תלתיר - רכיבת מבחן
הוא יפה, הוא נראה שונה ומעניין, כזה עוד לא ניסיתי, והציעו עליו רכיבות מבחן - אז החלטתי להתנסות.
ה-Tricity של ימאהה - תלתנוע ה-125 סמ"ק החדש.
עוד לפני שעולים עליו, הוא פשוט נראה טוב. אדום-בורדו מאד מחמיא לו, והגלגל הנוסף נותר לו נופך מעניין.
חוץ מזה, הוא מספיק נמוך אפילו בשבילי (וזה די מפתיע בשביל ימאהה), הוא קל משקל, והוא שקט, ממש שקט.
מעולם עד כה לא רכבתי על תלתנוע, ואני קצת חוששת בתחילה, אבל ויטלי מסוזוקה, מבטיח לי, שלא ארגיש בקיומו של הגלגל העודף, כך שאני מכניסה את התיק לתא המטען שמתחת למושב (די קטן ביחס להרגלי הג'וימקס שלי, אבל נראה (לא ניסיתי) שיש מקום לקסדה, ובהשוואה ל-CBF... זה ארון ענק) ויוצאת לדרך.
ברגע הראשון זה מרגיש קצת מוזר, אבל יתכן שזה גם בגלל שכבר מזמן לא רכבתי על קטנוע בכלל ועל "תינוק" כזה, בפרט.
היעד הראשון הוא תחנת הדלק. פתח התדלוק מתחת למושב, ועם פקק נפרד, ללא נעילה נוספת. עלול להיות מקור לתקלות כשהראש לא לגמרי במקום... התדלוק עצמו נוח, ויעיל (מאונך), סגירת הפקק היתה קצת קשה, אבל לא סיפור גדול. נפח תא הדלק קטן (6.6 ל' ע"פ מקורות חיצוניים), כך שכרטיס תדלוק של 30 ש"ח ממלא אותו כמעט לחלוטין.
עכשיו אפשר להתחיל ברכיבה האמיתית. החלטתי לאתגר אותו עם טיפוס לכרמל, בדרך שאני רוכבת בקביעות ומכירה את פיתוליה ומשוגותיה (משאיות איטיות ש"מפתיעות" באמצע העיקול, רמזורים באמצע השוונג וכד') - כביש 705, דרך משה. עוד לפני תחילת העליה, אני מנסה אותו על מהמורות הכביש השגרתיות - מכסי ביוב וכדומה, ומופתעת מה"גיהוץ" החלק שהוא מעניק להם. ממש לא מורגשים.
המראות ממוקמות על הכידון, שזה בעקרון נפלא, אבל התחושה היא שהן קרובות מדי אלי, ורחוקות מדי אחת מהשניה, כך שהשימושיות שלהן מוגבלת.
ברכיבה המישורית, הוא מתפקד נפלא. מאיץ יפה ביציאה מהרמזור, חלק ונעים - אם כי אני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן, שמדובר על תינוק, והמהירות הסופית שלו, מתאימה ל-125, ועומדת בקושי בקצב התנועה - וקצת קשה לי להתרגל לזה, שאני לא קובעת את הקצב, ואין לי רזרבות כוח.
בעליה, הקמ"שים נוזלים כלפי מטה, לעבר ה-60-65 (בתלות בשיפוע), ואני שמחה שיום שישי, ויש פחות טייסים על הכביש הזה. בסך הכל, זה צפוי (זה מה שאני זוכרת גם מהסופר דיוק 125 המיתולוגי שלי) וברור שאני מבקשת ממנו דברים שהוא לא אמור לתת.
כפי שהובטח, הגלגל השלישי לא מורגש, ואם לא הייתי יודעת שהוא שם, לא בטוח שהייתי מנחשת.
הפיתולים של הכביש מאפשרים לי לנסות אותו בהטיה, וזה מרגיש נחמד, למרות שכאן מורגש ההבדל. כנראה שכאן באה לידי ביטוי תוספת הבטיחות והקטנת הסיכון להחלקה, אבל תחושת היפוך ההיגוי (בפיתולים בכיוונים מתחלפים) המהנה כל כך, נפגעת.
הוא מושך הרבה תשומת לב, אפילו יותר מאשר האופנוע שלי...
בניגוד לתל"גים אחרים, אין כאן כפתור נעילת גלגלים, כך שצריך להוריד רגל בעצירה, בדיוק כמו בדו"ג.
אני עוברת בדרכי מעגל תנועה, ומחליטה לעשות מעגל שלם לפני שממשיכה הלאה - רק בשביל לחוש את ההבדל, וגם בשביל לצבור עליו יותר בטחון ולהכיר את הגבולות שלו ושלי. הירידה מטה דרך כביש 7212 המפותל קשות, שבאופן מפתיע פנוי וריק, מה שמאפשר לי לרכב בקצב האישי שלי, בלי להתחשב באחרים.
גם כאן, מצד אחד הוא נותן בטחון מה בפניות החדות (בערך 150 מעלות) ומצד שני, מאבדים חלק מהכיף. יתכן שנסיון רב יותר, יאפשר גם להנות יותר, ולמשוך אותו יותר אל הקצה - כמובן שברכיבה ראשונית כזו, אני לא רוצה להגיע לשם...
חזרה אל הכביש המישורי, הישר והמהיר (לאחר כמה עיקולים יזומים, ועוד מעגל תנועה שזכה להכיר לי את כל היקפו), עם פתיחת מצערת עד תומה, בתקווה לנסות לעמוד בקצב התנועה - אני מצליחה לפגוש גם מספר תלת ספרתי על צג המהירות (101), אבל מן הסתם זו אופטימיות של מד המהירות, ולא מהירות אמיתית.
זהו, נגמר, חזרה "הביתה".
לסיכום, אני יכולה לומר שזהו כלי ממש חמוד. הוא מצהיר בקול שהוא מיועד לעיר, והוא ממלא היטב את יעודו (למרות שלא רכבתי ברחובות העירוניים הצרים, ולא נדרשתי להשתחלויות מרשימות, הרגשתי את הזריזות והגמישות שלו). הוא נוח, קליל, חלק ונעים. הגלגל השלישי יכול להוסיף בטחון ובטיחות למתחילים, אבל עדיין - נדרש לדעת לרכב על דו"ג... כך שהיתרון הוא קטן יחסית, אם כי במחיר שלו (בשונה משאר התל"גים) יתכן שזו תוספת משתלמת.
נהניתי מרכיבת המבחן, אך במקביל, ירד (מבחינתי) מעטה הקסם הזר מעל הנישה התלת גלגלית. נראה לי שאני אשאר בתחום הזוגי...
אני לא בוחנת מקצועית, ומעידה רק על חוויותי הסוביקטיביות בעליל.
הוא יפה, הוא נראה שונה ומעניין, כזה עוד לא ניסיתי, והציעו עליו רכיבות מבחן - אז החלטתי להתנסות.
ה-Tricity של ימאהה - תלתנוע ה-125 סמ"ק החדש.
עוד לפני שעולים עליו, הוא פשוט נראה טוב. אדום-בורדו מאד מחמיא לו, והגלגל הנוסף נותר לו נופך מעניין.
חוץ מזה, הוא מספיק נמוך אפילו בשבילי (וזה די מפתיע בשביל ימאהה), הוא קל משקל, והוא שקט, ממש שקט.
מעולם עד כה לא רכבתי על תלתנוע, ואני קצת חוששת בתחילה, אבל ויטלי מסוזוקה, מבטיח לי, שלא ארגיש בקיומו של הגלגל העודף, כך שאני מכניסה את התיק לתא המטען שמתחת למושב (די קטן ביחס להרגלי הג'וימקס שלי, אבל נראה (לא ניסיתי) שיש מקום לקסדה, ובהשוואה ל-CBF... זה ארון ענק) ויוצאת לדרך.
ברגע הראשון זה מרגיש קצת מוזר, אבל יתכן שזה גם בגלל שכבר מזמן לא רכבתי על קטנוע בכלל ועל "תינוק" כזה, בפרט.
היעד הראשון הוא תחנת הדלק. פתח התדלוק מתחת למושב, ועם פקק נפרד, ללא נעילה נוספת. עלול להיות מקור לתקלות כשהראש לא לגמרי במקום... התדלוק עצמו נוח, ויעיל (מאונך), סגירת הפקק היתה קצת קשה, אבל לא סיפור גדול. נפח תא הדלק קטן (6.6 ל' ע"פ מקורות חיצוניים), כך שכרטיס תדלוק של 30 ש"ח ממלא אותו כמעט לחלוטין.
עכשיו אפשר להתחיל ברכיבה האמיתית. החלטתי לאתגר אותו עם טיפוס לכרמל, בדרך שאני רוכבת בקביעות ומכירה את פיתוליה ומשוגותיה (משאיות איטיות ש"מפתיעות" באמצע העיקול, רמזורים באמצע השוונג וכד') - כביש 705, דרך משה. עוד לפני תחילת העליה, אני מנסה אותו על מהמורות הכביש השגרתיות - מכסי ביוב וכדומה, ומופתעת מה"גיהוץ" החלק שהוא מעניק להם. ממש לא מורגשים.
המראות ממוקמות על הכידון, שזה בעקרון נפלא, אבל התחושה היא שהן קרובות מדי אלי, ורחוקות מדי אחת מהשניה, כך שהשימושיות שלהן מוגבלת.
ברכיבה המישורית, הוא מתפקד נפלא. מאיץ יפה ביציאה מהרמזור, חלק ונעים - אם כי אני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן, שמדובר על תינוק, והמהירות הסופית שלו, מתאימה ל-125, ועומדת בקושי בקצב התנועה - וקצת קשה לי להתרגל לזה, שאני לא קובעת את הקצב, ואין לי רזרבות כוח.
בעליה, הקמ"שים נוזלים כלפי מטה, לעבר ה-60-65 (בתלות בשיפוע), ואני שמחה שיום שישי, ויש פחות טייסים על הכביש הזה. בסך הכל, זה צפוי (זה מה שאני זוכרת גם מהסופר דיוק 125 המיתולוגי שלי) וברור שאני מבקשת ממנו דברים שהוא לא אמור לתת.
כפי שהובטח, הגלגל השלישי לא מורגש, ואם לא הייתי יודעת שהוא שם, לא בטוח שהייתי מנחשת.
הפיתולים של הכביש מאפשרים לי לנסות אותו בהטיה, וזה מרגיש נחמד, למרות שכאן מורגש ההבדל. כנראה שכאן באה לידי ביטוי תוספת הבטיחות והקטנת הסיכון להחלקה, אבל תחושת היפוך ההיגוי (בפיתולים בכיוונים מתחלפים) המהנה כל כך, נפגעת.
הוא מושך הרבה תשומת לב, אפילו יותר מאשר האופנוע שלי...
בניגוד לתל"גים אחרים, אין כאן כפתור נעילת גלגלים, כך שצריך להוריד רגל בעצירה, בדיוק כמו בדו"ג.
אני עוברת בדרכי מעגל תנועה, ומחליטה לעשות מעגל שלם לפני שממשיכה הלאה - רק בשביל לחוש את ההבדל, וגם בשביל לצבור עליו יותר בטחון ולהכיר את הגבולות שלו ושלי. הירידה מטה דרך כביש 7212 המפותל קשות, שבאופן מפתיע פנוי וריק, מה שמאפשר לי לרכב בקצב האישי שלי, בלי להתחשב באחרים.
גם כאן, מצד אחד הוא נותן בטחון מה בפניות החדות (בערך 150 מעלות) ומצד שני, מאבדים חלק מהכיף. יתכן שנסיון רב יותר, יאפשר גם להנות יותר, ולמשוך אותו יותר אל הקצה - כמובן שברכיבה ראשונית כזו, אני לא רוצה להגיע לשם...
חזרה אל הכביש המישורי, הישר והמהיר (לאחר כמה עיקולים יזומים, ועוד מעגל תנועה שזכה להכיר לי את כל היקפו), עם פתיחת מצערת עד תומה, בתקווה לנסות לעמוד בקצב התנועה - אני מצליחה לפגוש גם מספר תלת ספרתי על צג המהירות (101), אבל מן הסתם זו אופטימיות של מד המהירות, ולא מהירות אמיתית.
זהו, נגמר, חזרה "הביתה".
לסיכום, אני יכולה לומר שזהו כלי ממש חמוד. הוא מצהיר בקול שהוא מיועד לעיר, והוא ממלא היטב את יעודו (למרות שלא רכבתי ברחובות העירוניים הצרים, ולא נדרשתי להשתחלויות מרשימות, הרגשתי את הזריזות והגמישות שלו). הוא נוח, קליל, חלק ונעים. הגלגל השלישי יכול להוסיף בטחון ובטיחות למתחילים, אבל עדיין - נדרש לדעת לרכב על דו"ג... כך שהיתרון הוא קטן יחסית, אם כי במחיר שלו (בשונה משאר התל"גים) יתכן שזו תוספת משתלמת.
נהניתי מרכיבת המבחן, אך במקביל, ירד (מבחינתי) מעטה הקסם הזר מעל הנישה התלת גלגלית. נראה לי שאני אשאר בתחום הזוגי...
אני לא בוחנת מקצועית, ומעידה רק על חוויותי הסוביקטיביות בעליל.
