תיארוך לפי שברי חרס

Asaf p

New member
תיארוך לפי שברי חרס

. אני מטייל הרבה , ומזדמן לי לעבור בתלים ובאתרי עתיקות שכולם ככולם עשירים בממצאי חרסים. אחרי כל ביקור כזה אני מחפש מידע וקורא על האתר , ותמיד הדהים אותי איך ניתן מהשברים האלה , שנראים לאדם מן הישוב כאבנים חסרי משמעות , להסיק מסקנות על תקופת ישובו של האתר. קראתי לאחרונה כמה סקירות על תיארוך לפי שברי חרסים ,במיוחד הזדמן לי לקרוא על עבודתו החלוצית של פטרי בנושא , אבל עדיין נותרו בי הרבה שאלות שאולי על כמה יש מכם שיוכלו להשיב. האם שיטת תיארוך זו נחשבת אמינה במחקר הארכיאולוגי , ואין עליה חולקים? על פי אילו חרסים ניתן להסיק מידע מוצק? האם מדובר בחרסים מעל גודל מסוים, או רק רק משברים שהיוו בעבר את הידית והשפה של הכד, כך שניתן לזהות את צורתו? כשהארכיאולוגים מגיעים לאתר על מנת לערוך סקר ארכיאולוגי , הם למעשה מחפשים ומסתכלים על החרסים . אבל רוב החרסים שאני רואה על הקרקע הם שברים קטנים , כאלו שנראה קשה להסיק איזה סוג של כד הם הרכיבו בעבר . האם אפשר גם לפי חרסים אלו לערוך תיארוך רציני, או שצריך לחפור באדמה כדי לגלות את החרסים הנחשבים יותר? אם ככה , מה עושה את זה לסקר לעומת חפירה? אני מחפש מידע מקצועי נוסף בנוושא , בין אם באינטרנט או בספר . אני אשמח לשמוע המלצות
 

shay4442

New member
תיארוך על פי חרסים

קודם כל לצערי הספר המיושן של עמירן משנות ה-60 עדיין נחשב להכי מקיף(ועדיין יש בו מספר פרקים אמינים גם היום) והוא כולל את התקופות הקדומות החל מהקראמיקה הניאוליתית לפני 6,000 שנים ועד סוף תקופת בית ראשון "הקראמיקה הקדומה של ארץ ישראל מאת רות עמירן" כמובן שיצאו ספרים שונים שעוסקים בתקופות שונות ומחקר כלי חרס מקיף בתוכן -כיום למרות כל השיכלולים המדעיים ושיטות התיארוך השונות עדיין התיארוך על פי קראמיקה נחשבת להכי אמינה והכי דומיננטית, מעבר לזה איסוף חרסים ומיונם בחפירה ארכיאולוגית תופסים חלק ניכר ומרכזי מהחפירה עצמה, ישנם אפילו דו"חות חפירה הזויים שקראתי שכוללים מספר לא קטן של עונות חפירה באותו מקום ולא נמצאו כמעט מכלולים ארכיטקטונים ומרבית החומר עוסק בניתוח של מילויים שהיה מורכב ברובו מחומר קראמי ,וממצא זעיר. -לגבי החולקים תמיד יהיו ותמיד היו חולקים יש כאלה שאפילו חולקים על הקונספט בכלל(וכמובן שהם שוכחים לציין שיטה אחרת יותר טובה),וכמובן ככל שמתרבות החפירות ככה גדל הידע הקראמי שלנו והיכולת לתארך ולמקם אותו רגיונלי(אזורי), בעבר הייתה נטייה להכללות גדולות יותר למשל תרבות צפונית ותרבות דרומית כיום שינה הבנה שההבדלים ברמה האזורית הם רבים ומגוונים יותר ממה שאי פעם חשבו, וגם חלוקות של תקופות על פי שינויים בכלי החרס מתגלים היום כיותר בעייתים במעברר תקופות מסוימות -באופן כללי ישנם שברים שנקראים אינדיקטיבים שהם בעלי אמינות גבוהה על מנת לתארך תקופתית,וזיהויים תרבותיים אחרים: שפות(החלק היעיל ביותר),בסיסים,ידיות .ברמה הכללית יותר בין התקופות גם שברי גוף החרס עצמם יכולים לעזור לפי מרקם החומר הקראמי, עיטורים(צבע,פלסטי), עשייה באובניים או ביד מלמדת אותנו דברים שונים, אם מזהים צילוע על שבר החרס ניתן להסיק שמדובר בתקופות קלאסיות(רומי,ביזנטית וכו), חרסים מזוגגים בצבע ירוק או כחול(ממלוכית,עבסית וכו) -סקרים באופן עקרוני מתבצעים על הקרקע ללא חפירה, אחרי חיפוש אינטנסיבי של קבוצת אנשים במשך מספר דקות באתר עתיק יהיה מאסף די נאה של שברי חרס שחלק ממנו בהחלט יכול להעיד על התקופות שישבו במקום.
 
תיארוך לפי כלי חרס הוא פרקטיקה מקובלת

במחקר הארכיאולוגי (ובפרהיסטוריה - לפי כלי צור). האם היא נחשבת אמינה? אין עליה חולקים? חולקים יש על כל דבר. עדיין, אין שיטה טובה יותר לזהות תקופה, תרבות וכדומה. יש שיטות אחרות לתיארוך (למשל פחמן 14), אך לא תמיד ניתן להשתמש בהן. יש שיטות טובות יותר לזיהוי תרבויות (למשל כתובות) ותאריכים (למשל מטבעות), אך שרידים כאלו נדירים הרבה יותר מחרסים. בכל מחלקה לארכיאולוגיה מלמדים את השיטה הזו וכל ארכיאולוג שעובד בשדה נוקט בה. אין לה תחליף. על פי אילו חרסים ניתן להסיק? תלוי. תלוי עד כמה השבר 'מספר' לנו. המידע שמחפשים לצורך זיהוי תקופה ותרבות הוא צורתו של הכלי (וכאן שברים של ידיות, שפות ובסיסים עוזרים מאוד), העיטורים שעליו (שבר גוף גדול ומעוטר ישמח מאוד), חומר הגלם והחסמים מהם הוא עשוי ועוד. לפעמים שבר החרס הקטן שעל פני השטח לא יעזור להגיע למסקנה ברורה, ולפעמים כן. יש לי כאן על השולחן דוח מחפירה שבה תשעה שברים בלבד סיפקו מידע מדוייק על התרבות, התקופה, הרגלי ייצור הכלים ועוד. סקר vs חפירה הסקר, מטבעו, משיג פחות ממצאים מחפירה (ויש לו יתרונות אחרים). בדרך כלל אפשר לפי הסקר לקבל מושג טוב למדי על מה שנמצא בתוך האתר, אבל תמיד צריך לצפות לדברים חדשים כשחופרים (קרה לי כבר שסקר פני שטח של אתר הציע שהוא כלקוליתי, אבל בחפירה התגלה רק ישוב מתקופת הברונזה הקדומה וכנראה שעל פני השטח התגלגלו כלים מאתר סמוך). מידע נוסף על הנושא הזה: 'הזמנה לארכיאולוגיה' של רוני רייך: פרק ה', פרק ז'. 'מבוא לארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופת המקרא' יחידה 1 של אמנון בן תור.
 

shay4442

New member
סקר V חפירה

הדוגמא הכי עדכנית שנתקלתי בה לגבי הבעייתיות של הסקרים, הם הסקרים האינטנסבים שנעשו על תל רכש והאזור לעומת תוצאות החפירה של העונות האחרוונת ובעיקר של העונה שרק הסתיימה לה. הסקר שנערך ב-1998 על ידי א.ג'ופה שכלל ליקוט אינטנסיבי של חרסים מהתל כמו כן סקרים גיאו-מורפולגים וגיאו-בוטנים הביאו תוצאות שהצביעו על כך שהתל היה בשיא התיישבותו בברונזה הקדומה ואולי גם בתיכונה לעומת תקופות הברונזה המאוחרת והברזל שבו היישוב הצטמצם לאזור "האקרופוליס". החפירות שנערכו לאחרונה הראו על תוצאות שנותנות לנו תמונה שונה לחלוטין כאשר ההתיישבות על התל(45 דונם) מגיעה לשיאה בתקופת ברזל 1, כאשר ההתיישבות גם חזקה בתקופת הברונזה המאוחרת בניגוד גמור לתוצאות הסקרים, כמו כן בתעלת הבדיקה שאני חפרתי על הטראסה הגעתי לסלע האם/יסוד כאשר ההתישבות הכי קדומה היא של ברונזה תיכונה ולא קדומה בניגוד לתוצאות הסקר
 

Lakedaimon

New member
השאלות והתשובות

כפי שאני אומר ואומר שוב: השאלות שאנחנו שואלים הן הבעיה, לא התשובות שאנחנו מקבלים. "הסקר שנערך... שכלל ליקוט אינטנסיבי של חרסים מהתל כמו כן סקרים גיאו-מורפולגים וגיאו-בוטנים ... התל היה בשיא התיישבותו בברונזה הקדומה... לעומת תקופות הברונזה המאוחרת והברזל שבו היישוב הצטמצם..." מי שערך את הסקר שאל את השאלה "מהם התקופות שעל פי פני השטח הייתה בהן התיישבות בתל רכש?" והגיע לתשובות שהגיע על ידי בדיקה מקיפה של כלל פני השטח של התל. "החפירות שנערכו לאחרונה הראו על תוצאות ... ההתיישבות על התל(45 דונם) מגיעה לשיאה בתקופת ברזל 1... בניגוד גמור לתוצאות הסקרים, כמו כן בתעלת הבדיקה ... ההתישבות הכי קדומה היא של ברונזה תיכונה ולא קדומה" העניין בחפירה הוא שהחפירה מתבצעת בריבועים של 4X4 מ' והיא נותנת לנו את הממד הסטראטיגראפי, אבל לא את הממד המרחבי. בשביל להבין תוצאות של סקר וחפירה משולבים, צריך להסתכל על כלל המרחב של התל. וזו כבר שאלה מתודולוגית. אם התל הוא 45 דונם, שזה לא שטח קטן, כמה מתוכו סקור וכמה מתוכו חפור? שוב אני מחזיר אותך ל"כריתת ראשים אצל ניאנדרטלים" ממערת כבארה. אם זה לא חפור זה לא קיים? האם אין אפשרות שריבוע אחד לידך היית מגיע למסקנות שונות לחלוטין? או היית חופר את שוחת הבדיקה עוד שני מטר למטה? אולי את שרידי הEB היית מוצא במקום אחר?
 

shay4442

New member
שאלות כאלה זה טוב לכנסים,ימי עיון,וכיתות

הלימוד, כמו שציינת מדובר בחפירה גדולה של כ-45 דונם כאשר המשאבים וכוח האדם מוגבל(כמו במרבית החפירות בארץ) כל חפירה שתערך באתר בגודל בינוני או גדול(בין עשרות למאות דונם)במשך מספר עשורים בשיטות החפירה הנהוגות כיום עדיין יתנו לנו תמונה מוגבלת, וחלקיקי מידע שמהם נצטרך ליצור תמונה יחסית שלמה. - תמיד אפשר לטעון שהריבוע ליד יתן לנו תוצאות שונות או יפתור לנו בעיות שצצו(ראה ערך שאלת המחיצה בדיון הקודם) אבל מה לעשות שיש דוחות חפירה, ומסקנות לפרסם. -גם בתל דן שנחפר במשך 3 עשורים על ידי אברהם בירן לא פתרו את כל הבעיות הסטרטיגרפיות ויש עדיין מה לשאול שם(כפי שעושה המשלחת של היברו יוניון מירושלים בימים אלה) וטענות שונות לגבי התל והשטחים שקרובים מידית לתל - בקשר לתעלת הבדיקה שחפרתי וציינתי אין ספק שתעלת הבדיקה הזאת לא יכולה לשמש בתור טיעון מוחלט לגבי ההתיישבות בטראסה הצפונית של התל אבל התעלה הזאת שמציגה מבט סטרטיגרפי מרשים(ברזל 1 , 3 פאזות של ברונזה מאוחרת, אפשרות סבירה לביצורי ברונזה תיכונה) משפרת את ידיעתינו בכל מה שקשור לטראסה באין שיעור( מ-0 אחוז מידע כתוצאה מחפירה ומידע שהיה קיים רק מסקר) מידע זה כמובן מצטרף לשאר ריבועי השטח של הטראסה שהגיעו לשכבה של ברזל 1 אבל החומר שיצא מהם כולל ברונזה מאוחרת וברונזה תיכונה ומעט מאוד ברונזה קדומה(בניגוד לשטחים אחרים בתל) בהחלט מביאים חיזוק לתמונה שמצטיירת לפחות בחיתוליה
 

Lakedaimon

New member
תיארוך יחסי

תיארוך יחסי באמצעות שברי חרסים היא השיטה המקובלת לתיארוך יחסי כיום. זהו תיארוך יחסי כיוון שהוא לא נותן לנו תאריכים מדוייקים, אלא רק מה בא לפני מה, ובאיזה סדר. גם הפיענוח של הסטרטיגראפיה הוא חשוב כיוון שלא תמיד מה שבא קודם הוא מה שנמצא למטה... קרה המקרה ובתקופה הרומית המאוחרת נהגו לחפור יסודות עמוקים. במקרה כזה יש לנו לא מעט מקרים של "סטרטיגרפיה הפוכה" שבה הקראמיקה המאוחרת נמצאת למטה והמוקדמת למעלה... יש גם מקרים של חדירה לשכבות קדומות, בורות זבל, מטמנות וכו'. לגבי האמינות: צריך לראות מי פירש את החתך כדי לדעת לבקר את השיטה. לרוב השיטה נתפסת כאמינה ביותר. אני על עצמי לא הייתי סומך בפירוש ממצא מאתר קדום (ברזל ומטה...) כיוון שידיעותי בנושא קלושות. אני מניח שהייתי מתעד את הממצאים בצורה הכי מדוייקת כדי שמישהו אחר יוכל לפרש אותם. אותו הדבר לגבי פרהיסטוריה. מבחינת חרסים ניתן להסיק מידע טוב משפות, חלק מהבסיסים ושברי גוף - רק במידה והם מעוטרים וניתן לתארך את העיטור. מידיות לרוב לא ניתן להסיק הרבה כיוון שהן לא ממש משתנות עם הזמן. יש כמובן יוצאים מן הכלל כמו ידיות "למלך" וידיות חותם רודיות. הסקר הוא הכלי להבין את ההתפרשות הגיאוגראפית של האתר ואת ההתפרשות התקופתית שלו. תהליכים פיזיים לפעמים "מעלים" חרסים קדומים אל השטח או שוטפים מאוחרים יותר אל המדרון. לכן צריכים לעשות עבודת הכנה רצינית לפני שסוקרים אתר ולאחר מכן לעשות ביקורת של הסקר עצמו כדי להבין אותו. החפירה נותנת לנו מידע על הסטראטיגראפיה של האתר בממד צר, אך עמוק. השאלה היא מה אתה שואל... התשובה שתקבל תלויה בשאלה באופן חד ערכי.
 

Asaf p

New member
תודה רבה על התגובות, ושאלות נוספות

עד כמה שהספקתי לראות , ואולי אני טועה ,רוב המחקר בנושא מתבסס על כדי חרס מתקופות הקודמות לעידן הביזנטים. על הרבה מתלי העתיקות בארץ שכנו בעבר כפרים ערביים , דוגמאות לכך הם הכפרים ייבנה ואיסדוד ששכנו עד 1948 על תלי יבנה ואשדוד בהתאמה. אתרים שהיו מיושבים ברציפות (כמו יבנה למשל) מהתקופה הצלבנית ,הממלוכית דרך העותמנית ועד ימי המנדטו כוללים גם הרבה חרסים "חדשים" , מתקופות בהן כבר היה יותר קל טכנולוגית לייצר חרסים , מה שגרם למגוון גדול יותר של כדים. האם המגוון הזה לא "התערבב" עם כדים עתיקים יותר , מתקופת המקרא או מהתקופה ההלניסטית? האם זה לא יוצר בלבול, או שעדיין ניתן להבחין בקלות איזה חרס שייך לתקופה העותמנית ואיזה חרס שייך לתקופת בית שני? שאלה נוספת: בסקירה שקראתי סופר בקצרה על שיטה מדעית,חדשנית יחסית לתיארוך חרסים , המתבססת על תרמו-אילוסנסיה. עד כמה שיטה זו נהוגה במחקר הארכיאולוגי, ועד כמה היא אמינה?
 

Lakedaimon

New member
לאו דווקא...

מכיוון שבתקופה הרומית מאוחרת - ביזנטית יצור הקראמיקה היה יחסית יותר פשוט, המגוון גדל וכך גם אפשרויות התיארוך שלנו. כיום יש כלים שאנו יודעים שהשתמשו בהם לתקופה קצרה יחסית והם מהווים עוגן, וכאלה שהשתמשו בהם תקופה ארוכה יחסית, אז ההבדלים ביניהם הם קטנים. אם אתה חושש שהמגוון "התערבב" אל פחד. יש לנו טבלאות ארוכות עם מספיק דוגמאות של שפיות כלי חרס מהPN (ניאולית קראמי) דרך הכלכולית, תקופת הברונזה, הברזל, הרומית, המוסלמית, הצלבנית ועד שלהי התקופה העותמנית. נכון שיש כלי חרס שהמשיכו לתפקד ביותר מתקופה אחת, אבל אנחנו מכירים אותם מספיק טוב כדי לדעת איך לחשב אותם בתוך המצאי הכללי. לגבי תרמולומינסנס (THERMOLUMINESCENCE DATING) זו שיטה לא כל כך חדשה, משנת 1979 בערך. היא אמינה בערך כמו C14, כיוון שגם היא (בעצם רוב השיטות לתיארוך) מתבססת על תיארוך התפרקות ראדיואקטיבית, או "זמן מחצית חיים". במקרה של ה TL אני לא זוכר באיזה יסוד ראדיואקטיבי משתמשים.
 

catנוע

New member
לא משתמשים ביסוד כלשהו

אלא בעובדה שקריסטלים או שריג של קריסטלים (שנמצאים גם בקרמיקה) אוגרים בתוכם אנרגיה שהם קיבלו כתוצאה מחשיפה רדיואטקיבית (מהשמש) או באפיה בחום גבוה מאוד (קרמיקה). השיטה טובה, במגבלותיה, לתיארוך אבנים, קרמיקה, וחומרים אחרים (לא עצמות) ומבוססת על כך שאם מחממים את הממצא שוב, יש נקודה בה האלקטרונים האגורים משתחררים ויוצרים אור (לא מדיד בעיניים של בני אדם אבל כן במכשירים). הנקודה בה זה קורה נותנת קנה מידה לאורך חייו של הממצא, כיוון שהאלקטרונים מתפרקים באיטיות גם באופן טבעי, וידוע קצב ההתפרקות שלהם בחומרים שונים. אלה היו 60 שניות על Thermoluminesence
 

shay4442

New member
ניתוח קראמי

- כמובן שהניתוח הקראמי, ועיבוד החומר בצורה הטובה ביותר(בחפירה לא בסקרים) הוא הצגתם של כלים שעברו או שאפשר "לרפא"(מהמילה רפאות הדבקת שברי החרס לכדי כלי כמעט שלם בצורתו כאשר השפה הוא האינדיקטיב הבולט) שברים כאלה שהודבקו יחדיו ויוצרים כלי כמעט שלם יהיה אפשר לצייר ולהציג אותם בלוחות בתוך הפירסומים השונים של האתר שנחפר - כמובן שיש את הרצוי ויש את המצוי ולעיתים לא מתגלים חרסים ששיכים לאותו הכלי ושאפשר לרפאם ולכן מסתפקים בחרסים(שברי גוף ואינדקטיבים) ולכן על כל חוקר אחראי שמכבד את עצמו עליו להציג שברים אינדיקטיבים ממכלולים ולוקוסים ברורים(שעברו מדידות ושירטוטים מדוייקים),וכמה שיותר נקיים מהפרעות מתקופות שונות על מנת שיהיה אפשר לסמוך על המסקנות והניתוח של אותו חוקר
 
למעלה