כבר עמד לי על קצה הלשון...
להגיד: "וואו! איזו רטוריקה משובחת", אבל אז נהיה לי פתאום דז'-וו. וזה הזכיר לי סגנון ותיק ומוכר... הגישה המיסיונרית. הפאתוס המשתפך. הטון השיווקי. הברק בעיניים. "אם לא תשקיעו בחברות באיגוד האופניים, וכן, גם בהרשמה לתחרות אקסטרים, לא יהיה מי שישב בישיבות עם בעלי השטח (קק"ל, הרשות, מועצות מקומיות) וישכנע אותם לפתוח במיוחד עבורכם מסלולים מיוחדים לרוכבים בלבד" במיוחד עבור...
מי? אני צריך שיפתחו
עבורי מסלולים מיוחדים לרוכבים בלבד? אתה מתלוצץ? ידידי, יש כאן בלבול קטן בפרשנות שאנו נותנים למושג "ענף". עבורך ה"ענף" הוא קומץ שרוטים, שרוצים להיות כמו הגויים ומחפשים מי יספנסר להם את התחביב היקר והיחודי שלהם. עבורי ועבור 95% מאלו שמניחים עכוזם על משהו שניתן לקרוא לו אופניים ה"ענף" זה "איפה אני הולך להתגלגל בסופ"ש בכדי להוציא קצת מרץ ולשפצר את המצב הנפשי שלי". לא יותר ולא פחות. רכבנו כאן על אופני ברזל עוד לפני שהיה איגוד ולפני שהיה "ענף", על מסלולים מיוחדים שפתחו עבורנו הגמלים של הבדואים, העיזים של הדרוזים והפרות של הקיבוצניקים. אחלה מסלולים, אגב. לא צריך טובות של אף רשות או מועצה. אוקיי, כבר הבנו את הדינאמיקה של "הענף". אפילו השתכנענו לשים 50 שקל על רולטת "מעגל הקסמים" של האיגוד. אנחנו גם תומכים ומעודדים במלוא האמפטיה את "נציגנו הנאיבי בחטיבת הפעילות העממית"
אבל לבוא ולהציג תמונה כאילו "גורל הענף תלוי בהשתתפותם של כמה שוחרי טכניקה באיזה אירוע היסטורי" זו, עם כל הכבוד, פשוט דמגוגיה. פארק איילון ודומיו עם שבילים מוסדרים לנשים וטף? בכיף. הייתי, תמכתי ואמשיך לתמוך. רוצים 80 שקל תרומה, בכדי שלכמה "נערים" יהיה מגרש משחקים מסודר להשתולל עליו? יאללה פ'סדר. נעשה מאמץ. אבל לסכן את הבריאות בכדי להיות "בשר תותחים" של ענף האקסטרים? צ'טער. לא בשלב זה של חיי. וסליחה על שאני "עוכר שמחות".