תכנים לחיים
אני חוזרת עכשיו מהופעה של הלהקה הייצוגית של בית הספר בו אני מלמדת. הלהקה הזו נחשבת גולת הכותרת והרבה תלמידים שואפים להיות בה. הייתי חייבת ללכת כי יש לי תלמידים שמשתתפים בלהקה. ישבתי שם והרגשתי את עצמי כמו איזה רבנית בהיאבקות בבוץ. הכל היה נראה לי כל כך משפיל - התנועות, הלבוש, התוכן... שאלתי את עצמי מה אני עושה שם ואם בשביל זה בחרתי לא להיות דתיה יותר. אני אוהבת את התלמידים שלי וחושבת שהם אנשים נהדרים, אבל הרגשתי כמו חייזרית והאמת - לא רציתי להתרגל (כמו שאמרו לי מורים אחדים), כי זה נראה לי כמו בלון של תהילה, יופי והרבה מיניות שמשודרת וזה ממש לא הרגיש לי נכון. כולם היו כ"כ מבסוטים, הצעקות, השריקות לתלמידות שלי שרוב הריקוד שלהן היה לנענע את התחת מצד לצד. אולי אני לא מבינה באומנות? אולי אני לא נמצאת במקום הנכון? אבל אני לא רוצה להיות דתיה- הייתי שם וזה לא מתאים לי - אבל אני גם לא אוהבת את מה שיש לחלק הזה של העולם החילוני להציע לי.
אני חוזרת עכשיו מהופעה של הלהקה הייצוגית של בית הספר בו אני מלמדת. הלהקה הזו נחשבת גולת הכותרת והרבה תלמידים שואפים להיות בה. הייתי חייבת ללכת כי יש לי תלמידים שמשתתפים בלהקה. ישבתי שם והרגשתי את עצמי כמו איזה רבנית בהיאבקות בבוץ. הכל היה נראה לי כל כך משפיל - התנועות, הלבוש, התוכן... שאלתי את עצמי מה אני עושה שם ואם בשביל זה בחרתי לא להיות דתיה יותר. אני אוהבת את התלמידים שלי וחושבת שהם אנשים נהדרים, אבל הרגשתי כמו חייזרית והאמת - לא רציתי להתרגל (כמו שאמרו לי מורים אחדים), כי זה נראה לי כמו בלון של תהילה, יופי והרבה מיניות שמשודרת וזה ממש לא הרגיש לי נכון. כולם היו כ"כ מבסוטים, הצעקות, השריקות לתלמידות שלי שרוב הריקוד שלהן היה לנענע את התחת מצד לצד. אולי אני לא מבינה באומנות? אולי אני לא נמצאת במקום הנכון? אבל אני לא רוצה להיות דתיה- הייתי שם וזה לא מתאים לי - אבל אני גם לא אוהבת את מה שיש לחלק הזה של העולם החילוני להציע לי.
