תיקון חצות
זהו סדר אמירת תיקון חצות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל, תשב בתחלת תיקון רחל אצל הפתח סמוך למזוזה, וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח אם אין שם קרירות, וקודם שתאמר תיקון רחל תפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך, דאין לישב על הקרקע ממש, ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימא או בגד אחר, ותקח אפר מקלה ותשים במקום הנחת תפילין ש"ר, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה להצטער על שריפת התורה שנעשית אפר, גם תכוין להצטער שבעוה"ר משנחרב בהמ"ק נמסרו סודות התורה ורזיה לחיצונים שזה נקרא גלות התורה בעוה"ר, ואז תתחיל לומר על נהרות בבל, ותכוון לבכות במזמור זה על חרבן בהמ"ק, ואח"כ מזמור לאסף ותכוון לבכות בזה על הריגת הצדיקים, ואח"כ זכור ה' מה היה, עד הסוף ותכפול פסוק השיבנו ואח"כ פסוקים הבט וכו'. אתה וכו' למה וכו, למצער וכו', ועתה וכו' אל תקצוף וכו' ערי וכו' העל אלה וכו', ולא תאמר פסוקים יותר מזה, ואח"כ פסוקי נחמה על חומותיך וכו', ואל תתנו דמי לו וכו', נשבע ה' וכו', כי מאספיו וכו', אתה תקום תרחם ציון וכו', כי רצו עבדיך וכו', בונה ירושלים וכו', הרי נשלם תיקון רחל: ואח"כ תתחיל בתיקון לאה ותאמר מזמור כאיל, ומזמור שפטני, ומזמור יענך, ומזמור לה' הארץ, ומזמור יחננו ויברכנו, ומזמור אודה ה' בכל לבב, ומזמור בבוא אליו נתן הנביא, ותאמר מזמור זה בקול בכיה ותחינה ובקשה שתבקש מחילה מלפניו יתברך על עונותיך, ואח"כ תאמר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים, ותכוין ציון כנגד רחל וירושלים כנגד לאה, ואח"כ תשב במקומך העיקרי ותעסוק בתורה, ויש נוהגים לור אחר תיקון לאה הנז' מזמור בשוב ה' את שיבת ציון ובקשת מל רחמן רחם עלינו וכו' ויהא רעוא וכו', ואע"פ שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם מאחר דאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מרבינו האר"י ז"ל לית להן בה, וכן אנחנו נוהגים לאומרם, מיהו יש מקומות שאומרים אחר תיקון רחל נוסח אוי לי על גלות השכינה וכו' ככתוב בסידורים ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואע"פ דמן הסברה נראה דאין חשש לאומרו, עכ"ז לא נהגנו לאומרו, ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו לי דאין מנהגם לומר אוי לי הנז', אבל מנהגם ומר אחר סיום תיקון לאה מלך רחמן וכו' ומזמור בשוב וכו' די לפסוק בנחמה, ואומרים קדיש יהא שלמא: גם שאלתי לידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב אם אומרים מזמור בבא אליו נתן הנביא, ופסוק עד אנה בכיה בציון, גם בימים שאין אומרים בהם ודוי, והשיב דהמנהג פשוט לומר מזמור בבא אליו אפילו בזמן שאין אומרים ודוי, וכתב עוד בשנת השמיטה בא"י תוב"ב דאין אומרים תיקון רחל, לפק"ד גם פסוק עד אנה בכיה בציון אין לאומרו, כי בפסוק זה נרמזה רחל, וכן אין לאומרו כל הימים שאין אומרים תיקון רחל ושמעתי שגם בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ אין אומרים אותו, ואח"כ ראיתי במנחת אהרן כלל וא"ו ס"ג דביום שאין אומרים תחנונים לא יאמר פסוק זה ולפק"ד דאין תלוי בתחנונים אלא תלוי באמירת תיקון רחל עכ"ל נר"ו: ואחר הממזמורים של תיקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכור לטוב, בשביל שצרי לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה ששם הוא סוד תורה לשמה שההוא לשם ה"א כנודע, ומצאתי כתוב דאחר תיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רשב"י הכתוב בזוה"ק פרשת נח דף ס"ה ופקודי דף רס"ה אר"ש ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד זכאה חולקהון דצדיקייאבעלמא דין ובעלמא דאתי וכאשר אכתוב זה לקמן בפרשת מקץ יע"ש: ודע כי כתוב בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל בענין איסור להגות את השם ככתבו שגם אם יקראנו במילוי כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ליזהר האדם בפתיחת אליהו זכור לטוב הנז', לומר כך מלגאו איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו אוות ה"א, דמאחר שאומר תיבת אות עם כולם אין זה בכלל הוגה את השם, וכן נמי יזהר באומרו אח"ז קם ר"ש וכו' לומר ודא איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו, אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו' וכן יעשה בשאר לשונות בזוה"ק ותיקונים: מנהג עירינו יע"א לומר מזמור על נהרות בבל, ופסוקי איכה דזכור ה' מה היה לנו, ופסוקי ישעיה, הכל בניגון קינה דמעורר הבכיה ומשבר הלב, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם, ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו דמנהגם לומר פסוקים הנז' בניגון קינות, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם: בכמה מקומות נוהגים לומר ודוי קודם אמידת תיקון חצות, וכן מנהג עירינו, על כן בחודש אלול ועי"ת שאומרים בהם סליחות שאז אומרים ודוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הודוי קודם תיקון חצות: מנהג החסידים בעה"ק ירושלים לומר קדיש יהא שלמא אחר תיקון לאה מפני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא, אבל מנהג עירינו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב אחר המקרא, ואז אומרים קדיש על ישראל ואין בה קפידא, וכל אחד יעשה כמנהגו:
זהו סדר אמירת תיקון חצות ע"פ דברי רבינו האר"י ז"ל, תשב בתחלת תיקון רחל אצל הפתח סמוך למזוזה, וטוב שיהיה הפתח של החדר שאתה אומר בו פתוח אם אין שם קרירות, וקודם שתאמר תיקון רחל תפרוש מטפחת או בגד אחר קל על הקרקע כדי שיעור מושבך, דאין לישב על הקרקע ממש, ותסיר מנעליך ותשב שם יחף, ותכסה ראשך בגלימא או בגד אחר, ותקח אפר מקלה ותשים במקום הנחת תפילין ש"ר, ותכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוון בזה להצטער על שריפת התורה שנעשית אפר, גם תכוין להצטער שבעוה"ר משנחרב בהמ"ק נמסרו סודות התורה ורזיה לחיצונים שזה נקרא גלות התורה בעוה"ר, ואז תתחיל לומר על נהרות בבל, ותכוון לבכות במזמור זה על חרבן בהמ"ק, ואח"כ מזמור לאסף ותכוון לבכות בזה על הריגת הצדיקים, ואח"כ זכור ה' מה היה, עד הסוף ותכפול פסוק השיבנו ואח"כ פסוקים הבט וכו'. אתה וכו' למה וכו, למצער וכו', ועתה וכו' אל תקצוף וכו' ערי וכו' העל אלה וכו', ולא תאמר פסוקים יותר מזה, ואח"כ פסוקי נחמה על חומותיך וכו', ואל תתנו דמי לו וכו', נשבע ה' וכו', כי מאספיו וכו', אתה תקום תרחם ציון וכו', כי רצו עבדיך וכו', בונה ירושלים וכו', הרי נשלם תיקון רחל: ואח"כ תתחיל בתיקון לאה ותאמר מזמור כאיל, ומזמור שפטני, ומזמור יענך, ומזמור לה' הארץ, ומזמור יחננו ויברכנו, ומזמור אודה ה' בכל לבב, ומזמור בבוא אליו נתן הנביא, ותאמר מזמור זה בקול בכיה ותחינה ובקשה שתבקש מחילה מלפניו יתברך על עונותיך, ואח"כ תאמר עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תקום תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים, ותכוין ציון כנגד רחל וירושלים כנגד לאה, ואח"כ תשב במקומך העיקרי ותעסוק בתורה, ויש נוהגים לור אחר תיקון לאה הנז' מזמור בשוב ה' את שיבת ציון ובקשת מל רחמן רחם עלינו וכו' ויהא רעוא וכו', ואע"פ שלא נזכרו בדברי רבינו האר"י ז"ל אין חשש לאומרם מאחר דאומרם בסוף תיקון לאה המסודר מרבינו האר"י ז"ל לית להן בה, וכן אנחנו נוהגים לאומרם, מיהו יש מקומות שאומרים אחר תיקון רחל נוסח אוי לי על גלות השכינה וכו' ככתוב בסידורים ודבר זה לא נזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל, ואע"פ דמן הסברה נראה דאין חשש לאומרו, עכ"ז לא נהגנו לאומרו, ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו לי דאין מנהגם לומר אוי לי הנז', אבל מנהגם ומר אחר סיום תיקון לאה מלך רחמן וכו' ומזמור בשוב וכו' די לפסוק בנחמה, ואומרים קדיש יהא שלמא: גם שאלתי לידידנו הרה"ג החסיד מהר"א מני נר"ו על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב אם אומרים מזמור בבא אליו נתן הנביא, ופסוק עד אנה בכיה בציון, גם בימים שאין אומרים בהם ודוי, והשיב דהמנהג פשוט לומר מזמור בבא אליו אפילו בזמן שאין אומרים ודוי, וכתב עוד בשנת השמיטה בא"י תוב"ב דאין אומרים תיקון רחל, לפק"ד גם פסוק עד אנה בכיה בציון אין לאומרו, כי בפסוק זה נרמזה רחל, וכן אין לאומרו כל הימים שאין אומרים תיקון רחל ושמעתי שגם בקהל חסידים בבית אל יכב"ץ אין אומרים אותו, ואח"כ ראיתי במנחת אהרן כלל וא"ו ס"ג דביום שאין אומרים תחנונים לא יאמר פסוק זה ולפק"ד דאין תלוי בתחנונים אלא תלוי באמירת תיקון רחל עכ"ל נר"ו: ואחר הממזמורים של תיקון לאה המנהג לומר פתיחת אליהו זכור לטוב, בשביל שצרי לסמוך עסק תורה לשמה לתיקון לאה ששם הוא סוד תורה לשמה שההוא לשם ה"א כנודע, ומצאתי כתוב דאחר תיחת אליהו זכור לטוב יאמרו מאמר רשב"י הכתוב בזוה"ק פרשת נח דף ס"ה ופקודי דף רס"ה אר"ש ארימית ידאי בצלותין לעילא דכד רעותא עלאה לעילא וכו' עד זכאה חולקהון דצדיקייאבעלמא דין ובעלמא דאתי וכאשר אכתוב זה לקמן בפרשת מקץ יע"ש: ודע כי כתוב בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל בענין איסור להגות את השם ככתבו שגם אם יקראנו במילוי כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ליזהר האדם בפתיחת אליהו זכור לטוב הנז', לומר כך מלגאו איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו אוות ה"א, דמאחר שאומר תיבת אות עם כולם אין זה בכלל הוגה את השם, וכן נמי יזהר באומרו אח"ז קם ר"ש וכו' לומר ודא איהו אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו, אבל אות ה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא אות יו"ד ואות ה"א ואות וא"ו דסליקו אתוון לחושבן ט"ל וכו' וכן יעשה בשאר לשונות בזוה"ק ותיקונים: מנהג עירינו יע"א לומר מזמור על נהרות בבל, ופסוקי איכה דזכור ה' מה היה לנו, ופסוקי ישעיה, הכל בניגון קינה דמעורר הבכיה ומשבר הלב, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם, ושאלתי על מנהג החסידים בעה"ק תוב"ב והשיבו דמנהגם לומר פסוקים הנז' בניגון קינות, ואין אומרים אותם בטעמים שלהם: בכמה מקומות נוהגים לומר ודוי קודם אמידת תיקון חצות, וכן מנהג עירינו, על כן בחודש אלול ועי"ת שאומרים בהם סליחות שאז אומרים ודוי בתוך הסליחות, לא יאמרו הודוי קודם תיקון חצות: מנהג החסידים בעה"ק ירושלים לומר קדיש יהא שלמא אחר תיקון לאה מפני שהם אומרים הקדיש אחר המקרא, אבל מנהג עירינו לומר פתיחת אליהו זכור לטוב אחר המקרא, ואז אומרים קדיש על ישראל ואין בה קפידא, וכל אחד יעשה כמנהגו: