תכני אגדות הילדים

תכני אגדות הילדים

אני יודעת שאני לא אמא ורחוקה מלהיות... אז כנראה אין לי זכות דיבור גם כאן בפורום. אבל בכל מקרה הייתי רוצה שתענו לי על שאלה שלדעתי היא חשובה ובהחלט צריך להרהר עליה. מה דעתכם על התכנים השונים של אגדות הילדים? עד כמה האגדות חינוכיות לילדים? לדעתי תכניהן של אגדות רבות שנכתבו עבור הילדים יכולים לפגוע מאד בחינוך הילד ובהשקפת העולם שלו. לדוגמא ישנה אגדה אחת שהרתיעה אותי במיוחד. מסופר בה על מפלצת מפחידה במיוחד, גדולה וחסרת רחמים שמתגוררת לה באפריקה וכל תפקידה הוא לאכול ילדים קטנים ולא ממושמעים שלא שומעים בקול הוריהם. הדבר שהכי הפריע לי היא המילה אפריקה חוזרת באותו סיפור-שיר כמעט בכל שורה ופשוט הופכת למוטיב. למה דווקא אפריקה? מה כל כך רע באפריקה??? למה ללמד ילדים קטנים שבאפריקה מתגוררות להן מפלצות מפחידות ומרושעות? לדעתי זו פשוט גזענות לשמה שמועברת לילדים באמצעות האגדה. אף אחד לא מתקומם כי מן הסתם כנראה אף אדם שמוצאו מאפריקה לא קורא ספרי ילדים ברוסית... ורוב ההורים נשארים שווי נפש לכך (ההורים שלי לפחות) והספר הפך לרב מכר! ומה אם במקום אפריקה היה כתוב שם ישראל? האם גם אז הייתה אותה האדישות? ובכלל, סיפורי מפלצות. עד כמה זה טוב לדעתכם לילדים? בלי שום קשר למקומות בהם מתגוררות להן המפלצות אפילו אם זה מקום דמיוני שאינו קיים במציאות. אמנם הילדים אוהבים לשמוע סיפורים כאלה אבל האם הילדים באמת צריכים להתחנך על העובדה שאם לא יהיו ממושמעים תבוא מפלצת מרשעת ותאכל אותם? האם זו דרך לחנך ילדים? באמצעות אגדות המחנכות על פחד??? אחותי ששמעה יותר מדי סיפורים כאלה, כבר בטוחה שגם אני מפלצת וכל פעם שאני כועסת עליה היא נבהלת ושואלת אותי: "עכשיו את המפלצת הרעה מאפריקה?" "מתי תחזרי להיות אינה ותפסיקי להיות מפלצת מרושעת?" ובכלל לפעמים היא פשוט מתעוררת באמצע הלילה ובוכה בהסטריה ללא שום סיבה נראית לעין וצועקת "אמא". הסיבה היחידה שאני רואה היא סיוטים על מפלצת מרושעת ועל אפריקה... ואבא... מתעקש לספר לה את הסיפור על אפריקה. ובכלל לא רוצה להקשיב לי - כי אני לא אמא.
 

Kalla

New member
לא קראתי את האגדה הספציפית הזאת

ומאוד ייתכן שהיא לא בדיוק פסגת הספרות החינוכית. יכולה רק להתייחס לאגדות שכן קראתי - במיוחד האגדות הקלאסיות. אני אישית בתור ילדה לא יכולתי להפסיק לקרוא, התלהבתי, פחדתי, אבל בעיקר הוקסמתי ונהניתי. לא הכל חייב להיות חינוכי בחיים - יש דברים שהם פשוט יפים, שבלעדיהם החיים פחות מעניים וקסומים, בעיקר לילדים. פחד הוא חלק מהחיים וזה מוסיף ריגוש וחוויות.
 

לאה_מ

New member
אני מנחשת שהסיפור שאת מתייחסת אליו

הוא "ברמלי" מאת ק. צ´וקובסקי - אני צודקת? יש לו תרגום לעברית של נתן אלתרמן - תרגום מאד אלתרמני. מיצירותיו (הנפלאות, בעיני) של צ´וקובסקי, אני מעדיפה את לימפופו. אבל חבר שדובר רוסית מעדיף את ברמלי, ויש לי תחושה שזה קשור בנגינה של הסיפור ברוסית. לצערי, אינני דוברת את השפה ברמה שמאפשרת לי להבין יותר מאשר את המוסיקה. מכל מקום, אם את מדברת על ברמלי, לדעתי הוא סיפור מאד אנרכיסטי ומשעשע. אני לא חושבת שצ´וקובסקי התכוון לספר כאן איזו מעשיה חינוכית. להיפך, לתחושתי הכוונה שלו היתה לפרודיה מלכתחילה. Kalla - את מכירה את הסיפור? אולי אפילו בשפת המקור? את מסכימה עם דעתי? ולגבי ה-politically correct בהתייחסות לאפריקה - שוב, זה לא ממש מפריע לי, ויש לזכור גם את שנות הכתיבה והתרגום של היצירה הזו - הרבה לפני ש-PC היה מושג כה נפוץ במחוזותינו... אני חושבת שבהחלט אפשר לראות צדדים משעשעים בברמלי, ואם אני לא טועה, גד וימימה (גיבורי הסיפור הזה בנוסחו העברי) לא יצאו בשן ועין משם - אבל אני צריכה לקרוא את זה שוב כדי להזכר. מכל מקום, אם אחותך מפחדת מברמלי, אולי תנסי את למצוא בו את הצדדים המשעשעים ולהעמיד אותה עליהם. אבל באופן כללי לגבי אגדות ילדים, אני בהחלט מסכימה שהרבה פעמים יש בהן תכנים "לא חינוכיים" (אותי דוקא מרגיזות תמיד על האגדות על הנסיכות חסרות הישע שממתינות בחוסר אונים לנסיך שיבוא ויציל אותן...), אבל יש בהן איזה קסם טבוע, וסיפור לא חייב להיות "חינוכי" כדי שניתן יהיה להקסם ממנו ולהנות ממנו, וגם תכנים לא חינוכיים אפשר לאזן באמצעות שיחות לאחר ההקראה או באמצעות סיפורים "מאזנים" (כמו "הנסיכה חוכמולוגה" מאת בבט קול - אגדה אלטרנטיבית). ולבסוף - לכל אחד יש זכות דיבור בפורום הזה, גם למי שאינו הורה, ואת בהחלט מוזמנת להשאר כאן
 

Kalla

New member
לא קישרתי!

זו אגדה כל כך נפלאה שבכלל לא קישרתי בין הדברים. בטח שמכירה, רק במקור. מסכימה איתך לחלוטין, לאה!
 

נעה גל

New member
קסמן של אגדות

הספר שעוסק בדיוק בנושא זה הוא "קסמן של אגדות- ותרומתן להתפתחותו הנפשית של הילד" / ברונו בטלהיים בהוצאת "רשפים". בעיקרון, הוא מסביר בספר הזה למה אגדות שרדו כל כך הרבה שנים ולמה ילדים בכל הדורות אוהבים לשמוע אותן. הוא מסביר שם שהדמויות באגדות ילדים הן מאוד מוקצנות - הרע הוא הכי רע שיש, הטוב הכי טוב שיש, הטיפש הכי טיפש שיש וכך הלאה, ההבחנה הברורה הזו מאוד מתאימה למבנה הנפשי של הילד בגילאים מסוימים, ומאפשרת לו לפחד עד הסוף, לשנוא עד הסוף. אגדות מתמודדות באופן חד משמעי עם בעיות קיום והמימד הזה לא קיים בסיפורים חדשים וזה חסר לילדים. בקיצור, המטרה היא לא לחנך דרך ההאגדות אלא לתת מודל הזדהות לרגשות שקיימים בתוך הילד ולא באים לידי ביטוי בספרות המודרנית. ההסבר שלי כמובן, מאוד שטחי. אם הנושא מענין אותך, כדאי לקרוא את הספר. הניתוח שלו את אגדות ילדים הוא מהכיוון הפסיכואנליטי.
 

vered4

New member
איזה ספר נהדר

מאוד נהנתי לקרוא אותו, ממש לא מרגיש כמו ספר חינוכי, אבל לומדים הרבה דברים מעניינים.
 
אולי אני לא דוגמא אבל יש לי

יותר בעיה עם "סינדרלה" ודומיה מבחינה חינוכית (פמיניזם...) מאשר עם "ברמליי" ו"לימפופו". אולי כי בתור ילדה ממש לא סבלתי מסיוטים מהסיפורים האלה ולהפך תמיד הם נראו לי נורא מצחיקים ותמימים...בכלל לא קשורים למציאות. יש לי גם יותר בעיה עם האחים גרים במיוחד גנזל וגרטל (עמי ותמי) כמו גם כיפה אדומה- כי אוכלים שם אנשים, וזה לא מצחיק כמו ב"ברמליי". כעיקרון כשלמדתי סיפרות ילדים באוניברסיטה שמעתי שהגישה לאגדות עם "מפחידות" היא שהן דווקא עוזרות לפרוק פחדים ומתחים ולא מוסיפות. לאחותך יכולות להיות 100 סיבות לפחדים- הרבה יותר ממשיות, כמו פיגועים שהיא שומעת עליהם, אלימות שרואים בטלוויזיה, מתחים במסגרת הלימודית שלה (גן או גנון), וכו´. יותר סביר שתבכה בלילה בגלל זה ולא בגלל סיפור. אני חושבת שאם תשאלי אותה אם היא פוחדת מהמפלצת או מדמויות אחרות, מה היא חושבת עליהם, מה הייתה עושה אילו היתה פוגשת בהם, תגלי כמה דברים מעניינים על ילדים
. טוב גם להתייחס לזה בהומור- כי הומור ידוע כ"מגרש פחדים"- זוכרים את הקטע ב"הארי פוטר" עם הבוגרט? בכל מקרה, האגדה היחידה שממש זכור לי שנבהלתי ממנה זה "היפה והחיה", וגם זה רק מהשלב שבו החיה עדיין לא מתגלית לנערה וישנו רק "הארמון המכושף". משום מה הרעיון נורא הפחיד אותי. לגביי ה"אפריקה"- טוב, האגדה נכתבה בתקופה שאנשים עדיין לא ידעו מהו פוליטיקלי קורקט ואולי טוב שכך
זה סתם סמל למקום רחוק ומסתורי!
 
אבל הרי כל תוכן שהילד נחשף אליו

מעביר לו איזשהו מסר חינוכי! לא משנה אם הוא נועד לחנך או לא נועד לכך כאשר הילד נחשף לתוכן מסויים הוא שואב ממנו מידע ומסיק מסקנות. אני לא אומרת שכל האגדות צריכות להיות חינוכיות וכל מטרתן היא לחנך את הילדים להיות ילדים טובים ירושליים, להקשיב להורים ולא להרביץ לילדים אחרים. מובן שאגדות נועדו גם בשביל הכיף ועובדה כמעט אף אגדה אינה באמת חינוכית ואין לי כל בעיה עם זה. הבעיה היא לא במסר החיובי שאינו מועבר באמצעות האגדה אלא במסר השלילי שמועבר באמצעותה. לא צריך לחנך את הילדים להיות ממושמעים באמצעות האגדה אבל למה לקרוא להם אגדה שהמסר שהם מקבלים ממנה הוא שאם לא יהיו ממושמעים תבוא מפלצת רעה ותאכל אותם? הרי זה מה שהילד מבין בסופו של דבר. עובדה כל פעם כאשר אומרים לאחותי לכי לישון אחרת יבוא ברמליי (כן באמת אליו הכוונה) היא נבהלת מתחילה לבכות ורצה למיטה. כמובן שאחרי זה היא יוצאת ממנה אחרי ש"ברמליי מסתלק" אבל עובדה שהיא פוחדת ממנו ומבינה שאם לא תהיה ממושמעת הוא יאכל אותה! לעשות מזה צחוק? ניסיתי... עשיתי לה פרצוף מרושע שאמור היה להצחיק אותה ואמרתי בצחוק שאני יאכל אותה אבל בתגובה היא לא צחקה היא ברחה בצרחות לחדר שלה!!! אני דווקא מסכימה שהסיבה לסיוטי לילה יכולה להיות יותר האלימות והרצח שהיא רואה בטלויזיה מאשר האגדה, יכול להיות שהיא באמת רואה בחלומות רוצחים נושאים סכינים עם דם ולא את ברמליי אבל זה לא משנה את העובדה שהמסר המועבר הוא שלילי. שוב לדעתי אגדה לא צריכה להעביר שום מסר. לא חינוכי אבל בטח גם לא הפוך. היא צריכה פשוט לשעשע את הקורא או במקרה הזה השומע
ולעניין אותו. אתם באמת בטוחים שדרך טובה ויחידה לשעשע ילד באמצעות אגדה זו מפלצת מפחידה שתאכל אותו אם לא יקשיב להוריו? אם הוא כל כך חמוד ומצחיק הברמליי הזה למה שלא יתגורר לדוגמא במסובביה ויאכל אבנים גדולות ומתגלגלות שהתגלגלו במקרה לתוך הלוע שלו??? חסר לו יצירתיות לצייקובסקי?
 

Kalla

New member
אין דרך יחידה לשעשע

ובעיניי גם לאגדות מהסוג של ברמלי בהחלט יש מקום. אני בתור ילדה קראתי המון אגדות מהסוג הזה, שכללו את "באבה יאגה" ואת הדמות הגברית שלה שברוסית נקראה "קש´יי", אבל מעולם לא קיבלתי מהן את ההרגשה שאני צריכה לפחד או שאם אני לא אשמע בקול ההורים יקרה לי כמתואר באגדות אלה. כילדה קטנה נהגתי לברוח הרבה מהבית, וכאשר ההורים שלי, שכבר באמת לא ידעו מה לעשות איתי, איימו שביער שאליו ברחתי תוכל אותי אחת המכשפות מהאגדות האהובות עליי, זה עשה לי רק יותר חשק להגיע ליער. אני חושבת שילדים עם דמיון בריא לא צריכים להיפגע מהמסר שיש באגדות. הטעות היא כשהורים משתמשים באגדות כאמצעי הפחדה ומכניסים את הייצורים הדמיוניים מהאגדות לחיי הימיום - זה באמת מיותר ולא חינוכי. הפחד שהאגדות האלה יצרו אצלי, זה לא החרדה שיקרה לי מה שמתואר בהן, אלא יותר המתח שמופיע כאשר רואים סרט אימה טוב - מתח שנכון לשעת הצפייה, אך ברגע שהיא מסתיימת מבינים שעכשיו חוזרים למציאות ושבמציאות הזאת לא צפויה לי סכנה מסוג זה. ולצ´ייקוסקי באמת לא חסרה יצירתיות. לדעתי הוא לא זקוק לשום שיפורים.
 
הבעיה אצלכם היא לא האגדה!

אסור לאיים על הילד שיקרה לו משהו רע אם לא יתנהג יפה! בלי קשר אם זה ברמליי או שוטר או כל דבר אחר! הבעיה כאן היא לא בתוכן האגדה אלא בשימוש בה. ובודאי שאת לא תעזרי לאחותך אם תנסי להפחיד אותה "בצחוק". לא לזאת הכוונה בהומור. אני שוב שולחת אותך ל"הארי פוטר וגביע האש". הם מטפלים שם בצורה נהדרת בפחדים הכי עמוקים של התלמידים בעזרת הומור. ילדים אגב לא אוהבים סיפורים "חינוכיים" בעלי מסר מטיף. וגם אני לא.
 

ריניני

New member
ובעצם ב"ברמלי" אין שום התייחסות

להתנהגות של הילדים, זה לא ספר ´חינוכי´ - הוא לא אוכל ילדים כי הם מתנהגים טוב או רע או משהו, הוא פשוט אוהב לאכול ילדים כי אין לו עניין עוד בשום בננות ושוקולדות ומרמלדות, רק בילדים קטנטנים וחמודים כמותם (לפחות כך בעברית, בתרגום הנפלא של אלתרמן). כל העניין של אחותך, אינה, שיטרוף אותה אם לא תתנהג יפה, הוא יצירה מקורית של הבית שלכם
ובכלל, ברמלי הופך בסוף מפרא לנופת צופים, מחלק עוגיות בחינם לכל הילדים ואוהב אותם עד בלי די (הפעם אוהב בלב, לא בתור מזון). והסיבה הכי טובה לא לפספס את הספר הזה היא השפה - עשירה, גמישה, רבגונית, משתוללת. "ארקד ואתופפה, כי לוקחים אותי לחיפה!" - גם מלא חן וגם לוקאל-פטריוטי. מי צריך יותר מזה?
 

נעה גל

New member
את פשוט מסתכלת על אגדות מנקודת מבט

של מבוגר - אצל ילדים יש מפלצות ויש איומים ויש פחדים - המסר שהאגדה מעבירה הוא "זה בסדר, יש עוד ילדים שמפחדים מאותו דבר". חוץ מזה, אפשר וכדאי לעשות סינון לאגדות שנראות יוצאות דופן. אני לא זוכרת אם הדיון נערך כאן או במסגרת IOL, אבל לפני די הרבה זמן הבאתי לפורום אגדה מחרידה שמצאתי בספר של האחים גרים שקניתי לאורן. אני אשתדל בערב להביא קישור לדיון ההוא.
 
באופן כללי אני די מתנגדת לאגדות

ילדים. אני אמנם קראתי מלא אגדות כשהייתי קטנה, אבל אני מאוד משתדלת שהבנות שלי לא יקראו/ ישמעו אגדות כאלו. הן מאוד מפחידות ומשאירות סטריאוטיפים איומים. היתה לנו בכיתה ילדה שאמא שלה נפטרה ואביה התחתן עם אשה שניה, שהיתה אשה מקסימה וטובה. אבל אני ממש פחדתי על החברה שלי שחיה עם אמא חורגת מכשפה ואיומה.
 
שלום אינה. מה שלומך?

לפני מספר חודשים שאלת בנושא הכאת ילדים כאמצעי חינוכי. האם חל שינוי? האם אמך שנת במעט את דעתה? בקשר לאגדה הספציפית הזו: שאלי את אחותך האם היא מעוניינת לשמוע את הסיפור (אני, למשל, הן כילדה והן כמבוגרת, אוהבת דברים מפחידים- פטר והזאב, אופנועים, רכבת הרים, גלשני אויר וכ"ו). אם אחותך עונה שאינה מעוניינת, אימרי לה שמותר לה לומר לאבא שהיא רוצה סיפור אחר. היא לא חייבת להקשיב לסיפור שאינו מוצא-חן בעיניה. אפשרות שניה: את נשמעת יצירתית ובעלת דמיון. אולי תכתבי בעצמך סיפור, שבו מככבת אחותך, והיא בתפקיד של אבירה/לוחמת/קוסמת שמנצחת את המפלצות או מתחברת איתן? ילדים אוהבים מאוד סיפורים על עצמם.
 
כן ../images/Emo13.gif לאחר פעולת טרטורים רבה...

אשר כללה שיגוע טוטלי של אמא שלי בכל אמצעי אפשרי: הדפסת דפי הפורום, הרצאות, הצקות בלתי פוסקות וכו´... היא החליטה להכנע. אז אמנם יש עדיין כמה דברים שלא מוצאים חן בעיני והייתי רוצה שגם הם ישתנו אבל לפחות היא הפסיקה להרים ידיים.
לגבי האגדה, שאלתי את אחותי האם היא רוצה לשמוע את הסיפור והיא אמרה שכן, היא בעצמה ביקשה מאבא שיקריא לה. יחד עם זאת שאלתי אותה גם עוד שאלה שהציעו לי לשאול, האם היא מפחדת מברמליי? אני לא יודעת מה בדיוק הייתי צריכה לגלות על ילדים בעקבות התשובה שלה אבל לא ממש הופתעתי... היא ענתה שכן. כאשר שאלתי למה היא עשתה פרצוף חמוד ונעלב ואמרה: "כי הוא מאד, מאד רע, הוא רוצה לאכול אותי ואם אהיה ילדה רעה יבוא ויאכל". לדעתי זה די סותר. מצד אחד יש אולי יש צדק בדבריכם וזה סתם סיפור משעשע שהיא בכלל רוצה לשמוע, מצד שני היא כן מפחדת ממנו ואני כן מרגישה שזה מעביר לה מסר רע. הסיפור עליה הוא דווקא רעיון נחמד. אמא שלי כבר חשבה על זה. היא מספרת לה סיפור חדש על אותו הברמליי שבו הוא שואל אותה האם היא ילדה טעימה והיא עונה לו שלא ומתחבאת מאחורי השיחים. אז ברמליי הולך לילד פחות חכם ושואל אותו האם הוא טעים הילד עונה שכן וברמליי אוכל אותו. אולי זו היא בעצם דרך בשבילה להרגיש קצת יותר ביטחון ולחשוב שהיא חכמה ויכולה לגבור על ברמליי, לכן אין לה סיבה לפחד ממנו.
 
למעלה