תירוצים

[le ad]

תירוצים

מצליחה לשמור יומיים, בשלישי נשברת.
לוקח לי עוד יומיים כדי לחזור למסלול.
וחוזר חלילה.
בגלל זה אינני מצליחה לרדת במשקל.

 

[קשר חדש]

כדאי לחשוב מה שובר אותך?

מה את אוכלת כשאת "נשברת". הכמות גדולה יותר? ממתקים? מאכל ספציפי?
מה שקורה שם כשאת נשברת אמור לדעתי להיות מלכתחילה בתפריט שלך.
אם תראי אנשים רזים, יש להם בתפריט את כל הדברים, כולל שוקולדים, סביח או כל דבר "משמין" אחר.
לכן, אין סיבה אמיתית בעיני להוריד מהתפריט שום דבר. בטח לא אם הוא גורם לך ביום השלישי להשבר.

 

[le ad]

כשאני שומרת

אני אוכלת כמויות סבירות, יש לי דיבור עצמי (אם אתייחס לשרשור הרלוונטי שבדף זה) ובסך הכל אני גאה בעצמי.
זה פחות מה אני אוכלת, אלא יותר הכמויות וחוסר השליטה העצמית.

 

[avi5199]

אולי תנסי בשלב ראשון להכנס לשיגרה כזאת

נאמר בהתחלה : יומיים שומרת יומיים לא שומרת.
אחרי כן שלשה ימים שומרת יומיים לא שומרת .
אחרי זה ארבעה ימים שומרת יומיים לא שומרת... וכן הלאה .
אני הצלחתי לרזות כשאני בשיגרה של כל השבוע שומר ובשבת לא שומר.

 

[le ad]

רעיון. אחשוב על כך

 

[קשר חדש]

בדיוק רציתי לכתוב את זה...

נשמע מהתיאור שלך שהמחויבות שלקחת על עצמך היא לא שיגרה נוחה, שבה את יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן.
השאלה מה לא נוח בה?
אם הכל נוח, אבל עצם ההצמדות לשגרה כלשהי היא מה שקשה, אז אפשר לנסות יומיים הצמדות לשיגרה ואחר כך לא. הכי חשוב בעיני, זה מתי חוזרים. תקבעי מועד חזרה שיהיה לך נוח. אם ארוחה אחת מספיקה אז ארוחה, אם את צריכה יום אז יום ואם יומיים גם טוב. זה לתקופה. כדי שתתחילי לתרגל את תחושת השליטה להבדיל מתחושת החוסר אונים.

 

[ורדה דודי]

מצליחה לשמור יומיים ונשברת.........

לא כתבת ממה את נשברת?
מה קורה שם שמסיט אותך מהמסלול שבחרת כמסלול שמתאים לך?

 

[le ad]

אני בעצמי לא יודעת לשים את האצבע בדיוק

אני אפילו לא מורעבת.
אולי נמאס לי לשמור?
&nbsp
דווקא השבוע ראיתי משפט יפה: "כל אחד צריך לבחור אחד משני כאבים: הכאב שבמשמעת או הכאב שבחרטה".
איכשהו, אני כנראה לא מספיק ממושמעת לעצמי (וזה מתבטא בעוד דברים), ואולי מכאן נובעת הנפילה עד שאני מצליחה שוב לתפוס את עצמי.
&nbsp

 

[ניקנוR]

למה לבחור כאב שבמשמעת אם אפשר את הכאב שבחרטה

ואז לפחות יש גם רווח- את מה שמתחרטים עליו ושנהנינו ממנו בזמן אמת?

אם את מרגישה שהמשפט שהבאת מתאר את הדיבור שלך עם עצמך, אולי זה יכול להסביר למה את מוצאת את עצמך מאוכזבת.
אולי את בעצם בוחרת להתחרט ולא מודעת לזה..
נשמע הגיוני?

ועוד שאלה לגבי בחירות ומשמעת:
כתבת שאת מרגישה לא ממושמעת כלפי עצמך. מצד שני, כתבת גם שאת כנראה נוטשת את התפריט כי נמאס לך.
אז אולי בעצם, את כן ממושמעת לעצמך?

 

[ורדה דודי]

פרשנות נהדרת לגבי הבחירה בכאב עם הרווח המיידי

לעומת הכאב עם הרווח לטווח הרחוק.
לגבי המשפט האחרון - תוכלי להסביר למה התכוונת?

 

[ניקנוR]

התכוונתי להגיד ש

על פניו, נראה הגיוני להסיק ״אני לא ממושמעת״ כשרואים חוסר התמדה והתנהלות לפי נמאס לי.
אבל אפשר גם לפרש אחרת.
אולי אני לא מתמידה כי בתוכי אני יודעת
שאני לא במקום שנכון לי להיות בו,
אני מחזיקה את עצמי כמה שאפשר עד שנגמר האוויר ואז נוטשת?
(ואז תחושת אשמה וכעס עצמי ו״צריך להיות בוגרת ולעשות את הדבר הנכון״ ו...לוקחת אוויר ומנסה שוב).


אז אני לא מתמידה לא כי איני ממושמעת, אלא כי אני *הכי* ממושמעת- לעצמי, לאמת שלי שאי-אפשר לראות מבחוץ.

זה מה שהרגשתי כשקראתי את מה שלבנה כתבה. ״אני נוטשת את התפריט כי נמאס לי״ הרגיש לי בדיוק ההיפך מחוסר משמעת.

 

[ורדה דודי]

כן, מאד הגיוני

יחד עם זה לפעמים ההסבר ההגיוני והמאד רציונאלי שבא מהשכל, נועד להסביר
אמונות שיושבות בבסיס של ההתנהגות שרוצים להפסיק.
במקרה הזה אכילה לא מתוכננת, אכילה של מאכלים "לא רצויים".
לפעמיםזה יושב על אמונות כמו "לא מגיע לי להיות רזה", "בסוף אני תמיד עולה בחזרה אז למה להתאמץ הפעם"
מורכב ולא פשוט, מאתגר וניתן לפתור.

 

[le ad]

את צודקת

בחלק הראשון שלך - אני כנראה בוחרת להתחרט.
לגבי החלק השני - צריכה עוד לחשוב על זה.

 

[ניקנוR]

 

[ורדה דודי]

זו יכולה להיות סיבה מצויינת

תראי כתבת שני דברים בנשימה אחת.
אני אפילו לא מורעבת - רגע, איך הגעת למחשבה על מורעב.
כשאת אוכלת טוב ונכון את מרגישה נינוחות עם עצמך ועם האוכל.
מורעב זה משהו מחוץ ללקסיקון.
אני יודעת שלא התכוונת אבל בחירת המילים נותנת מבט על המחשבות.
אולי נמאס לי לשמור?
ברור שנמאס.
אם המונח הוא לשמור. המשמעות היא להיות על המשמר.
כלומר כל הזמן להיות בהיכון שיקרה משהו, לנטר את המצב.
מצב מאד מאתגר.
ברור שמתחשק חופש מהשמירה, מהכוננות שיקרה משהו ואולי צריך בשביל זה לספור, לבדוק, לחשב חלק מהזמן,
להיות עסוק על איך וכמה ועוד.
תחשבי על מה שכתבתי ותראי באילו מקומות המילים הכתובות מדברות אליך.
נסי למצוא את המקומות שבהם את רעבה ולא מרשה לעצמך לאכול,
המקומות בהם את שומרת ולא משחררת ואז החשק בא בהפוכה.
אישית, לגבי המשפט שכתבת,לי יש משפט אחר:
כל אחד בוחר את החיים שהוא רוצה לחיות וחי אותם הכי טוב שהוא יודע באותו רגע.
קשה לי עם בחירה בכאב והפילוסופיה שעומדת מאחרי משפט שכזה מפילה אותך בכל מקרה
כי תמיד משהו יכאב.
ולמה זה נכון?
אפשר לבחור אחרת.
אני רואה את הקושי דווקא במה שכתבת בסוף:
אני כנראה לא מספיק ממושמעת לעצמי.
המשפט הזה נשען על אמונה שאת לא מספיק ממושמעת.
יש לך בטח המון ראיות לכך .
אפילו כתבת שזה מתבטא בעוד דברים.
זו אמונה, אפשר לשנות אותה.
ברגע שאת מאמינה שזה המצב אז ברור שאת יכולה להיות לא ממושמעת.
אפשר לעבוד על זה, לשנות, ולהצליח.
ובכלל מי אמר שהכל נובע ממשמעת.
אולי יש ערכים נוספים שאת מאמינה בהם שיכולים לתרום ולהרים אותך גבוה?

 

[le ad]

צודקת במה שאת אומרת

להיות על המשמר זה קשה. זה כל הזמן לחשוב מה לאכול ואיך לאכול.
נקודות למחשבה נתתן לי - את וניקנור.

 

[kagome10]

אולי בחרת דרך שלא מתאימה לך?

שינויים קיצוניים מידי לא מתאימים לכולם, ולדיאטות יש אחוזי הצלחה של פחות מחמישה אחוזים, אם בודקים לטווח הארוך...
&nbsp
אני הייתי ממליצה להתחיל משני דברים. קודם כל לאמץ הרגל אחד חיובי *וקטן* ולשמור עליו 21 יום. נניח להתחיל את הבוקר בארוחת בוקר שטובה בעינייך (אני ממליצה על פירות עם שקדים, ההמלצות הקונבנציאונליות שונות, בטח את כבר מכירה אותן).
&nbsp
ואז אם זה דורש ממך *מאמץ* ולא זורם, להמשיך עוד 21 יום. עד שההרגל יתבסס. כשההרגל יתבסס ולא ידרוש ממך מאמץ או מחשבה, לאמץ עוד הרגל.
&nbsp
משמעת היא דרך שלא עובדת בעיניי לרוב האנשים. הפתרון שלי הוא לבחור דרך שלא כוללת כפייה עצמית. לעשות דברים ביד רכה.
&nbsp
פוסט על הגישה של ביד רכה: http://iritlevybeyadraka.blogspot.co.il/2015/05/blog-post_82.html
&nbsp
&nbsp