תיאוריה
כל הספר השישי סנייפ הוא דמבלדור וההפך (שיקוי פולימיצי). אתם שואלים איך "דמבלדור" בכ"ז התנהג בנחמדות אל הארי? ובכן, כבר ידוע שסנייפ הוא שחקן טוב, והוא אפילו טרח לציין זאת בפרק השני של ספר 6. ויש כמה פעמים בספר שהם יש אסמכתות לזה, לדוגמא: גאווה יוצאת דופן. יש כמה מקרים שבהם "דמבלדור" מתגאה עד כמה שהוא חכם ("ובהיותי, סלח לי שאני אומר זאת, חכם מרוב האנשים...") ויש אפילו פעם אחת שהוא מדבר בציניות ("כן, הארי, ניחנתי ביכולת שיכלתי מרשימה עד כדי כך שהבנתי מה אמרת," הוא אמר מעט בעוקצנות), וכבר ידוע שדמבלדור לא מתגאה או מדבר בציניות, לפי מה שאנחנו יודעים עליו מספרים קודמים. אחת ההוכחות הטובות שתומכות בתיאוריה שלי (אך לא הטובה ביותר, אליה אגש בקרוב) היא הזיכרון "שדמבלדור" הראה להארי- הזיכרון "שלו" עצמו שמזג מבקבוקון. היו פה אנשים שאמרו שהוא שם אותו בבקבוקון כי הוא רצה לשמור עליו. ואני שואל- איזה מקום בטוח יותר יש מהמוח שלו עצמו? אם זה היה באמת הוא, הוא פשוט היה מעביר את הזיכרון להגיגית ישירות מהמוח שלו. ועכשיו נגיע להוכחה הטובה ביותר, לעניות דעתי: דמבלדור לעולם, אבל לעולם לא היה עוזב את הוגוורטס לפרקי זמן ממושכים, אפילו בשביל מידע על ההורקרוקסים, ומפקיר את הבי"ס ללא הגנתו החשבוה מאוד, בייחוד בזמנים אלו, שהמלחמה בעיצומה. הוא לעולם לא היה מסתכן שהתלמידים יפגעו. אלא אן כן, כמובן, זה לא היה הוא שיצא מביה"ס להתחקות אחר ההורוקרוקסים, אלא סנייפ. עוד הוכחה טובה- איפשהו בספר, לפני אחד השיעורים של הארי עם "דמבלדור", כשהארי אומר לו את החשדות שלו על מאלפוי ואז כש"דמבלדור" מסרב לשף פעולה הוא חושב מה יקרה אם הוא ימשיך ללחוץ עליו, ואז כתוב "וכאילו שדמבלדור קרא את מחשבותיו..." ואז הוא אומר לו שכל אחד חושב שמה שהוא אומר הכי חשוב, וכו'. עכשיו ידעו שדמבלדור טוב בביאור הכרה, אבל גם ידוע שהוא לא משתמש בה, ובעיקר לא על תלמידים. אלא אם כן, כמובן, זה לא דמבלדור- זה סנייפ. וסנייפ, כידוע אוהב לעשות את זה לכולם. יש עוד כמה הוכחות שאני אכתוב כאן ברגע שאני אגמור שוב את הספר, אני רק צריך להיזכר.