זריזים מקדימין....
מכיוון שבלילה הקדוש לא אוכל לבא, אזי החלטתי להקדים את התיקון. רציתי לדבר על "היכי דמי אפיקורס?" שנים עניינה אותי איפה היא 'נקודת הכפירה', דהיינו, כל חרדי ממוצע מאמין באופן מוחלט ביהדות, ממש כמו מוסלמי או נוצרי. גם אם תחשוף אותו לראיות חותכות, הוא יתחפר באמונתו בתירוצים דחוקים ומפולפלים, וספק לא יכנס בתוכו. וגם אם באופן כללי הוא אינטלגנטי וחכם בכל תחום אחר, לעומת זאת, יש כאלה שכן הצליחו לחצות את 'נקודת הכפירה', הכיצד? ואחר העיון, הגעתי למסקנא כזו: כאשר אדם מחונך מגיל אפס לאמונה מסויימת, יש איזה באג במוח שגורם לו להאמין בה בצורה טוטאלית, לא ברמה של 90% אלא ודאות מוחלטת. הודאות הזו בלתי ניתנת לערעור בשום דרך, למעט דרך אחת, והיא: ההחלטה המודעת לצאת מנקודת הנחה שאולי באמת, אבל באמת היהדות אינה נכונה דהיינו, כל חרדי שחוקר את היהדות, הוא כל הזמן מסתובב עם האקסיומה שזה נכון, ולכן רק צריך לדעת איפה ההוכחות, ומה התשובה לקושיות, כשאדם מוכן לבצע את הצעד ולהחליט שייתכן באמת שהיהדות אינה נכונה, אז נפתחים לו מעייני החכמה והוא יכול לקבל את האמת. אני זוכר על עצמי את אותו רגע מכונן "רגע, אולי באמת היהדות אינה נכונה?" וכל השאר, היסטוריה...