שרק באוניברסיטה אתה מקבל את החיים העצמאיים עליהם אתה חולם מאז התיכון, חי בסרט שיש לך אותם בצבא אבל מתחיל לחיות אותם באמת ברגע שיצאת מתחת לסינר של אמאבא. כמובן שיש את אלה שנשארים לחיות בבית מטעמי נוחות/תקציב, אבל עדיין - להיות באוניברסיטה זו תקופת חיים שונה לגמרי לדעתי
בלי להיכנס לאף אחד לכיס כמובן, אבל אני העדפתי לעבוד שנה וחצי לפני הלימודים - וגם תוך כדי, כדי שאני אוכל להרשות לעצמי ללמוד רחוק מהבית וגם לגור לבד... אחרת, איך תחווה חיים עצמאיים? ויותר חשוב, איך תחווה את החיים האוניברסיטאיים??
אני לעומתך העדפתי לעבוד שנה וחצי, וכשהיה לי מספיק כסף השארתי פתק על המקרר "הייתי פה" ונעלמתי לשנה שלמה. ועכשיו אני גרה בעיר אחרת, במעונות, לומדת על חשבון ההורים ומטפחת את האלכוהוליזם שלי על חשבון עבודות מזדמנות מזויינות.
אני נתתי את הדוגמה הפרטית שלי בהקשר של מגורים עצמאיים כי זה מה שהופך את החוויה האוניברסיטאית לכיפית כל כך. מה שכל אחד עושה עם הכסף שלו ויכולותיו הכלכליות זה עניינו הפרטי ושיהיה לו בכיף, אבל פשוט לא קשור לא לשאלה שנשאלה ולא לתשובה שנתתי...
הלימודים ממש ממש קלים (יותר קל להבין את זה בדיעבד), אין הרבה אחריות וחובות בחיים, הקשרים החברתיים לא נגועים באינטרסים שונים ומשונים או חשדות לקיומם של כאלה. בקיצור - אין כמו הנעורים.
אסביר. אני אאוטסיידרית מטבעי. מכך אפשר להבין שבתיכון לא הייתי בזרם המיינסטרים המיותר הבנאלי והמעצבן של ערסים ופרחות VS. פריקים ואפשר גם להבין שהצבא לא ממש ישב לי טוב... והאוני'! אוי העונג! מסתבר שאיכשהו אחרי כמה מעברי חוגים הצלחתי להתגלגל לפקולטה של היצורים (מדעי הרוח כמובן) ואפילו לחוג של שיא המוזריות! כיף! טוב, בעצם כולם ברוח אומרים שהחוג שלהם מלא ביצורים. חוץ מפילוסופיה ולימודי מזרח אסיה. חבורת קונפורמיסטים משעממים. זה מה שכיף באוני'. יש אנשים מכל הסוגים. ויש חתולים! הרבה חתולים....
אבל התשובה היא לא. יש הרבה בלוגים שהם שיא המיינסטרים, יש בלוגרים עסקנים פוליטיים ופקצות ו"הוא אמר לי ככה אז אמרתי לו ככה" ובלוגרים סטלנים וכו וכו. ויש הרבה פריקי המערב הפרוע של down town טזמניה שלנהל איתם שיחה של 5 דקות תסתיים ב"האאא? מה הלך כאן הרגע?" ואין להם בלוג. יש הכל מכול.