תיראו,
אני חייב להבין אם זה רק אצלי ככה: כשאני יוצא עם בחורה שמוצאת חן בעיניי, אני מזהה לפעמים (ואולי זה בראש שלי) שהיא מאוכזבת שאני לא ממש מתנפל עליה כשאנחנו יושבים בבית למשל. אז אני מרוחק קצת. ואז אני חושש שתיתאכזב שאני לא מתקרב וזה מלחיץ עוד יותר. השאלה היא, עד כמה זה מאכזב שאנחנו לא ממש מתנפלים עליכן בהתחלה, רק פה ושם, ולפעמים מעבירים ערבים בבית בלי חירמונים (כן מגע) ובלי סקס. ועד כמה אין יותר מידי חירמונים בפגישות הראשונות. כי לי לוקח זמן להשתחרר. אבל זה לא אומר שלא יהיה סקס בפגישה ראשונה. הקטע הוא, שככל שהאינטימיות גוברת, אני מתרחק ולוקח לי זמן להרגיש נוח, אלא שכשאני מזהה ציפיה ותשוקה בעיניים אצל הצד השני אני שוב נלחץ... איך זה אצלכם בתחילת מערכת יחסים? או בכלל, איך זה בהמשכה?
אני חייב להבין אם זה רק אצלי ככה: כשאני יוצא עם בחורה שמוצאת חן בעיניי, אני מזהה לפעמים (ואולי זה בראש שלי) שהיא מאוכזבת שאני לא ממש מתנפל עליה כשאנחנו יושבים בבית למשל. אז אני מרוחק קצת. ואז אני חושש שתיתאכזב שאני לא מתקרב וזה מלחיץ עוד יותר. השאלה היא, עד כמה זה מאכזב שאנחנו לא ממש מתנפלים עליכן בהתחלה, רק פה ושם, ולפעמים מעבירים ערבים בבית בלי חירמונים (כן מגע) ובלי סקס. ועד כמה אין יותר מידי חירמונים בפגישות הראשונות. כי לי לוקח זמן להשתחרר. אבל זה לא אומר שלא יהיה סקס בפגישה ראשונה. הקטע הוא, שככל שהאינטימיות גוברת, אני מתרחק ולוקח לי זמן להרגיש נוח, אלא שכשאני מזהה ציפיה ותשוקה בעיניים אצל הצד השני אני שוב נלחץ... איך זה אצלכם בתחילת מערכת יחסים? או בכלל, איך זה בהמשכה?