מודה ועוזבת
New member
תם עידן התמימות..
"הצחקת אותי!!!" ההלם היה ניכר על פניו. "את???!!" קמתי. "כן. אני. מה ההלם? בחיים שלך לא ראית בחורה בגילי בתולה?" ושוב נהייתי אדומה. "עכשיו אני נעלמת לזמן בלתי מוגבל.אל תיצור איתי קשר. חבל על הזמן שלך..." "אבל.......!!!" סגרתי מעגל. הוזמנתי אחרי חודשיים כמעט למסיבה פרטית אצל חברים נורא טובים. בעודי יושבת ומדברת עם איזה עו"ד שבשעות הפנאי מחלטר כדוגמן, ולעיתים גם נכנס לכותרות בעיתון,קלטתי אותו בפתח הדלת. זמן העלמות הבלתי מוגבל שלי נכנס לתוקף ממש ברגע זה. הוא עדיין לא קלט אותי,ואני שיחקתי את עצמי כאילו לא ראיתי אותו. עו"ד החמוד מסר לי כרטיס ביקור שלו במקרה שאני אסתבך איזה יום אחד בפלילים,ופה בדיוק מוצתה שיחתי עם הסלבריטי הכי שווה שיש היום בימינו. בקצה החדר שמעתי מוסיקה,ואני לא ממש יכולה לעצור עצמי מלנוע ברגעים כאילו. אני הולכת,ומרגישה שמסתכלים עליי. בוחנים אותי. לא ארבע או שש או השד יודע כמה זוגות עיניים. רק אחד. איש אחד. זוג עיניים אחד. התיישבתי על הבר,מציתה לעצמי סיגריה,ושוקעת עם המוסיקה. יין אדום מרטיב כל כמה שניות את גרוני,גורם לי לחשוב, גורם לי לתהות. עצמתי עיניים,חשבתי עליו.מה אני אומר אם הוא יהיה יגיע פתאום. ריח בושם גברי חדר לאפי,וסירבתי לפקוח את העיניים. אין ספק שזה הוא בכלל. הוא התיישב ממש צמוד אליי. חום הגוף שלו ושלי התערבבו. שמעתי אותו מבקש "יין כמו של הגברת...". "עד מתי תמשיכי להתחמק ממני?" לחש לי באוזן. כל הגוף שלי התמלא צמרמורות. "זו דווקא גאווה.להיות מה שאת בגילך" אמר את זה כאילו השיחה בינינו התנהלה רק אמש. הוא הסיט את פניי אליו,ונישק אותי בלחי. פקחתי את עיניי. באמת...כמה עוד אני אוכל להתחמק? "תרצי לרקוד?" מה שליווה את הגוף שלנו,היה לא פחות ולא יותר שירו של שלמה ארצי- "ירח". "אתמול היה טוב.תבטיחי לי שגם מחר?" הלוואי ויכולתי להבטיח לך. יצאנו למרפסת,השקיעה הייתה בעיצומה. קיסריה. אוויר ששורף את הריאות,הכתום בעיניים,ים ששובר את הלב. "מה יש בו.באחד.בראשון שלתוכך יחדור.מה צריך להיות בו?" "הלוואי וידעתי" נוצר לי מין גוש קטן של דמעות שמאיים לפרוץ.לא רוצה לבכות. לא לידו. לא בפניו. "סלח לי,טוב? אני עוד מעט אשבר כאן מולך,וחבל לי על האיפור,ולמען האמת שגם קצת על האגו" נכנסתי לחדר של המארחים,והתיישבתי על המיטה. נשמתי עמוק,והסתכלתי במראה הענקית. מה צריך להיות בו? בראשון. באותו אחד שיחדור אליי ראשון. מיהו? כל כך הרבה הזדמנויות היו לי בחיי,ותמיד עצרתי אותן. למי אני מחכה? למה לכל השדים והרוחות אני מחכה? דפיקה על הדלת הוציאה אותי מהבועה שאליה נכנסתי, הדלת כאילו נפתחה מעצמה. זה היה הוא. "אם יש מישהו שכדאי לך להישבר מולו,ילדה יפה,רצוי שזה יהיה אני" "אבל א...." "ששששששש" והתיישב לידי. "לא צריך כל הזמן לדבר. תתני לזה לצאת.לזרום.זה ייצא.יישטף." הידיים שלו התחילו לטייל לי על הפנים,ואני מטיילת יחד איתו. שתי אצבעות נכנסות לפי,אני מלקקת אותן,טועמת. השפתיים שלנו מתמזגות,הלשונות מתערבבות. מניח את גופי על המיטה הרחבה,נותן לי להוביל את התנוחה. העיניים שלו משרטטות כל מיל' בגופי,הוא מתקרב אליי,ומריח את שערי. פורם את כפתורי חולצתי,מגלה אותי. שדיי מונחים לפניו,מוכנים,עולים ויורדים עם כל נשימה מתרגשת שלי. שולח לשון אל פיטמתי ומלקק אותה. משאיר שובל של רוק על כל החלק וממשיך אל השנייה. אני מסתכלת עליו,ויודעת,יודעת עכשיו ברגע זה ממש, שזה הראשון שלתוכי יחדור. החצאית יורדת בעדינות ואיטיות ניצחית, מולו עכשיו אני שוכבת עירומה כביום היוולדי. בתולה. תמימה. כל כך רוצה. הרגליים ניפתחות מאליהם,ואני נוטפת. הוא מפשיט את עצמו מולי,מרשה לי לגעת בגופו. נשכב מעליי,ונותן לי להרגיש את העוצמה החייתית שבין רגליו. הריח שלו מטשטש אותי, חום הגוף שלו שורף אותי. הוא מתחכך באיברי בזהירות,ומנשק את כולי בו בזמן. אני מרגישה שזה קרב. מתקרב. "אני נכנס ילדה יפה" "תעצמי עיניים,תרגישי אותי" לחץ אדיר בתוך רגליי, נשימתי נעתקת לשניות מספר, הוא חדר. העיניים שלו בוערות,לוהטות. בזהירות הוא נע בתוך ריחמי, בעדינות שואל אם הכל בסדר. אני מרגישה שהוא נלחם בעצמו לצאת, אולי כדי לא להכאיב יותר, אולי כדי לא לפגוע יותר. לאט הוא ממני מתנתק, יורד לאיברי ומתחיל לנשק. אני שומעת את הנשימות שלו מגיעות עד אליי, "תחדור שוב" "אני רוצה להרגיש את הזרם שלך בתוכי" הנשיקות מתארכות. הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות,ומלקק. משהו בתוכי מתחיל להתכווץ. פרפרים מתחילים להתרוצץ. הראש קצת מתהפך, והנשימה לא ממש מסודרת. הוא עולה שוב עליי,ונכנס אל בין רגליי. הפעם בפראות. בלהט. נכנס ויוצא. לאט ומהר. מחזיק אותי חזק,כאילו עמדתי לברוח. צורח. שורט את גופי, מתמוטט בתוכי. מתמוטט על גופי. "תודה" הוא לוחש. "תודה שנתת לי להיות הראשון". פתחתי מעגל.
"הצחקת אותי!!!" ההלם היה ניכר על פניו. "את???!!" קמתי. "כן. אני. מה ההלם? בחיים שלך לא ראית בחורה בגילי בתולה?" ושוב נהייתי אדומה. "עכשיו אני נעלמת לזמן בלתי מוגבל.אל תיצור איתי קשר. חבל על הזמן שלך..." "אבל.......!!!" סגרתי מעגל. הוזמנתי אחרי חודשיים כמעט למסיבה פרטית אצל חברים נורא טובים. בעודי יושבת ומדברת עם איזה עו"ד שבשעות הפנאי מחלטר כדוגמן, ולעיתים גם נכנס לכותרות בעיתון,קלטתי אותו בפתח הדלת. זמן העלמות הבלתי מוגבל שלי נכנס לתוקף ממש ברגע זה. הוא עדיין לא קלט אותי,ואני שיחקתי את עצמי כאילו לא ראיתי אותו. עו"ד החמוד מסר לי כרטיס ביקור שלו במקרה שאני אסתבך איזה יום אחד בפלילים,ופה בדיוק מוצתה שיחתי עם הסלבריטי הכי שווה שיש היום בימינו. בקצה החדר שמעתי מוסיקה,ואני לא ממש יכולה לעצור עצמי מלנוע ברגעים כאילו. אני הולכת,ומרגישה שמסתכלים עליי. בוחנים אותי. לא ארבע או שש או השד יודע כמה זוגות עיניים. רק אחד. איש אחד. זוג עיניים אחד. התיישבתי על הבר,מציתה לעצמי סיגריה,ושוקעת עם המוסיקה. יין אדום מרטיב כל כמה שניות את גרוני,גורם לי לחשוב, גורם לי לתהות. עצמתי עיניים,חשבתי עליו.מה אני אומר אם הוא יהיה יגיע פתאום. ריח בושם גברי חדר לאפי,וסירבתי לפקוח את העיניים. אין ספק שזה הוא בכלל. הוא התיישב ממש צמוד אליי. חום הגוף שלו ושלי התערבבו. שמעתי אותו מבקש "יין כמו של הגברת...". "עד מתי תמשיכי להתחמק ממני?" לחש לי באוזן. כל הגוף שלי התמלא צמרמורות. "זו דווקא גאווה.להיות מה שאת בגילך" אמר את זה כאילו השיחה בינינו התנהלה רק אמש. הוא הסיט את פניי אליו,ונישק אותי בלחי. פקחתי את עיניי. באמת...כמה עוד אני אוכל להתחמק? "תרצי לרקוד?" מה שליווה את הגוף שלנו,היה לא פחות ולא יותר שירו של שלמה ארצי- "ירח". "אתמול היה טוב.תבטיחי לי שגם מחר?" הלוואי ויכולתי להבטיח לך. יצאנו למרפסת,השקיעה הייתה בעיצומה. קיסריה. אוויר ששורף את הריאות,הכתום בעיניים,ים ששובר את הלב. "מה יש בו.באחד.בראשון שלתוכך יחדור.מה צריך להיות בו?" "הלוואי וידעתי" נוצר לי מין גוש קטן של דמעות שמאיים לפרוץ.לא רוצה לבכות. לא לידו. לא בפניו. "סלח לי,טוב? אני עוד מעט אשבר כאן מולך,וחבל לי על האיפור,ולמען האמת שגם קצת על האגו" נכנסתי לחדר של המארחים,והתיישבתי על המיטה. נשמתי עמוק,והסתכלתי במראה הענקית. מה צריך להיות בו? בראשון. באותו אחד שיחדור אליי ראשון. מיהו? כל כך הרבה הזדמנויות היו לי בחיי,ותמיד עצרתי אותן. למי אני מחכה? למה לכל השדים והרוחות אני מחכה? דפיקה על הדלת הוציאה אותי מהבועה שאליה נכנסתי, הדלת כאילו נפתחה מעצמה. זה היה הוא. "אם יש מישהו שכדאי לך להישבר מולו,ילדה יפה,רצוי שזה יהיה אני" "אבל א...." "ששששששש" והתיישב לידי. "לא צריך כל הזמן לדבר. תתני לזה לצאת.לזרום.זה ייצא.יישטף." הידיים שלו התחילו לטייל לי על הפנים,ואני מטיילת יחד איתו. שתי אצבעות נכנסות לפי,אני מלקקת אותן,טועמת. השפתיים שלנו מתמזגות,הלשונות מתערבבות. מניח את גופי על המיטה הרחבה,נותן לי להוביל את התנוחה. העיניים שלו משרטטות כל מיל' בגופי,הוא מתקרב אליי,ומריח את שערי. פורם את כפתורי חולצתי,מגלה אותי. שדיי מונחים לפניו,מוכנים,עולים ויורדים עם כל נשימה מתרגשת שלי. שולח לשון אל פיטמתי ומלקק אותה. משאיר שובל של רוק על כל החלק וממשיך אל השנייה. אני מסתכלת עליו,ויודעת,יודעת עכשיו ברגע זה ממש, שזה הראשון שלתוכי יחדור. החצאית יורדת בעדינות ואיטיות ניצחית, מולו עכשיו אני שוכבת עירומה כביום היוולדי. בתולה. תמימה. כל כך רוצה. הרגליים ניפתחות מאליהם,ואני נוטפת. הוא מפשיט את עצמו מולי,מרשה לי לגעת בגופו. נשכב מעליי,ונותן לי להרגיש את העוצמה החייתית שבין רגליו. הריח שלו מטשטש אותי, חום הגוף שלו שורף אותי. הוא מתחכך באיברי בזהירות,ומנשק את כולי בו בזמן. אני מרגישה שזה קרב. מתקרב. "אני נכנס ילדה יפה" "תעצמי עיניים,תרגישי אותי" לחץ אדיר בתוך רגליי, נשימתי נעתקת לשניות מספר, הוא חדר. העיניים שלו בוערות,לוהטות. בזהירות הוא נע בתוך ריחמי, בעדינות שואל אם הכל בסדר. אני מרגישה שהוא נלחם בעצמו לצאת, אולי כדי לא להכאיב יותר, אולי כדי לא לפגוע יותר. לאט הוא ממני מתנתק, יורד לאיברי ומתחיל לנשק. אני שומעת את הנשימות שלו מגיעות עד אליי, "תחדור שוב" "אני רוצה להרגיש את הזרם שלך בתוכי" הנשיקות מתארכות. הוא מחדיר לתוכי שתי אצבעות,ומלקק. משהו בתוכי מתחיל להתכווץ. פרפרים מתחילים להתרוצץ. הראש קצת מתהפך, והנשימה לא ממש מסודרת. הוא עולה שוב עליי,ונכנס אל בין רגליי. הפעם בפראות. בלהט. נכנס ויוצא. לאט ומהר. מחזיק אותי חזק,כאילו עמדתי לברוח. צורח. שורט את גופי, מתמוטט בתוכי. מתמוטט על גופי. "תודה" הוא לוחש. "תודה שנתת לי להיות הראשון". פתחתי מעגל.
