טוב, היום היה פשוט מצחיק
טחנתי את עצמי למוות מ-9 וחצי עד 14:00 בצריפין, מתניידת בין רופאים וצילומים והמתנות חסרות מעש שרצחו לי את הגב עוד יותר, בשביל שבפיענוח של הצילום יגידו שיש לי "עקמת קלה
ביותר", כדי שהאורטופד ישים עליי זין אחד גדול ויתעלם מההתפרקות שלי. כשיצאתי מהרופא קלטתי את יעלי [פייפרדול]!!! אנבליוובל. חיבוקים נשיקות והטסתי את עצמי לכיוון האוטובוס לתל אביב, התאבדות לעלות על הקווים של סופרבוס מצריפין, ומשם לעזריאלי לפגוש את טליק [מהבסיס] וחברה שלה. היה כיף, היה נחמד, לא קניתי כלום ]: לא כיף להיות חיילת מרוששת

אחרי האוכל החלטנו להמשיך להסתובב עוד טיפה, ואת מי עיניי קולטות בירידה מהמדרגות הנעות?? שירצע! לא ייאמן2#, הפעם בעברית. [אני מרגישה ממש כמו אחרי מפגש] הסתובבנו, היינו ממש מגעילות למוכר בבלו בירד שהציק לנו קצת [משהו בנוכחות שלו היה ממש מטריד], החלטנו לפרוש הביתה ופתאום בתדודה שלי צצה מהמידל אוף נווֹוֶור. משם ישר הביתה, לסדר שקית מפלצתית מלאה בכל טוב לבסיס. כיף חיים, השבוע מחזור. :\ מחר מסתבר שיש יום עיון לחייל החדש או חרא בסגנון אז בין 9 ל-13:00 יש לי משהו מעניין לעשות [כלומר, כלום. למדתי להעריך את השקט וחוסר המעש אחרי שדפקו לי את הנשמה עם פרויקטים משעממים להחריד וקשים לתפעול עד כאב מרוב הפשטות-הבלתי-נסבלת שלהם, רק כי ביקשתי אקשן. יופי, מטומטמת, תלמדי לסתום את הפה שלך.] בהמשך השבוע? להתאבד, כי הסרט ליום הזיכרון לרבין מממממממממששששש לא הולך להיות מוכן בקרוב ויש לנו יומיים. חפרתי, ביי