תלושה (אולי ט)

[Amory]

תלושה (אולי ט)

אני רוצה לעזור לעצמי, אני רוצה להרגיש אחרת, לפנות מקום בראש למחשבות אחרות אבל הראש והידיים בדיסוננס הראש המחשבות הבריאות לא מצליחים לבוא לידי ביטוי בפועל ואני לא עצובה, לא בוכה, לא מרגישה חלולה מבפנים ומבחוץ ואין לי מילים לשאלה- מה קורה איתי? צעד קדימה והרבה רצון ואז נסיגה ופחד ולחץ. ומה חשוב, ואיך להצליח לזכור. שגוף בריא צריך לבוא קודם שגוף חזק יוביל לנפש שקטה יותר אני לא יודעת איפה אני טועה, אני משתפת, ולא רואה טעויות אבל לא רואה ניסיון כנה ואמיתי לקחת את התפריט הזה, וליישם. הפחד גדול מאי פעם. כרונית. איכס, זו לא אני אני רק תלושה מכל מקום או אדם או מציאות ואיך מוציאים לפועל? איך אוכלים טוב? איך מאמינים לעצמך? איך מתחברים למקום של בריאות ? הכוח אוזל הגוף נחלש הדמעות מתייבשות. והלבד, ההרגשה שאף אחד לא יוכל להבין, שאני לא משקרת, אני רוצה אחרת בבקשה, רק שיאמינו לי, שאני רוצה ולא מצליחה שאני לא ממציאה מילים לא מפברקת רגשות לא רוצה להיות פה לא רוצה להיות שם לא סובלת את הבין לבין. אני מפחדת. מפחדת שסטטי זה המצב הכי גרוע בשבילי כי אז הדעיכה לא מורגשת אבל היא שם. והיא לאט לאט תולשת אותי מעוד תחושה של נורמליות, לא במובן הטוב, במובן הרגיל של רע וטוב וכיף ואושר ועצב ובושה ורגשות... בא לי להרגיש אמת.

 

[ג ר נ י ו ם]

אמורי (אשיג אטוסה?)

ההודעה שלך משדרת המון המון בלבול. כל כך הרבה שאני לא יודעת בדיוק למה להגיב - לפחד מהעתיד? לתקווה להחלמה? לקשיים עם התפריט? אולי אחד הדברים שאני רוצה להגיד לך (ושאולי את כבר יודעת), הוא שהחלמה היא לא תהליך לינארי. זה לא צעד קדימה ואז עוד צעד קדימה ואז עוד אחד, אלא בדיוק התהליך שתיארת, של אמביוולנטיות ומאבק. נראה שבמובן הזה יש אמת במה שאת עושה, לא? אני תוהה מי גורם לך להרגיש שאת משקרת, שאת לא עושה מספיק. אלה דברים שאת אומרת לעצמך, או שאחרים אומרים לך? ובכלל, מי נמצא שם סביבך? על מי היית רוצה להיות מסוגלת להישען, עם מי היית רוצה להיות מסוגלת לדבר באמת על מה שקורה לך?

 

[Amory]

אני מאוד אוהבת את הספר הזה...

המאבק הוא בין הרצון לשחרר את החלקים החולים, ואני נלחמת על טיפול, מכמה מקומות ובכמה תחומים ועושה הרבה כדי לקבל את העזרה, ויש לי תמיכה, גם אם לא רבה, כזאת שמגיעה מהלב של אנשים חשובים אבל אני חוזרת הביתה יום יום ואני לא רוצה לוותר על העולם הזה כי אין עוד כלום שיהיה במקום והריק שואב אותי לדכאון כל פעם מחדש.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אז הבית הוא המקום ששואב את הכח?

ומה זה הריק הזה בפנים?

 

[ג ר נ י ו ם]

מצטרפת לשאלה של רחלי

וגם, כי אני בסופו של דבר בחורה די קונקרטית, תוהה מה זה אומר, "נלחמת על טיפול, מכמה מקומות ובכמה תחומים". רוצה לשתף יותר? להסביר? (ושולחת כוח כי מלחמה זה נורא). נ.ב. נכון שנורית זרחי נפלאה? אולי תאהבי גם את השירה (למבוגרים..) שלה. וגם את הסיפורים הקצרים. היא *מדהימה*.