תכשיטים

[הבלש חסר הבית]

תכשיטים

איכשהו, שמתי לב שהם לא ממש נפוצים בתיאורים הגרפיים והסיפוריים של משחקי תפקידים פנטסטיים, אלא אם כן מדובר בתכשיטים קסומים. אבל בעולמנו, תכשיט היה הדרך הכי טובה לשמור משהו עובר-לסוחר תמיד עלייך למקרה שתתקע בלי מזומן, וגם שימש כדרך להפגין עושר ומעמד, או סתם להיראות טוב. האם הם נפוצים במשחקים שלכם, ועד כמה? ההשערה שלי: משחקי התפקידים מקורם הרי בארה"ב, והמוסר הפוריטני עושה את שלו - גנדרנות בחפצי-ערך לא נתפסת כמידה ראוייה, ולכן גיבורי הפנטזייה לא מתוארים כעוטי שרשרים, גורמטים וטבעות לרוב. עוד נקודה: בקרב אנשי צבא ולוחמים, בעבר ובהווה, ישנם "תכשיטים" וסמלי סטטוס שיראו מגוחכים ואולי אף מכוערים בעיני הציבור הרחב. לוחמי העבר התהדרו בבגדים בשני צבעים, דורבנות זהב ונוצות, ואילו הלוחמים המודרניים מתקשטים בכל מיני דברים כמו גומיית-אטם של אנטנה על הדיסקית (הכתומות ההן), חיצי-פלשט נעוצים בכומתה, חגורות דהויות-בכוונה, כומתות ססגוניות, כובעי עבודה שמצחייתם הוסרה, גומיות שנגזרו מחרמוניות המחוברות לנקודות שונות של כלי הנשק ושאר פריטים משונים.

 

[Soul Cake Duck]

וודאי

דמויות השחקן במערכה שלי מעריכות מאוד תכשיטים מסוגים שונים; ההערכה שלהם נובעת לצערי בעיקר מהיחס ערך/קושי נשיאה הגבוה שלהם לצערי, ולא מחוש אומנותי מפותח, אם כי חלקם מתהדרים בתכשיטים כסמל סטטוס. תמונות וחפצי אומנות דומים לרוב לא עניינו את הדמויות. בכל מקרה, הייתה נקודה במערכה שבה הדמויות מצאו את עצמן עם כמות גדולה של מטבעות עתיקים בזהב ובכסף; הם החליפו את הרוב המכריע באבני חן ויהלומים, הקלים בהרבה לנשיאה.

 

[הבלש חסר הבית]

תכשיטים VS אוצרות

לתכשיט לא בהכרח חייב להיות ערך כלכלי גבוה - הוא יכול להיות מחרוזת צדפים או צמיד מעשב קלוע. תפיסת התכשיט כאוצר היא מאוד "מכניסטית", אבל לא לזה התכוונתי, אלא לתכשיט כאמצעי שהוא גם, ובעיקר, סגנוני. הגנרל המזוקן והאכזרי שאצבעותיו מכוסות בטבעות רבות, הצועני בעגילי הזהב הגדולים, הפרש שלצווארו מטפחת צבעונית, הערס עוטה הגורמטים, הלהטוטנית שצמתה הארוכה והשחורה אסופה בסרט אדום, המכשף שעל מצחו אבן חן בצורת כוכב. התכשיטים כאן הם חלק מתיאור הדמות, מה שנזכור ממנה. אני חושב שכאן יש תפקיד חשוב למנחה - אם הוא יתייחס לתכשיטים כאל אוצרות, בנוסח - "מצאת טבעת ששווה 100 פ"ז" השחקנים יתרגלו לראות בהם סוג של צ'קים. אם לעומת זאת לטבעת קודם כל יהיה תיאור כמו "טבעת עשויה בחציה זהב לבן ובחציה זהב צהוב, כשעל קו ההפרדה חקוקה דוגמה בצורת זיג-זג" אז הם יתרגלו לצפות לתיאורים של תכשיטים (וחפצים אחרים) ואף ליצור אותם בעצמם. יתרה מכך - אם המנחה מתאר את התכשיטים, הבגדים ושאר המאפיינים הקטנים של הדמויות *שלו* הוא יכול להרגיל את השחקנים לעשות את אותו הדבר לדמויות שלהם - וכך יהיו לנו פחות דמויות שבדומה למרקו עדיין מסתובבות עם אותם חולצה ומכנסיים שלבשו בהרפתקה הראשונה שלהן.

 

[The Evil Rabbit]

מאיפה אתה רוצה שיהיו לו בגדי החלפה?

 

[Soul Cake Duck]

אם כך

אז שלפחות יתרפטו מפרק לפרק עד שמישהו ירחם עליו וייתן לו משהו ללבוש. למרות שחצי הפואנטה זה שכמעט אף אחד לא מרחם על מרקו...

 

[Soul Cake Duck]

ובכן

ראשית, ודאי שישנו גם המימד הזה. למשל, אחת הדמויות מתהדרת בזוג צמידים עשויים מחרוזת עצמות, אותם השיגה לאחר קרב מר. למרבה הצער, מידת התיאור שאני מעניק לחפצים ככל הנראה לא מלהיבה את השחקנים שלי לרמה הזאת. לא נראה שמשנה להם יותר מדי אם אבן הירקן שמצאו קבועה במסגרת של בועות מוזהבות, או מהסלסולים המעודנים בכסף המעטרים תפס של מחרוזת פנינים. כמובן, מי יותר ומי פחות - יש לי לפחות שחקן אחד שבודק כל חפץ מסוג זה כדי לראות אם הדמות מעוניינת ללבוש אותו (אבל הוא מתעניין בעיקר בתכשיט כסמל סטטוס - ממי הוא נלקח ומה הוא מסמל, ולא איך הוא נראה על הדמות). שחקן שני עבר אתי בפרוטרוט על מראה הניצב של חרב שהדמות התעתדה לקנות. ודמות שלישית בכלל רואה בתכשיטים דבר מיותר ויהיר ומתגנדרת בעיקר בבגדים אלגנטיים. כך שמבחינת סגנון עוד נותרה להם תקווה מסוימת, גם אם באופן כללי הם חושבים שעדיף להחזיק צמיד בקופסת תכשיטים מאשר לענוד אותו. ועם זאת, דבריך העירו את תשומת לבי לכך שתיאורי הדב"ש שלי בהחלט לוקים בתחום הזה. אני מתאר בעיקר מלבושים, תווי פנים וסממנים חיצוניים, אבל מזניח לרוב טבעות, שרשראות ותכשיטים שונים, אלא אם הם יוצאי דופן במיוחד (וגם אלה נדירים משהו). אקח את זה כנקודה לשיפור עתידי... תודה על העצה!

 

[minyman]

אצלי במשחק

חוץ ממדבעות יש גם מטילים.. שהם מחות שוקלים ולוקחים פחות נפח מפסור זהב.. ארי זה לא אפשארי לסחוב עליך לדוגמה 10 או אפליו בהרבה פחות 30 פסות זהב זה שוקל יותר מדי אז במקום 300 פסות זהב אפשאר לכחת 3 מטילי פלתינה.. חוץ מזה.. אבנים יקרות תמיד היו דרך טובה להמיר הרבה מדבעות קבדות לעבן יקרה אחת..

 

[The Evil Rabbit]

מדבעות? פסות? לכחת? אפשארי? פלתינה?

יעזור לך מאוד אם תעביר את ההודעה בוורד לפני שאתה שולח לך. כך ייתיחסו להודעות שלך יותר ברצינות.

 

[הבלש חסר הבית]

למעשה

> חוץ ממדבעות יש גם מטילים.. שהם מחות שוקלים ולוקחים פחות נפח מפסור > זהב מטילי זהב שווים את משקלם בזהב (אין להם Face Value כמו למטבעות), והם לא ממש קלים. > מקום 300 פסות זהב אפשאר לכחת 3 מטילי פלתינה וזה קצת בעייתי כשאתה מנסה לשלם איתם לסייס או לנפח. העמלות שתצטרך לשלם כל פעם כשאתה ממיר ממטילים למטבעות ובחזרה ירוששו אותך ממש מהר. > אבנים יקרות תמיד היו דרך טובה להמיר הרבה מדבעות קבדות לעבן יקרה אחת.. זו גם דרך נפלאה לאבד את כל רכושך כשמכייסים אותך. לא שמים את כל הביצים בסל אחד.

 

[מירטל]

ערך של תכשיט...

נתחיל בהתחלה, ההבדל בין תכשיט לבין סתם עוד סמל סטטוס הוא הערך הכספי שלו, ולכן להתייחס אל תכשיטים רק כאל צ'קים או להתייחס אליהם כסימלי מעמד בלבד היא לדעתי האישית דרך נהדרת לפספס לפחות צד אחד של החפצים האלה. כותב ההודעה שלמעלה יודע שכבר יצא לי לשחק דמות עם חיבה אובססיבית כמעט לתכשיטים : לשם ( נאמנה לשמה) היו הרבה תכשיטים,רובם שימשו כמטבע עובר לסוחר עבור סוחרת בנשמתה, והיא חצתה את העולם בחיפוש אחרי טבעת נחושת פשוטה ואיזשהוא שרשר מכוער למדי, וזה לא היה בגלל שהם היו קסומים. לכל תכשיט יש למעשה שלושה ערכים שונים לחלוטין : א. ערך חומרי הגלם שלו - טבעת זהב תעלה לפחות את משקלה,ולכן תעלה בדרך כלל יותר מטבעת עץ. ב. ערך העבודה שלו - תכשיט הוא לא סתם אבן שמוצאים ברחוב, אלא חפץ שהושקעה בו מלאכה - טבעת זהב שעוצבה ע"י חובב צורפות מתחיל תעלה פחות מטבעת זהב באותו משקל שעוצבה ע"י אומן בתחום. ג. ערך סימלי - זהו הערך הגדול ביותר והנייד ביותר - טבעת מסויימת יכולה להיות טבעת נחושת פשוטה עם עיצוב גרוע ביותר ולא נאה מאוד, אבל אם זו טבעת החותם של המלך, היא תהיה שווה בדרך כלל הרבה יותר מהארמון כולו,פאלפל על הכתף של אדם מסויים יסמל שהוא בעל דרגה מסויימת, אבל יסמל דרגה אחרת על מדים אחרים של אדם אחר... ג למעשה הוא הדבר החשוב - אתה טוען שמוסר הפוריטני של ארה"ב קבע שאין הרבה תיאורים של גנדרנות כי זה נתפס כחטא, אבל גם התקשטות בחוסר תכשיטים היא התקשטות במשהו, וגם הפוריטנים ביותר יסתובבו בדרך כלל עם תכשיטים שמצהירים על דתם - צלב על החזה, צוורון כמורה למי שהוסמך ככומר או התלבושת הנזירית של הנזירות ואולי אפילו התלבושות המאוד מזוהות של הזרמים החרדים בירושליים.

 

[Serpent Axis]

אל תשכח גם את הסיכות ותג יחידה

 

[ogmios]

והדרגות שעברו בירושה.

הצבא הוא כנראה אחד ממוקדי הרטרו בעולם. איך עוד אפשר להסביר את התפיסה ש"ישן זה יפה"?

 

[NacroMittler]

שחכת ירושות משפחתיות וכדומה

חפץ מסויים יכול להית חסר ערך לחלוטין, אבל בשביל בעליו (או מישהו שמנשה להשיגו, למשל) מחירו לא יסולא בפז. יכול להיות שזה המסטיק של מדונה, יכול להיות שזו טבעת נישואין, או מדליון שעבר בירושה ונושא תמונה של הסבא של הסבא של הסבא של הדמות. כך או כך, זו עוד דוגמא לכך שערכו של חפץ לא תלוי רק בשוויו הכספי. למען האמת, לא חשבתי על זה לפני שקראתי את ההודעה המקורית, אבל אני אדאג להכניס את האספקט הזה למשחק שלי שאמור להתחיל רשמית בשבוע הקרוב. אממ אולי יש איזה מאמר שמדבר על הנושא הזה יותר בהרחבה? לא רק על תכשיתים, אלא על אפיון הדמות בעזרת חזות חיצונית. אם לא, אולי ראוי שיהייה אחד כזה?

 

[Nihau]

מי יותר ומי פחות

בעולם שלי לא נהוג להסתובב עם שרשראות זהב כבדות ולשבור מהן חוליה כתשלום על משהו הרעיון של כסף מקובע היטב בכלכלה ואין צורך להשתמש בשיטות עתיקות כאילה. העולם שלי מתורבת יותר מהרגיל לפנטזיה מכמה בחינות. הדמויות מקשטות את עצמן לפי טיב האירוע. בחיי היומיום הם לא מסתובבים בתנאי שטח עם כל תכשיטיהם עליהם. זה סתם מסכן את התכשיטים שעלולים להפגם בתנאים הקשים ומסכן את הדמויות כאשר עניים מקומיים ירגישו צורך עז לשדוד את הרברבנים העשירים. הם בכל זאת שומרים על קצת כבוד עצמי ע"י קישוטים לא מנקרי עיניים שמצביעים על שיכול למשפחת אצולה זו או אחרת, לגלדה או לעם מיוחד. באירועים חברתיים חשובים הם שולפים את מיטב מחלצותיהם ואת כל המנצנצים. כמו כולם. ניהאו היא לא טיפוס של תכשיטים אבל כן שמרה על שני תליונים. האחד - סמל האל שלה, השני מתנה מחבר. שתי טבעות היא שמרה רק כאשר היתה להם חשיבות האחת מתנה מחבר והשניה מזכרת מחברה שמתה. שתיהן היו קסומות אבל זה היה אלמנט זניח יחסית לאלמנט הרגשי שבגללו היא שמרה עליהן. ככלל הדמויות שלי כמוני- לא נוטות להסתובב עם תכשיטים אלא אם יש להם ערך רגשי גבוה במיוחד. היוצא מן הכלל הוא הדמות החדשה שלי למשחק של דרגורן (ערן ובלופרינט הארורים הצליחו לשכנע אותי להצטרף). הוא פיראט מודרני ועמוס בקישוטים מנקרי עיניים לעייפה, רק מלחשוב עליו כואבות לי העיניים...