תכנון זמן יעיל.....
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה)לשאת הרצאה על נושא :תכנון וזמן יעיל`` בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה``ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי ``להעביר את החומר``. בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו - שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם - העביר המרצה הזקן את מבטו בינהם , אחד אחד ,באטיות , ולאחר מכן אמר :``אני עומדים לערוך ניסוי``. מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתרייסר כדורי אבנים ,כל אחת בגודל של כדור טניס , והניחו בעדינות , אחת אחת ,בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא היה ניתן להוסיף עוד אבן אחת ,הרים המרצה את מבטו באטיות אל תלמידיו ושאל:`` האם המיכל מלא?`` כולם השיבו :``אכן``.המרצה המתין מספר שניות והוסיף :``האומנם!``. ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ . בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל . אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל:`` האם המיכל מלא?`` עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב:``כנראה שלא``. ``נכון`` ענה המרצה הזקן . חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל . החול מילא את החלל בין האבנים הגדודות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו :``האם מלא המיכל?``. הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמדים המחוננים :``לא``. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה הוא נטל כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו . המרצה הרים את מבטו לקהל ושאל:`` איזה אמת גדולה יכולים אני ללמוד מהניסוי הזה?``. בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו :`` אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות , אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות.`` ``לא`` השיב המרצה הזקן `` לא זה ,האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את כל האבנים הגדולות לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך `` דממה עמוקה השתררה באולם. כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר :`` מהן האבנים הגדולות בחיים שלכם ? בריאותכם , המשפחה , ידידיכם , הגשמת חלומות ,לעשות מה שאתה באמת אוהב, להלחם למען מטרה נעלה , להינפש, לקחת זמן לעצמכם , משהו אחר`` ``מה שאנחנו חייבים לזכור הוא שחשוב ביותר הכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו , כיאם לא נעשה זאת אנו עלולים לפספס את החיים . אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (חצץ,חול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים . משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה : מהן האבנים הגדולות בחיי??? וכאשר תזהו אותם , תכניסו אותן ראשונות למיכל (חיים) שלכם.`` בתנועה יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם. שלכם
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בצרפת (אחד המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר באירופה כולה)לשאת הרצאה על נושא :תכנון וזמן יעיל`` בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה``ב. ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש ביום עיון שאורגן במיוחד עבורם. למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי ``להעביר את החומר``. בעומדו לפני חברי קבוצת האליטה המנהלית הזו - שהיו מוכנים לרשום כל מילה שתצא מפי המומחה המפורסם - העביר המרצה הזקן את מבטו בינהם , אחד אחד ,באטיות , ולאחר מכן אמר :``אני עומדים לערוך ניסוי``. מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתרייסר כדורי אבנים ,כל אחת בגודל של כדור טניס , והניחו בעדינות , אחת אחת ,בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא היה ניתן להוסיף עוד אבן אחת ,הרים המרצה את מבטו באטיות אל תלמידיו ושאל:`` האם המיכל מלא?`` כולם השיבו :``אכן``.המרצה המתין מספר שניות והוסיף :``האומנם!``. ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ . בקפדנות שפך את החצץ מעל לאבנים וניער מעט את המיכל . אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל. שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל:`` האם המיכל מלא?`` עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתו. אחד מהם השיב:``כנראה שלא``. ``נכון`` ענה המרצה הזקן . חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל . החול מילא את החלל בין האבנים הגדודות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו :``האם מלא המיכל?``. הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמדים המחוננים :``לא``. וכפי שציפו תלמידיו רבי היוקרה והעוצמה הוא נטל כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו . המרצה הרים את מבטו לקהל ושאל:`` איזה אמת גדולה יכולים אני ללמוד מהניסוי הזה?``. בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו :`` אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות , אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות.`` ``לא`` השיב המרצה הזקן `` לא זה ,האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את כל האבנים הגדולות לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך `` דממה עמוקה השתררה באולם. כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר :`` מהן האבנים הגדולות בחיים שלכם ? בריאותכם , המשפחה , ידידיכם , הגשמת חלומות ,לעשות מה שאתה באמת אוהב, להלחם למען מטרה נעלה , להינפש, לקחת זמן לעצמכם , משהו אחר`` ``מה שאנחנו חייבים לזכור הוא שחשוב ביותר הכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו , כיאם לא נעשה זאת אנו עלולים לפספס את החיים . אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (חצץ,חול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים . משום כך לעולם אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה : מהן האבנים הגדולות בחיי??? וכאשר תזהו אותם , תכניסו אותן ראשונות למיכל (חיים) שלכם.`` בתנועה יד ידידותית בירך המרצה הזקן את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם. שלכם