תלות מציקה.... ../images/Emo70.gif
תלות מציקה.... אין לי שם.. 14:44 31/10/2003 דבר ראשון, תסלחו לי על ניסוח ההודעה, כי גם אני לא בדיוק יודעת איך להסביר את עצמי, אני אנסה כמיטב יכולתי ומצטערת מראש על האורך ומודה לקוראים ולעונים.. אני בת 17 ויש לי חבר בן 19 כבר שנה. האדם הזה הוא הדבר שהכי יקר לי בחיים, כך שאני מוותרת בשבילו על דברים אחרים ואפילו על עצמי.. כשאני איתו אני הבנאדם הכי חמוד שאפשר, עושה הכל בשבילו ובשביל שיהיה מאושר.. גם כשאני לא איתו, בימי שישי שהוא חוזר מהצבא אני מפנה את כל התוכניות שלו רק בשבילי ואם הוא בא לפעמים באמצע השבוע החברות שלי יכולות לשכוח ממני.. אבל זה בגלל שאני רציתי אני נהנת מחברתו... אני מרגישה במידה מסוימת שהוא מתייחס עליי באופן שונה, הוא עונה לי בצורה לא תמיד יפה ואפילו צינית למדי(לא תמיד..) וכשאני נעלבת אני לא תמיד רוצה להגיד לו כי שאחר כך אנחנו מדברים או רבים אני תמיד מרגישה שאני אשמה וכאילו האשמה מסתובבת לכיווני, במילים קשה לי להתבטא כ"כ והוא תמיד מצליח לשכנע אותי שהוא בסדר..ואז ממצב שבוא אני הרגשתי פגועה אני מנסה ליצור את הקשר בחזרה (כאילו שהוא ייתיחס עליי).. יש לי מן הרגשה שהוא השולט בקשר (למרות שתמיד אני מביעה את דעתי). תמיד שאני מגיעה לנקודה שאני לא יכולה יותר ורוצה להיפרד אני לא מסוגלת! יש לי מן תלות בבנאדם הזה, כשפעמים החלטנו לעשות מן הפסקה בקשר (יותר מיזמתו) אני זאת שהתקשרה בחזרה.. פעם זה היה אחרי יום ופבם אחרת אחרי שבוע (למרותש הוא אמר שהוא באמת התכוון להתקשר עליי באותו יום, אבל זה נכון ואני מאמינה לו) עכשיו שאני מבינה מה שאני כותבת אני יודעת שהמצב הזה לא נשמע כל כך סביר וזה לא שהוא רע עליי בדר"ככ, הוא מאוד נחמד וסימפטי אבל אני מרגישה שאני יותר מדי תלויה בו וקשה לי מאוד לעזוב אותו (ואפילו המחשבה) חשבתי שזה אולי בגלל שחסרה לי האהבה הזאת ואני אחת שאני לה כ"כ ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה. למרות שיש לי הצעות אחרות (בסה"כ אני לא נראת רע וגם נחמדה לסביבתי) אני לא יכולה לעזוב אותו וגם מצד שני אני לא רוצה.. אני כ"כ אוהבת אותו.. אבל קשה לי עם המצב הזה וניסנו לדבר ואמרתי לו וזה לא כל כך הצליח (אולי הצליח רק בהתחלה) אני מרגישה לאט לאט שאהבה שלי מתחילה לרדת בהדרגתה וזה מציק לי מאוד וגם יש מישהו חדש שהכרתי באינטרנט והוא דיי מוצא חן בעיניי והוא סוחף אותי למקומות שאני לא חשבתי שאני אגיע עליהם (טוב קצת הגזמתי..) אולי זה בגללו נקודת השבירה הזאת??? אבל עדין אני לא רוצה לעזוב את החבר שלי... מה עליי לעשות? אל תגידו לי לעזוב אותו כי אני לא יכולה.. באמת אני מודה למי שקרא עד פה! זה מראה שיש עוד אנשים נחמדים בעולם (לא שהטלתי ספק..) תודה
תלות מציקה.... אין לי שם.. 14:44 31/10/2003 דבר ראשון, תסלחו לי על ניסוח ההודעה, כי גם אני לא בדיוק יודעת איך להסביר את עצמי, אני אנסה כמיטב יכולתי ומצטערת מראש על האורך ומודה לקוראים ולעונים.. אני בת 17 ויש לי חבר בן 19 כבר שנה. האדם הזה הוא הדבר שהכי יקר לי בחיים, כך שאני מוותרת בשבילו על דברים אחרים ואפילו על עצמי.. כשאני איתו אני הבנאדם הכי חמוד שאפשר, עושה הכל בשבילו ובשביל שיהיה מאושר.. גם כשאני לא איתו, בימי שישי שהוא חוזר מהצבא אני מפנה את כל התוכניות שלו רק בשבילי ואם הוא בא לפעמים באמצע השבוע החברות שלי יכולות לשכוח ממני.. אבל זה בגלל שאני רציתי אני נהנת מחברתו... אני מרגישה במידה מסוימת שהוא מתייחס עליי באופן שונה, הוא עונה לי בצורה לא תמיד יפה ואפילו צינית למדי(לא תמיד..) וכשאני נעלבת אני לא תמיד רוצה להגיד לו כי שאחר כך אנחנו מדברים או רבים אני תמיד מרגישה שאני אשמה וכאילו האשמה מסתובבת לכיווני, במילים קשה לי להתבטא כ"כ והוא תמיד מצליח לשכנע אותי שהוא בסדר..ואז ממצב שבוא אני הרגשתי פגועה אני מנסה ליצור את הקשר בחזרה (כאילו שהוא ייתיחס עליי).. יש לי מן הרגשה שהוא השולט בקשר (למרות שתמיד אני מביעה את דעתי). תמיד שאני מגיעה לנקודה שאני לא יכולה יותר ורוצה להיפרד אני לא מסוגלת! יש לי מן תלות בבנאדם הזה, כשפעמים החלטנו לעשות מן הפסקה בקשר (יותר מיזמתו) אני זאת שהתקשרה בחזרה.. פעם זה היה אחרי יום ופבם אחרת אחרי שבוע (למרותש הוא אמר שהוא באמת התכוון להתקשר עליי באותו יום, אבל זה נכון ואני מאמינה לו) עכשיו שאני מבינה מה שאני כותבת אני יודעת שהמצב הזה לא נשמע כל כך סביר וזה לא שהוא רע עליי בדר"ככ, הוא מאוד נחמד וסימפטי אבל אני מרגישה שאני יותר מדי תלויה בו וקשה לי מאוד לעזוב אותו (ואפילו המחשבה) חשבתי שזה אולי בגלל שחסרה לי האהבה הזאת ואני אחת שאני לה כ"כ ביטחון עצמי והערכה עצמית נמוכה. למרות שיש לי הצעות אחרות (בסה"כ אני לא נראת רע וגם נחמדה לסביבתי) אני לא יכולה לעזוב אותו וגם מצד שני אני לא רוצה.. אני כ"כ אוהבת אותו.. אבל קשה לי עם המצב הזה וניסנו לדבר ואמרתי לו וזה לא כל כך הצליח (אולי הצליח רק בהתחלה) אני מרגישה לאט לאט שאהבה שלי מתחילה לרדת בהדרגתה וזה מציק לי מאוד וגם יש מישהו חדש שהכרתי באינטרנט והוא דיי מוצא חן בעיניי והוא סוחף אותי למקומות שאני לא חשבתי שאני אגיע עליהם (טוב קצת הגזמתי..) אולי זה בגללו נקודת השבירה הזאת??? אבל עדין אני לא רוצה לעזוב את החבר שלי... מה עליי לעשות? אל תגידו לי לעזוב אותו כי אני לא יכולה.. באמת אני מודה למי שקרא עד פה! זה מראה שיש עוד אנשים נחמדים בעולם (לא שהטלתי ספק..) תודה