כל כך לא..
אני חושבת שזו אחת התפיסות שמביאים להצטברויות מטענים ולעליית על שרטונים במערכות יחסים-
ולאו דווקא זוגיות.
לא חייבים לעשות מכל דבר "שיחה" וטיפול,
אבל בהחלט, בהחלט צריכים לדעת לתקשר והרבה לפני שהדברים מגיעים לבעיה ועולים על פני השטח.
לא הולכים לרופא כאשר כואבת השן, לא הולכים להיבדק כאשר יש כבר בעיה.
ההפתחות של עם עצמנו- מביאה למקום בו אנחנו פחות חוששים להיות פתוחים מול עצמנו,
מה שמביא ללמידה שלנו, עם עצמנו.
מה שמביא למקום של להכיר את עצמנו, קצת.
מה שמביא למקום של להיות מסוגל לתקשר עם אנשים מסביב.
מה שמביא למקום של תקשורת פתוחה יותר, חופשית, זורמת.
מה שמביא למקום שגם כאשר דברים עולים- אפשר לצלוח אותם בקלות רבה יותר, באופן חלק יותר.
שוב, בדיוק כמו מודעות בריאותית שלנו מול עצמנו. כשאר אנחנו פתוחים למקום של להכיר את עצמנו, פתוחים למקום של מידע והבנה-
אנחנו יודעים לקלוט מידע. יודעים לעשות עם המידע(כמו להיבדק, כמו למצוא את איך שהמידע הזה ישרת אותנו באופן הנבון והיעיל ביותר).
ואז, אם בעיה כבר עולה, אנו יודעים לצלוח אותה בדרך הכי חלקה וטובה, בדרך כלל.
התפיסה הזו שאנשים מסביב שצריכים להיות סוג של קוראי מחשבות וזוגיות טובה מושתת על יכולת הבנה וראייה עיוורת- היא כל כך שגויה.
אלו ציפיות לא ריאליות ונורא כבדות גם מהאדם האחר וגם תפיסה מאוד ילדותית ופנטזיונרית, בעיניי.
אלו דברים שבונים ועובדים עליהם, כל הזמן.
בצורה בוגרת, עם הרבה אהבה- אבל גם נכונות.
וזה ההבדל בין לדעת לא להתפוצץ ולצאת החוצה בטריקת דלת כמו ילדים קטנים שלא מקבלים את מבוקשת-
לבין לדעת לעבוד על דברים, להקשיב, לקבל, להכיל. גם אם לא תמיד להסכים. ובעיקר, בעיקר לפעמים פשוט לדעת להשאר.