תינוקות

[a t g n]

אני לא חושבת שזה יהיה מבלבל

אם זה בכי שניתן להרגיע על ידי ליטוף או מוצץ או נדנוד העריסה-אז למה לא בעצם? ואם זה צווחות כמו שכתב האב, אז אני רוצה לקוות שאשתו לא תתן לה לצווח ותרים גם היא על הידיים. מה מבלבל בזה? אצל אמא שלי היא רגילה להרדם תוך הליכה בעגלה, עם בעלי היא נרדמת על הידיים עם מוצץ ואצלי היא נרדמת הרבה פעמים על הציצי. לתינוקת הנ"ל יש שתי דמויות קבועות משמעותיות ועם כל אחת מהן יש לה "יחסים עצמאיים" ודינאמיקה אחרת. זה נראה לי הכי נכון וטבעי בעולם. זה לא כמו שאמא אומרת לילד "לא מרשה" ואבא אומר "כן מרשה" ונוצר דאבל סטנדרט. היא כולה בת 6 שבועות. אם אשתו מצליחה להרדים אותה בעריסה שתעשה את זה במשמרות שלה ואם האב רוצה להרגיע על הידיים-שיעשה את זה במשמרות שלו.

 

[jesenia]

אוי ואבוי? לא קצת דרמטי מידי? מעולה

אי אפשר לכפות דפוסי הורות אחד על השני. מן הסתם שני הורים לעולם לא מתנהגים בצורה זהה, אני אסתכן ואומר אף שבד"כ הם מתנהגים בצורה שונה. כמו שלא נעים לו להתקל בהתנגדות שלה לפעול בדרך שהוא מבין, גם לה לא נעים להתקל בהתנגדות שלו לנהוג כפי שהיא מאמינה. לא צריך לקבוע מי צודק כאן, זה בכלל בכלל לא רלוונטי! צריך לקבוע שחוץ מX עניינים עקרוניים בהם דרושה הסכמה (שעת השכבה לישון, נסיעה רק עם כיסא בטיחות וכו') שניהם חופשיים לנהוג לפי הבנתם, ועל בן הזוג לכבד ו ל ק ב ל זאת. מותר להציע הצעות, אבל לבוא בדרישות עשי כך, הרם אותה כך, אל תרים אל תנשקי - זה האוי ואבוי של החיים.

 

[annes]

טוב, אני אולי לא מוסמכת בתחום

כיוון שאני לבד, אין לי אם מי להתווכח ביחס לדפוסי ההורות - אבל אני כן חושבת שזה אוי ואבוי אם ההורים לא מתואמים בינהם וגם בדברים קטנים של החיים - ילדים, כפי מיטב הבנתי המוגבלת, זקוקים לשגרה ולדעת לצפות מה יקרה נותן להם ביטחון, לדעת מה הכללים בכל מקרה וכיוב' - אם לכל הורה יש שיטת הורות אחרת, ומגיב אחרת, הילד יתבלבל, אולי ילד אחד יתרגל לזה, והשני לא, אבל בכל מקרה לא נראה לי שזה מומלץ (אני לא מדברת ל"תרימי אותה מצד ימין עם לחיצה מדויקת בירך שמאל" אלא לעקרונות של כן מרימים לא מרימים וכדומה)

 

[lulyK]

ילדים לא מתבלבלים.

הם יודעים טוב מאד להבדיל בין אבא לאמא לסבתא לגננת. אבל גם אני חושבת שתינוק בן 6 שבועות יכול להתבלבל.

 

[annes]

כמה דברים

דבר ראשון: להגיב ובמהירות כל פעם שהילדה בוכה. כן, אם לא תגשו אליה, היא תלמד לא לבכות, כמו ילדים בבתי יתומים שלומדים לא לבכות כי אין מי שיתייחס אליהם כשהם בוכים ממילא - והדפוס הרגשי הנלמד הזה אומר שהילדה שלכם תלמד שהיא לבד בעולם והיא לא יכולה לסמוך על אף אחד אחר - זה דבר שישפיע עליה לאורך כל חייה. יותר מזה: בגילאים יותר גדולים היא תהיה "דבוקה" עליכם כי היא לא תסמוך עליכם שאם היא תצטרך אותכם תבואו לעזרתה. במיוחד בגילאים של הבת שלכם הכי חשוב שהילד יפתח התקשרות בטוחה, שתתן לו אח"כ גם בסיס רגשי איתן לפתח עצמאות - עוד דבר, כשהיא בוכה היא מדברת אליכם, היא אומרת לכם שלא נוח לה/היא פוחדת/היא לבד או כל דבר אחר - בגיל הזה, היא לא יודעת להפעיל מניפולציות, היא רק צריכה את החום של ההורים שלה. דבר שני: לגבי שיטות ההרדמה שהמליצו לכם (השיטה של הלוחשת לתינוקות - וממליצה לכם לקרוא את הספר שלה, כי הוא מאד עוזר) - היא בעצמה אומרת שאין לנסות אף שיטת הרדמות לפני גיל 3 חודשים, עד אז, התינוק פשוט צריך ללמוד לבטוח בהורים שלו. ועוד דבר שהיא אומרת, זה שאסור בשום פנים ואופן להשאיר תינוק וגם לא פעוט גדול יותר לבכות לבד - זה לא אומר שצריך לתת לו כל מה שהוא רוצה כשהוא בוכה, אבל אם משאירים אותו לבכות לבד זה שובר את האמון שלו בהורים ומחמיר את הבעיות. דבר שלישי: תינוקות בגיל הזה מגיבים טוב לשינה בעטיפה הדוקה של שמיכה (במזג אוויר עכשיו, שמיכה דקה, ואולי גם רק עם חיתול מתחת) שנותנת להם ביטחון ומונעת מהידיים שלהם, שאין להם שליטה עליהן, לעוף למעלה ולהבהיל אותם. הבן שלי ישן בשמיכה כזו מגיל שבוע בערך, והיה מתעורר רק מרעב, אוכל ומיד נרדם בחזרה.

 

[a t g n]

לא אוהבת את ההכללות בהודעה שלך

וגם לא דייקת. הוא לא כתב בשום מקום שאשתו מתעלמת מהבכי שלה ולא מגיבה או מתייחסת לתינוקת. אולי היא מלטפת לה את הגב? אולי היא מנסה לתת מוצץ? הוא לא פרט כיצד אשתו נוהגת להרגיע, הוא רק כתב שהיא מתנגדת להרים על הידיים. אני חושבת כמוך, שכן חשוב להרים על הידיים תינוקת כ"כ קטנה, אבל אני גם לא אוהבת את הנחרצות בה את קובעת: "אם לא תגשו אליה, היא תלמד לא לבכות, כמו ילדים בבתי יתומים שלומדים לא לבכות כי אין מי שיתייחס אליהם כשהם בוכים ממילא - והדפוס הרגשי הנלמד הזה אומר שהילדה שלכם תלמד שהיא לבד בעולם והיא לא יכולה לסמוך על אף אחד אחר - זה דבר שישפיע עליה לאורך כל חייה. יותר מזה: בגילאים יותר גדולים היא תהיה "דבוקה" עליכם כי היא לא תסמוך עליכם שאם היא תצטרך אותכם תבואו לעזרתה..." מה את יודעת ועל סמך מה את כל כך בטוחה בעצמך? את יכולה להגיד בבטחון מה יהיו ההשלכות בעתיד על הילדה הזאת? אלה הן אמירות כוללניות! מה כל ההפחדות האלה? לא התרשמתי שמדובר בהורים מזניחים שנוהגים לאכול סושי בסלון בזמן שהבת שלהם מאדימה מבכי בחדר השינה. קצת פרופורציות.

 

[annes]

אני חושבת שלא התייחסתי

באופן ספציפי לאשתו, אלא למה שקורה אם לא ניגשים לתינוקות שבוכים - ההכללות שאליהן את מתייחסת מבוססת על תילי תילים של מחקרים בתחום התקשרות רגשית של תינוקות - ואת מוזמנת לעשות מחקר קצר בתחום השלכות של סגנון התקשרות על תחומים שונים בפיתוח מערכות יחסים של ילדים ומבוגרים - וכן על הקשר בין סגנון התקשרות לבעיות רגשיות ובעיות התנהגות בילדים - אני במקרה למדתי על העניין ולכן אני מתייחסת אליו בביטחון כזה - לא לגשת לתינוק שבוכה ולהרגיע אותו זה רע, נקודה, סימן קריאה. לעומת זאת, את צודקת שלא התייחסתי לאפשרות שהיא ניגשת אליה ומנסה להרגיע אותה בדרכים אחרות, שזה בסדר גמור ובהחלט לא חייבים להרים על הידיים כל פעם שהילד בוכה - עדיין בגיל 6 שבועות נראה לי שהדרך היחידה להרגיע תינוק בוכה היא להרים אותו על הידיים. זו דעתי, ואני יושבת מאחוריה.

 

[a t g n]

אמרתי: דעתי כדעתך.

גם אני נוהגת להרים על הידיים ולמרות זאת ודווקא בגלל שלמדת את התחום, כפי שציינת, אני חייבת להעיר לך שכל מה שקשור בנפש האדם לא יכול להיות חד משמעי כל כך, כמו שאת נשמעת. גם במחקרים לא מדברים על קביעות חד משמעיות ואני בטוחה שבאף מחקר שקראת לא הייתה נחרצות כזאת לגבי השלכות כאלו ואחרות על ילדים שלא מיהרו להרים אותם (ואני מדגישה-אנחנו לא מדברים על מקרי הזנחה ו/או יתומים בבתי יתומים, ואין מקום להשוואה). ב - 31 שנותיי למדתי דבר אחד-להזהר מכל מי שבטוח בעצמו. גם רופאים היום נזהרים לפני שהם קובעים דיאגנוזה ופרוגנוזה ומי מהם שלא נזהר, ממנו צריך להזהר. זו דעתי ואני יושבת מאחוריה

 

[annes]

../images/Emo3.gif

אולי נשמעתי נחרצת מדי, ואת צודקת, במיוחד בתחום הזה אין דברים מוחלטים. אבל יש מספיק עדויות מחקריות שמעידות על קשר ישיר בין התקשרות חרדה/נמנעת לשורה של בעיות (עדויות, כלומר, קשר שנמצא ברמה של מובהקות סטטיסטית, ז"א שזה לא מוחלט אבל בכל זאת מוכח ברמה גבוהה) בשביל שאני אגש לילד שלי כל פעם שהוא בוכה ובשביל לקוות שגם אחרים יעשו כך, לא כל שכן שמדובר בתינוקת כזו רכה - סביר להניח שהאמא האמורה באמת לא מתעלמת אלא רק מנסה לא להרים, אבל קשה לי לדמיין מי יכול לעמוד בבכי של תינוק כזה קטן ולא להרים אותו ולנחם אותו...

 

[נעמי22]

מסכימה עם כל מילה שלך

רואים שקראת ויניקוט....

 

[galzil]

מסכים איתם במאה אחוז

הילדה רק באה לעולם, תנו עוד קצת זמן להתרגל למצב החדש, זה לא יוצר פינוק בשלב כזה מוקדם

 

[dolly2]

כרגע אתה צודק, האמא תצדק מגיל

שנה ילדים לומדים גבולות החל מגיל שנה, עד אז הם בטוחים שהם מרכז העולם ולא מבינים הצבת גבולות בחודשים הראשונים מאוד חשוב להחזיק אותה קרוב אליכם כמה שיותר וזה נורמלי שהיא רוצה בקירבתכם

 

[האמא של הנסיכים]

פיתרון שאנחנו מצאנו למצבים כאלו

כשאתה עם הילדה תעשה מה שאתה רואה לנכון ומתאים לך וכשהיא איתה שהיא תעשה את זה כלומר אם היא הולכת אליה בלילה שתרגיע אך שנוח לה וכשאתה הולך אליה בלילה תרגיע אך שנוח לך

 

[shefler]

מצטערת,אני עם אשתך...

מניסיון שלי הם באמת מתרגלים לדברים.לדעתי כדאי לנסות להרגיע אותה בדרך אחרת:אולי עם מוצץ במיטה,אולי להשכיב אותה על הבטן אם זה יותר טוב לה(במיוחד אם היא סובלת מגזים).צריך להרגיל אותם,אפילו שהיא באמת קטנטונת,להירגע לבד כי עם הזמן יכול להיות שהיא כבר לא תירדם כ"כ בקלות על הידיים,ואז לסחוב חצי לילה תינוקת במשקל של 7-8 ק"ג ומעלה זה לא פשוט...אבל אם שום דבר לא הולך אז כמובן שאני לא בעד לתת לצרוח אלא כן להרים ולנסות להרגיע.סה"כ - כולנו באותו "סרט".

 

[אימא של בתאל]

ניסיתם אולי לשלול גם גזים או משהו

אחר שמציק לה? ותנסו לעטוף אותה עם חיתול כמו שהם עוטפים בחדר הלידה, ככה שהם ירגישו מוגנים..........

 

[לימיצ]

תראה, בגדול שניכם צודקים

ויש דרך באמצע.. אני בעד להרים ולהרגיע, אבל לנסות במקביל כל שיטה שקיימת, כדי שאף אחד לא יתרגל "רק על הידיים", לא אתם ולא היא- אנחנו תמיד מרימים, הרמנו תמיד את ליבי שהיום בת שנתיים פלוס ומתן בן חודשיים וגם אותו אנחנו מרימים, אבל אנחנו מנסים להחזיק אותו עלינו כשאנחנו ישובים או שעושים סיבוב בעגלה או שמעבירים ממני אליו וחזרה, לפעמים מספיק שמחליפים ידיים וזה מרגיע אותם העיקר לא להתביית על שיטת הרדמה אחת ובטח שלא להשאיר לבכות לבד. אני נגד זה, הייתי נגד זה וזה הוכיח את אצמו מצוין עם ליבי- בגיל 7 חודשים היא מעצמה התעצבנה שהיא על הידיים שלי וכשהנחתי אותה במיטה היא נרגעה! גם עם מתן ראיתי שאם אני מניחה אותו בילה למשל במיטה והוא זז ומתפתל לבדו בלי שאגע בו הוא מוצא את התנוחה שנוחה לו (לרב) ונרדם לבד. אין חוקים בסה"כ, ומה שחשוב זה שאתם תרגישו טוב עם מה שקורה, ואם אחד מכם, במקרה הזה אתה, לא מסוגל לשמוע אותה בוכה- אז להרים. העצבים שבנאדם יכול לחטוף מהבכי הזה יכולים להטריף פיל.עדיף שתהיה רגוע איתה על הידיים מאשר ששינכם תהיו בבאסה בנפרד..היא במיטה ואתה חסר אונים..זו דעתי.

 

[אמא של שמעון]

בגיל הזה אין מקום "לחנך"

אני בעד הגישה שבגיל כזה אם היא בוכה היא צריכה אותכם, אפילו אם היא רק רוצה להרגיש חיבוק חם - זה צורך שלה בשביל להרגיש בטוחה. בגיל מאוחר יותר שאפשר לתקשר מילולית ולהסביר בהגיון (שנה-וחצי שנתיים), אפשר להתחיל בסדרות חינוך. אנחנו "פינקנו" את תינוקנו בהרדמות על הידיים וספגנו ביקורת על כך מהסבתות וכל דודה פולניה. מגיל חצי שנה הוא התחיל לישון לילות שלמים, וממשיך בזה עד היום (בן שנה ושלושה חודשים), כמובן שיש לילה פה ושם שהוא לא מרגיש טוב, או חולם חלום רע כנראה, אבל זה די נדיר.

 

[אריסטושמאט]

קודם כל ת ו דה

תודה לכל המייעצים והמייעצות, נתתי לאם המאושרת לקרוא את כל התגובות והיא ממש הזילה דמעות ונזכרה על הלילה שעבר שביתנו אליאן בכתה בקול כה רם. נראה לי שהיא השתכנעה ולו במקצת שלהרים על הידיים לא יהווה בעתיד מיטרד. אתם בטח יודעים שאת כל הדברים הקטנים, לדוגמה: להשכיב על הבטן כדי שהגוזל ירים קצת ראש ויחזק כתפיים ועד למינון של ה"גליכול בייבי" לכל אחד יש מה לומר ובאמת צריך לקחת הכל בפרופורציה הרי אנו גדלנו ב"גו'נגל" וגדלנו טוב והרצון העז שיש לנו כדי לשדרג את כל בית הגידול הוא עצום. אנו הורים טריים,מאושרים,לומדים המון ממכם זקני השבט וננשה בעזרתכם לשפר ולהשתפר. שוב תודה רבה.

 

[אמיתמי]

לאריסטו החביב והרגיש ולאם המאושרת

רק להרגיע אתכם ולהגיד שויכוחים סביב הטיפול בילד זה חלק ממה שעובר על הרבה זוגות. כל אחד ממכם גדל אחרת ויש לו מושג שונה על הורות, לגיטימי לגמרי שיהיו חילוקי דעות. ממה שנראה, פתרתם את הבעיה באופן מכובד ונאה ומקווה שבהמשך תתמודדו גם כן כך. המון מזל טוב.

 

[נעמי22]

ממליצה לך מאוד על ספר מצויין

הלוחשת לתינוקות של טרייסי הוג היא ממש מדהימה והיא אומרת, לגשת, להרים ולהרגיע אך לא להגרר למשחק ולנדנודים כשהתינוקת מפסיקה לבכות - להחזיר למקום ולתת לה לנסות להירדם לבד אם לא הולך, שוב מרימים כך אתה לא משאיר אותה לבד אך גם עוזר לה ללמוד להירדם לבד