תירס חם
תירס חם/ גרסת בחירות 2015
מי לא מכיר את הרצוג יצחק?
יצחק אוהב לנצח ת'משחק
וביום של בחירות - אוהב גם לפזר הבטחות.
יום אחד יצא יצחק לקמפיין.
ביד אחת – מפלגת העבודה, ביד שניה- אדלר ראובן,
איזה כיף! בהבטחות לנפנף!
זה כביר! לנפנף ולשיר:
"מהפך ! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמעה את השירה ציפורה,
באה על תלת-מנדט עם שום חזון.
חברה ציפורה עם יצחק – למחנה הציוני
ויחד הם מזמרים איזו אוטופיה דמיונית:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמע הרוב החדש, ועל יוטיוב השתלט
בכל קליפ ובכל וידאו הוא טרח להתבלט
הרוב החדש, ציפי, יצחק והמחנה הציוני,
שלושתם לא מפסיקים בקצב קדחתני:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמע גם נוני, פתח ת'עיתון
והחליט גם הוא להפיל ת'שלטון
אחרי הרוב החדש, ציפי, יצחק והמחנה הציוני
הוא כותב גם בעיתון- זה כבר עסק רציני:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
ועוד 'מליון ידיים' מצטרפות למצעד
עוד 'מליון ידיים' בוחרות צד:
"מהפך ! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
פתאום בא העם, עם קשיי היומיום
שמע את יצחק מבטיח המון,
ציפורה נעלמה או עברה לאחור,
המחנה הציוני עם הרוב החדש מציירים מציאות בשחור,
נוני דואג לתחזק בעיתון,
'מליון ידיים' מתאמצות לתת את הטון
יחד עם כל התקוות, הגיעו ליום שאחרי הבחירות:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
אך מה קרה פה? מה? מה? מה? מה?
כשחוזרים למציאות – שקט דממה
אין בטחון, אין מתנות בחינם,
אין תירס קר - ואין תירס חם.
מפסיקים כולם לשיר, וצועקים על יצחק:
"איזה פיכסה! אוי! ואוף!, אתה יצחק - אתה חצוף!
מה זה פה? האם שכחת?! איפה ישראל שהבטחת?!"
"לא הבטחתי" - אומר יצחק
"אני אוהב כך סתם לנצח ת'משחק ..וגם אם בסופו של דבר העם עדיין נחנק"
שקט... עצובים כולם, "הרי רצינו סייעת שלישית בכל גן".
ומה בסוף הסיפור מסתבר? שבמחנה הציוני שוכחים ומהר.
שדברים שרואים מכאן- לא רואים עם הסלתה והשמנה,
איפה אנחנו ואיפה אפס קשישים עניים תוך שנה.
ועד מתי ימשיכו כך לזמר? עד ש... עד ש... הקדנציה תיגמר.
תירס חם/ גרסת בחירות 2015
מי לא מכיר את הרצוג יצחק?
יצחק אוהב לנצח ת'משחק
וביום של בחירות - אוהב גם לפזר הבטחות.
יום אחד יצא יצחק לקמפיין.
ביד אחת – מפלגת העבודה, ביד שניה- אדלר ראובן,
איזה כיף! בהבטחות לנפנף!
זה כביר! לנפנף ולשיר:
"מהפך ! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמעה את השירה ציפורה,
באה על תלת-מנדט עם שום חזון.
חברה ציפורה עם יצחק – למחנה הציוני
ויחד הם מזמרים איזו אוטופיה דמיונית:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמע הרוב החדש, ועל יוטיוב השתלט
בכל קליפ ובכל וידאו הוא טרח להתבלט
הרוב החדש, ציפי, יצחק והמחנה הציוני,
שלושתם לא מפסיקים בקצב קדחתני:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
שמע גם נוני, פתח ת'עיתון
והחליט גם הוא להפיל ת'שלטון
אחרי הרוב החדש, ציפי, יצחק והמחנה הציוני
הוא כותב גם בעיתון- זה כבר עסק רציני:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
ועוד 'מליון ידיים' מצטרפות למצעד
עוד 'מליון ידיים' בוחרות צד:
"מהפך ! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
פתאום בא העם, עם קשיי היומיום
שמע את יצחק מבטיח המון,
ציפורה נעלמה או עברה לאחור,
המחנה הציוני עם הרוב החדש מציירים מציאות בשחור,
נוני דואג לתחזק בעיתון,
'מליון ידיים' מתאמצות לתת את הטון
יחד עם כל התקוות, הגיעו ליום שאחרי הבחירות:
"מהפך! פח פח פח!
פח פח פח! מהפך!"
אך מה קרה פה? מה? מה? מה? מה?
כשחוזרים למציאות – שקט דממה
אין בטחון, אין מתנות בחינם,
אין תירס קר - ואין תירס חם.
מפסיקים כולם לשיר, וצועקים על יצחק:
"איזה פיכסה! אוי! ואוף!, אתה יצחק - אתה חצוף!
מה זה פה? האם שכחת?! איפה ישראל שהבטחת?!"
"לא הבטחתי" - אומר יצחק
"אני אוהב כך סתם לנצח ת'משחק ..וגם אם בסופו של דבר העם עדיין נחנק"
שקט... עצובים כולם, "הרי רצינו סייעת שלישית בכל גן".
ומה בסוף הסיפור מסתבר? שבמחנה הציוני שוכחים ומהר.
שדברים שרואים מכאן- לא רואים עם הסלתה והשמנה,
איפה אנחנו ואיפה אפס קשישים עניים תוך שנה.
ועד מתי ימשיכו כך לזמר? עד ש... עד ש... הקדנציה תיגמר.