סיכום מצויין של שני עמודים נעשה כבר
ע"י רחל ורצברגר, עובדת מחלקת מחקר ומידע בכנסת במסמך רקע בנושא תלבושת אחידה בבתי ספר שהוגש לח"כ איתן כבל ב - 31.03.03, באישור: דנה נויפלד, ראש הצוות בנושא, ובעריכה הלשונית של מערכת "דברי הכנסת". להלן קטעים מסיכומה המעולה: תלבושת אחידה היתה נהוגה בבתי-הספר בישראל בעבר. במדינות מערביות אחרות, דוגמת בריטניה, נהוגה תלבושת אחידה עד היום. המצדדים בהנהגת תלבושת אחידה טוענים בין היתר כי התלבושת האחידה יוצרת תחושת שייכות ו"גאוות יחידה" בקרב תלמידי בית-הספר ומקדמת את המשמעת ואת ההישגים הלימודיים בו בכך שהיא מסייעת ביצירת מסגרת וגבולות. המצדדים בהנהגת תלבושת אחידה טוענים עוד, כי התלבושת האחידה יוצרת שוויון בין התלמידים ומונעת תחרות מיותרת על לבוש ועל מותגי אופנה. השוללים את הנהגת התלבושת האחידה טוענים יתר כי היא מדכאה את ייחודיות הפרט, שוללת ממנו את חופש הביטוי שלו ויוצרת אווירה דמוית צבא בבית-הספר. 2. תלבושת אחידה במערכת החינוך בישראל עד שנות ה-70 היתה נהוגה תלבושת אחידה במרבית בתי-הספר בישראל. מעיון בנוהלי משרד החינוך עולה כי הנהגת התלבושת האחידה היתה בבחינת המלצה בלבד. בסעיף 156 בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (חוזר מנכ"ל משרד החינוך לא/9, הנהגת תלבושת אחידה במוסדות החינוך, 3 במאי 1971) בדבר הנהגת תלבושת אחידה במוסדות החינוך נכתב: "הנהגת תלבושת אחידה בבית-הספר תורמת ליצירת הרגשה חברתית טובה בקרב תלמידי בית-הספר ומונעת תחרות והבדלי טיב ורמה ניכרים בהופעה החיצונית של התלמידים. לכן ממליץ משרד החינוך והתרבות על הנהגת תלבושת אחידה לתלמידי בתי-הספר על-פי ההנחיות שלהלן". בשנות ה-70 קיבלו מרבית בתי-הספר את ההמלצה והנהיגו תלבושת אחידה, ואולם עם השנים, ועם התפתחות הגישה המעמידה את הפרט, את סגולותיו ואת ייחודו במרכז, הביאה עמה השלטת התלבושת האחידה לעימות מתמיד בין התלמידים למורים, ובתי-ספר רבים החליטו לבטלה. מתחילת שנות ה-80 ועד תחילת שנות ה-90 ביטלו רוב בתי-הספר בישראל את חובת התלבושת האחידה. בסעיף 5.1 בחוזר מנכ"ל מיוחד ד' משנת 1992 נכתב: "כל מוסד חינוכי רשאי להחליט, בתיאום עם נציגי ההורים, על הנהגת תלבושת אחידה או על כללי לבוש והופעה כלהלן: 1.תלבושת אחידה מלאה בכל הכיתות במוסד; 2.תלבושת אחידה חלקית (חולצה בלבד); 3.תלבושת אחידה לבחירה: התלמידים יחויבו לבוא לבית-הספר לבושים בחולצה בצבע תכלת או ירוק או בכל צבע אחר שנקבע על-ידי המוסד; 4.הגבלות בלבוש ללא תלבושת אחידה: צבעים אחידים, צווארון מוסכם וכדומה. הנחיות משרד החינוך כיום הן כי כל בית-ספר רשאי להחליט בשיתוף ההורים והתלמידים על הנהגת תלבושת אחידה. מרגע שנתקבלה החלטה כזו היא מחייבת את כל התלמידים. בתחילת שנות ה-2000 חזרו כמה בתי-ספר להנהיג את חובת התלבושת האחידה. במקרים מסוימים הונהגה התלבושת מטעמים ביטחוניים: לשם מניעת חדירת מחבלים או גורמים עוינים אחרים לחצר בית-הספר. במקרים אחרים היו הטעמים כלכליים: רצון להפחית את התחרות בין התלמידים על הלבוש וצמצום הפער הגלוי לעין בין תלמידים אשר ידם משגת להתלבש על-פי צו האופנה לבין תלמידים שידם אינה משגת. לדוגמה, ראש עיריית קריית-שמונה, מר חיים ברביבאי, החליט בתחילת שנת הלימודים תשס"ג להחזיר את התלבושת האחידה (חולצת טריקו עם סמל בית-הספר) לחטיבות הביניים ולבתי-הספר התיכוניים בעירו. ההחלטה נעשתה בעקבות תלונות של הורי תלמידים בעיר, שטענו כי אינם מסוגלים לעמוד כלכלית ברכישת ביגוד אופנתי לילדיהם. העירייה גם התחייבה לממן את רכישת התלבושת האחידה למשפחות נזקקות. אין למשרד החינוך והתרבות נתונים מדויקים באשר למספר בתי-הספר שהנהיגו תלבושת אחידה, אולם ההערכה היא שכ-10% מבתי-הספר חזרו להנהיג חובת תלבושת אחידה. עמדת ארגון ההורים הארצי בסוגיה זו היא שהנהגת תלבושת אחידה צריכה להיעשות בהחלטה משותפת של ההורים ושל הנהלת בית-הספר. לדברי מר ארז פרנקל, יו"ר ארגון ההורים הארצי, באופן עקרוני הנהגת תלבושת אחידה מלאה מתאימה יותר למדינות שמערכת החינוך בהן היא שמרנית יחסית, דוגמת אנגליה, ובכל מקרה, לדבריו, הנהגת תלבושת אחידה צריכה להיעשות בהתאם לאוכלוסיית הגיל בבית-הספר שמדובר בו. לדוגמה, בבית-ספר תיכון מתאים להנהיג תלבושת אחידה חלקית (חולצה אחידה בלבד). עד כאן ציטוט מעבודתה של רחל ורצברגר. מעניין לקרוא את המשך דבריה בהם מופיעה סקירה על נושא התלבושת האחידה באירופה ובארה"ב.
ע"י רחל ורצברגר, עובדת מחלקת מחקר ומידע בכנסת במסמך רקע בנושא תלבושת אחידה בבתי ספר שהוגש לח"כ איתן כבל ב - 31.03.03, באישור: דנה נויפלד, ראש הצוות בנושא, ובעריכה הלשונית של מערכת "דברי הכנסת". להלן קטעים מסיכומה המעולה: תלבושת אחידה היתה נהוגה בבתי-הספר בישראל בעבר. במדינות מערביות אחרות, דוגמת בריטניה, נהוגה תלבושת אחידה עד היום. המצדדים בהנהגת תלבושת אחידה טוענים בין היתר כי התלבושת האחידה יוצרת תחושת שייכות ו"גאוות יחידה" בקרב תלמידי בית-הספר ומקדמת את המשמעת ואת ההישגים הלימודיים בו בכך שהיא מסייעת ביצירת מסגרת וגבולות. המצדדים בהנהגת תלבושת אחידה טוענים עוד, כי התלבושת האחידה יוצרת שוויון בין התלמידים ומונעת תחרות מיותרת על לבוש ועל מותגי אופנה. השוללים את הנהגת התלבושת האחידה טוענים יתר כי היא מדכאה את ייחודיות הפרט, שוללת ממנו את חופש הביטוי שלו ויוצרת אווירה דמוית צבא בבית-הספר. 2. תלבושת אחידה במערכת החינוך בישראל עד שנות ה-70 היתה נהוגה תלבושת אחידה במרבית בתי-הספר בישראל. מעיון בנוהלי משרד החינוך עולה כי הנהגת התלבושת האחידה היתה בבחינת המלצה בלבד. בסעיף 156 בחוזר מנכ"ל משרד החינוך (חוזר מנכ"ל משרד החינוך לא/9, הנהגת תלבושת אחידה במוסדות החינוך, 3 במאי 1971) בדבר הנהגת תלבושת אחידה במוסדות החינוך נכתב: "הנהגת תלבושת אחידה בבית-הספר תורמת ליצירת הרגשה חברתית טובה בקרב תלמידי בית-הספר ומונעת תחרות והבדלי טיב ורמה ניכרים בהופעה החיצונית של התלמידים. לכן ממליץ משרד החינוך והתרבות על הנהגת תלבושת אחידה לתלמידי בתי-הספר על-פי ההנחיות שלהלן". בשנות ה-70 קיבלו מרבית בתי-הספר את ההמלצה והנהיגו תלבושת אחידה, ואולם עם השנים, ועם התפתחות הגישה המעמידה את הפרט, את סגולותיו ואת ייחודו במרכז, הביאה עמה השלטת התלבושת האחידה לעימות מתמיד בין התלמידים למורים, ובתי-ספר רבים החליטו לבטלה. מתחילת שנות ה-80 ועד תחילת שנות ה-90 ביטלו רוב בתי-הספר בישראל את חובת התלבושת האחידה. בסעיף 5.1 בחוזר מנכ"ל מיוחד ד' משנת 1992 נכתב: "כל מוסד חינוכי רשאי להחליט, בתיאום עם נציגי ההורים, על הנהגת תלבושת אחידה או על כללי לבוש והופעה כלהלן: 1.תלבושת אחידה מלאה בכל הכיתות במוסד; 2.תלבושת אחידה חלקית (חולצה בלבד); 3.תלבושת אחידה לבחירה: התלמידים יחויבו לבוא לבית-הספר לבושים בחולצה בצבע תכלת או ירוק או בכל צבע אחר שנקבע על-ידי המוסד; 4.הגבלות בלבוש ללא תלבושת אחידה: צבעים אחידים, צווארון מוסכם וכדומה. הנחיות משרד החינוך כיום הן כי כל בית-ספר רשאי להחליט בשיתוף ההורים והתלמידים על הנהגת תלבושת אחידה. מרגע שנתקבלה החלטה כזו היא מחייבת את כל התלמידים. בתחילת שנות ה-2000 חזרו כמה בתי-ספר להנהיג את חובת התלבושת האחידה. במקרים מסוימים הונהגה התלבושת מטעמים ביטחוניים: לשם מניעת חדירת מחבלים או גורמים עוינים אחרים לחצר בית-הספר. במקרים אחרים היו הטעמים כלכליים: רצון להפחית את התחרות בין התלמידים על הלבוש וצמצום הפער הגלוי לעין בין תלמידים אשר ידם משגת להתלבש על-פי צו האופנה לבין תלמידים שידם אינה משגת. לדוגמה, ראש עיריית קריית-שמונה, מר חיים ברביבאי, החליט בתחילת שנת הלימודים תשס"ג להחזיר את התלבושת האחידה (חולצת טריקו עם סמל בית-הספר) לחטיבות הביניים ולבתי-הספר התיכוניים בעירו. ההחלטה נעשתה בעקבות תלונות של הורי תלמידים בעיר, שטענו כי אינם מסוגלים לעמוד כלכלית ברכישת ביגוד אופנתי לילדיהם. העירייה גם התחייבה לממן את רכישת התלבושת האחידה למשפחות נזקקות. אין למשרד החינוך והתרבות נתונים מדויקים באשר למספר בתי-הספר שהנהיגו תלבושת אחידה, אולם ההערכה היא שכ-10% מבתי-הספר חזרו להנהיג חובת תלבושת אחידה. עמדת ארגון ההורים הארצי בסוגיה זו היא שהנהגת תלבושת אחידה צריכה להיעשות בהחלטה משותפת של ההורים ושל הנהלת בית-הספר. לדברי מר ארז פרנקל, יו"ר ארגון ההורים הארצי, באופן עקרוני הנהגת תלבושת אחידה מלאה מתאימה יותר למדינות שמערכת החינוך בהן היא שמרנית יחסית, דוגמת אנגליה, ובכל מקרה, לדבריו, הנהגת תלבושת אחידה צריכה להיעשות בהתאם לאוכלוסיית הגיל בבית-הספר שמדובר בו. לדוגמה, בבית-ספר תיכון מתאים להנהיג תלבושת אחידה חלקית (חולצה אחידה בלבד). עד כאן ציטוט מעבודתה של רחל ורצברגר. מעניין לקרוא את המשך דבריה בהם מופיעה סקירה על נושא התלבושת האחידה באירופה ובארה"ב.