינת ישראל את חגורת ההגנה שלה לדורות הבאים. הוא היה יחיד ומיוחד גם בטוב שעשה, גם באהדה העולמית שזכה לה, וגם בגודל טעויותיו. דבר אחד אני לוקח ממנו היום ומקווה לזכות להיות קצת כמוהו: לחיות עד הרגע האחרון, לא להתחשב בבלאי של הגוף, לשמור על המחשבה טריה כמו ביומה הראשון.
הגיע זמן מנוחה, מר פרס היקר. תודה.
אחרי מות קדושים אמור.
בימי חייו הצעירים הרבו לקלס אותו ולעלוב בו. היטב זכורים לי כל אותם כינויי
גנאי, לוזר, חתרן בלתי נלאה וכו'. היו הרבה אנשים, אפילו, ובעיקר, ממפלגתו שלו, שניסו לפגוע בו ולהעליב. אני בזמנו ממש ריחמתי עליו וחשבתי כבר אז שעושים לו עוול. לפחות בימי חייו האחרונים זכה לכבוד מלכים. היה נשיא והיה מקובל על כל שועי עולם.
בזמן הבחירות של שנות התשעים, טיילתי עם בעלי בחוף הים בתל אביב. הוא הסתובב שם עם חבורה של אנשי מפלגה. אני נתקלתי בו. הוא קרב ולחץ לנו יד וחייך. בקש שנבחר עבור מפלגתו. עניתי 'בטח שנבחר בך'. אלו היו הימים של הסתאבות שלטון הליכוד, כשרוב המדינה מאסה בשחיתויות של המפלגה השלטת.
יהי זכרו ברוך. איש גדול משכמו ומעלה.
בימי חייו הצעירים הרבו לקלס אותו ולעלוב בו. היטב זכורים לי כל אותם כינויי
גנאי, לוזר, חתרן בלתי נלאה וכו'. היו הרבה אנשים, אפילו, ובעיקר, ממפלגתו שלו, שניסו לפגוע בו ולהעליב. אני בזמנו ממש ריחמתי עליו וחשבתי כבר אז שעושים לו עוול. לפחות בימי חייו האחרונים זכה לכבוד מלכים. היה נשיא והיה מקובל על כל שועי עולם.
בזמן הבחירות של שנות התשעים, טיילתי עם בעלי בחוף הים בתל אביב. הוא הסתובב שם עם חבורה של אנשי מפלגה. אני נתקלתי בו. הוא קרב ולחץ לנו יד וחייך. בקש שנבחר עבור מפלגתו. עניתי 'בטח שנבחר בך'. אלו היו הימים של הסתאבות שלטון הליכוד, כשרוב המדינה מאסה בשחיתויות של המפלגה השלטת.
יהי זכרו ברוך. איש גדול משכמו ומעלה.
RossieL
Active member
כעוף החול
עוף החול הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיות אחרות. עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.
עכשיו, הנה התקציר של הספר
למרות הישגיו המרשימים, לא היה פרס נביא בעירו. לבד מניצחון פירוס אחד בשנת 1984, נכשל בכל מערכות הבחירות בהן הוביל את מפלגתו. כך היה גם בהתמודדות לראשות מפלגת העבודה ב 2005. יש שכינו אותו "לוזר" – מפסידן. "לוזר" – או מדינאי דגול? אין בתוכנו מנהיג כה שנוי במחלוקת, הנישא על גלי הערצה מכאן ומעורר ביקורת חריפה מכאן. חייו הפוליטיים הינם ארוכים יותר מחיי כל מדינאי אחר בישראל. בעלי בריתו ויריביו עלו וירדו, נכנסו לזירה והודחו ממנה, פרשו ומתו והוא ממשיך. עבור רבים נישאר שמעון פרס חידה. בן הארץ, ששורשיו באדמת ניכר, אמן השפה העברית, אך צלילה גלותי, איש הביטחון האולטימטיבי, שמעולם לא לבש מדים, פוליטיקאי בינוני, אך מדינאי בעל חזון מרהיב, קיבוצניק חסר השכלה רשמית, אך שופע תרבות, מאופק ובעל שליטה עצמית, אך בתוכו אש יוקדת, רומנטי ושאפתן, בוטח אך ביישן, חשדן אך מאוהב ללא תקנה. איש מורכב, רב פנים ורב ניגודים. לא פתרון אחד יפענח את אותה חידה, ולא מפתח אחד ישחרר את המנעולים השולטים על מדורי עולמו של שמעון פרס, כי אם מפתחות רבים, הפזורים לכל אורך דרכו, על אתגריה וסכנותיה, על תבוסותיה הצורבות והישגיה המרשימים.
נראה לי שמאד פשוט להבין למה נבחר השם "כעוף החול" לביוגרפיה של
שמעון פרס ז"ל
עוף החול הוא ציפור האש הקדושה במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיות אחרות. עוף החול מת בשריפה וקם לתחייה מתוך האפר באופן מחזורי.
עכשיו, הנה התקציר של הספר
למרות הישגיו המרשימים, לא היה פרס נביא בעירו. לבד מניצחון פירוס אחד בשנת 1984, נכשל בכל מערכות הבחירות בהן הוביל את מפלגתו. כך היה גם בהתמודדות לראשות מפלגת העבודה ב 2005. יש שכינו אותו "לוזר" – מפסידן. "לוזר" – או מדינאי דגול? אין בתוכנו מנהיג כה שנוי במחלוקת, הנישא על גלי הערצה מכאן ומעורר ביקורת חריפה מכאן. חייו הפוליטיים הינם ארוכים יותר מחיי כל מדינאי אחר בישראל. בעלי בריתו ויריביו עלו וירדו, נכנסו לזירה והודחו ממנה, פרשו ומתו והוא ממשיך. עבור רבים נישאר שמעון פרס חידה. בן הארץ, ששורשיו באדמת ניכר, אמן השפה העברית, אך צלילה גלותי, איש הביטחון האולטימטיבי, שמעולם לא לבש מדים, פוליטיקאי בינוני, אך מדינאי בעל חזון מרהיב, קיבוצניק חסר השכלה רשמית, אך שופע תרבות, מאופק ובעל שליטה עצמית, אך בתוכו אש יוקדת, רומנטי ושאפתן, בוטח אך ביישן, חשדן אך מאוהב ללא תקנה. איש מורכב, רב פנים ורב ניגודים. לא פתרון אחד יפענח את אותה חידה, ולא מפתח אחד ישחרר את המנעולים השולטים על מדורי עולמו של שמעון פרס, כי אם מפתחות רבים, הפזורים לכל אורך דרכו, על אתגריה וסכנותיה, על תבוסותיה הצורבות והישגיה המרשימים.
נראה לי שמאד פשוט להבין למה נבחר השם "כעוף החול" לביוגרפיה של
שמעון פרס ז"ל
דיברגנט חדש
Well-known member
זה סופו של כל בלון
אם חשבנו שיש דבר כזה אלמוות, הוא ההוכחה שהפריכה את זה, איש שעד יומו האחרון היה צלול ואיש של עשיה, תרם רבות למדינה, יהיה זכרו ברוך
אם חשבנו שיש דבר כזה אלמוות, הוא ההוכחה שהפריכה את זה, איש שעד יומו האחרון היה צלול ואיש של עשיה, תרם רבות למדינה, יהיה זכרו ברוך
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.