"ילדות על נייר"-משהו שכתבתי..
זה קרה באותו יום א' שטוף שמש, נערה קטנה שכל חייה היו לפניה, מאותו יום היום נגמר עבורה ... היתה ילדה קטנה אשר התבגרה לה לנוכח הארועים... היא היתה כ"כ חייכנית ומאושרת לצד משפחתה והאנשים שאהבה. זה נגמר לה באותו יום א' , פרצה המלחמה , נקראו לחיות בסתר , מאותו יום כלאו את נפשה בגוף של ילדה, והנפש התבגרה לה. היו לה המון תקוות המון חלומות, והמון רצון לאהבה, אך לקחו לה את הכל. לחיות בצד החושך המקום קטן עם חלון קטן , חלון המפריד בין החופש לחושך ולכלום , לכלא למסתור. יושבת כל לילה בוכה, מרטיבה את הכר, רוצה ללמוד , רוצה לצאת החוצה, זה קשה, רוצה להיות ילדה. אין ילדות רגילה, יש רדיפה אחר החופש, ההשרדות , בחוץ מתחוללת מלחמה , ובפנים אצלה מתחוללת המלחמה , המרוץ אחרי החיים והחופש. הילדות שלה נגמרה לה ביום שבקושי היה מה לאכול, בסה"כ ילדה קטנה שנולדה לעולם הזה והיתה אמורה לפתוח מעגלים ולסגור מעגלים בחיים, ותראו מה קרה.. לילה לילה יום יום..הבטן קרקרה , היתה רעבה...היתה חזקה..היא כאבה אך לא צריכים להיות חזקים ...חייבם לשרוד כי עוד מעט הכל ייגמר, אך מסכנה היא לא ידעה שהכל ייגמר לה באמת!!! אל ייאוש , תמיד אמרה לעצמה, היא תחיה בסוף היא תאכל היא תאהב, היא תגדל, היא תתבגר. היא אכן התבגרה אך נשארה צעירה לנצח.. היא התאהבה, וכאשר התאהבה היא כ"כ כאבה , כי הכל עומד להגמר לה... לילה אחד הגורל התנקם בה, מצאו אותה ולקחו אותה , לקחו אותה ואת אחותה למסע הגיהנום הזה שלו לא ציפתה ולא ידעה , גיל 14 15 זה גיל הילדות , גיל השמחה אך לא, בשבילה כל עולמה חרב עליה אך הייאוש לא היה קיים בשבילה רק התקווה!!! עולם אכזר, לקחת לה את היקר לה , לקחת לה את התקווה האחרונה לחיים, הרגתם לה אותה ... לילה לילה סבלה , וסבלה , וכתבה לה את רחשי ליבה על נייר בתוך יומן, ממש ילדות על נייר... חודש לפני שחרורה , היא נפטרה ממחלה קשה...היא ניסתה להחזיק מעמד , ניסתה , אך הם שברו אותה, לקחו לה את היקר מכל, חלתה במחלה קשה, ניסתה לשרוד , אך נשברה...ה' לקח אותה... יושבת כאן אני עם דמעות ומנסה להבין למה העולם לפעמים אכזר , למה לקחת לילדה קטנה בת 15 את התקווה את החיוך , ולמלא אותה בעצב וייאוש, ועוד לקחת לה את חייה... אנחנו חיים בעולם עם שמחה אך גם עם המון כאב....אסור לנו לשכוח את אלו שבמותם ציוו לנו את החיים...בזכות אלה שמתו אנו פה חיים וקיימים...אלו שהתחננו לחופש לא קיבלו, ואנחנו קיבלנו בזכותם את החיים והחופש... בדמעות וכאב אסיים ואומר לכם ולך אותה הילדה תודה כי אני וכולנו פה בזכותך וזכותך, את היא הדוגמא הקטנה להרבה ילדים אשר במותם ציוו לנו את החיים... תמיד נזכור כי במותם ציוו לנו את החיים!!!!