סין - מפגשים מהסוג השלישי
כבר בארץ הזהירו אותי מקשיי הטיול שסין יכולה לספק, "בסין יהיה לך הכי קשה" "עולם אחר סין" "אנגלית? אף אחד לא יודע!" היו רק חלק מהרפרטואר ששמעתי אבל מה כבר יכול לקרות? ככה בגישה שלפיה "לי זה לא יקרה" ו"יהיה בסדר" עזבתי את האנוי בירת ויטנאם לעבר העיירה lang son שעל גבול סין. מעבר הגבול בין ויטנאם לסין בהחלט לא סימן את העתיד לבוא בהמשך היום , ולא, לא שמישהו הבין אנגלית, פשוט כוח האינרציה שלפיו עוברים פה עשרות תיירים בחודש יצר מסלול הליכה מסודר שכל פקיד סיני זוטר יכול להצביע לך עליו ללא קושי, הטפסים כמובן בסינית ספרותית – מה שמצריך הרבה כשרון כתיבה כדי למלא אחר ההוראות, אך סך הכל השד לא כל כך נורא... אני, ע` (בחורה ישראלית שהתחברה אליי) ובחור אוסטרלי התקדמנו מדוכן לדוכן כפי שהנחנו ע"י פקידי המכס ומשטרת הגבולות ויצאנו עם חותמת בדרכון המאשרת את שהייתנו ל-30 יום בסין. עד פה השד ממש אבל ממש לא נורא, אפילו נהגי המוניות שמובילים לתחנת הרכבת הקרובה לא בישרו את העתיד לבוא- בכל זאת אנחנו עדיין על ה"מסלול". בתחנת הרכבת התחילו הניצנים הראשונים של הבעיה- ואני לא מתכוון לשירותים הציבוריים שאין בהם מחיצות בין האסלות- שבכלל לא קיימות- שורות שורות של חורי בול פגיעה ללא חוצצים בניהם- לגבר מערבי שרק רוצה להשתין אין בעייה (לא שהגודל קובע אבל לסינים יש מזה קטן) אבל ע` חזרה מזועזעת! המסכנה הייתה צריכה להשתין בכפיפה כשכל הנוכחים עדים לנסיונותיה לצלוח את הבור- מיותר לציין שהיא העדיפה להתאפק... אגב על נייר טאולט אין מה לדבר... אז לא לשירותים התכוונתי- המטרה היא להגיע מעיירת הגבול pingxiang לעיר נאנינג - בירת חבל guangxi לשהייה של לילה ולמחרת נמשיך לעבר גווילין עיר הנחשבת לאחת היפות בסין, אנחנו עדיין על המסלול , את יעד חפצנו אנחנו מסבירים למוכרת הכרטיסים בעזרת ספר הלונלי פלנט שבאופן גאוני הטביע בסינית את שם העיר ליד הרישום הלועזי , בתקווה שאין טעות דפוס קיבלנו את הכרטיס המיועד. לכאורה אין בעיה אך כסף סיני לא היה בידנו, צ`אנצ` לא היה במקום ולכן סוחרי השוק הממוקם בתוך תחנת הרכבת היוו את האופציה היחידה, אלו המודעים לפוטנציאל הרווח פשוט דופקים תעריף שמכריח אותך לפרוט את המינימום הדרוש לנסיעה וכך אכן עשינו... פועל יוצא הוא שהגענו לנאנינג ללא כסף סיני בכיס- ללא ידיעת השפה- וללא מפה... כן, זה נכון, יש בלונלי מפה של כל עיר אבל כאשר מדובר בסין ובמיוחד בערי הבירה של כל מחוז ומחוז המפה שווה כקליפת השום!! הסינים בתהליך שיכול להתקיים רק במדינה קומוניסטית פשוט משנים בלי חשבון את פני כל הערים, לא מעניין אותם עתיקות לא מעניין בני אדם לא מעניין מסורת לא מעניין כלום!! פשוט בונים את העיר מחדש ככה שכל ערי הבירה (של המחוזות השונים) נראות כמעט זהות . הלונלי מתריע כמעט בכל עמוד שני למהר ולהגיע לעיר זו או אחרת לפני ביצוע השינוי לצערי ברוב המקרים כבר איחרנו... ככה שאנחנו בנאנינג שלושה זרים שלמזלנו הגענו לעיר קטנה המכילה רק 5,000,000 מליון תושבים, ולא זו לא טעות דפוס הכוונה היא באמת לחמש מליון וזו באמת עיר קטנה- יחסי הכל יחסי. המטרה הראשונה למצוא מלון, אחרי לאוס, תאילנד, קמבודיה וויטנאם התרגלתי כי בירידה מהאוטובוס או הרכבת מחכים רק לי מאות בעלי מלונות ואני רק צריך לבחור, בנאנינג אף אחד לא חיכה לי... נהגי המוניות אפילו לא ניסו לדבר אתנו, את המפה של הלונלי זנחנו כבר אחרי הפנייה השניה והשארנו הכל לאינטואיציה. אחרי זמן שנדמה כנצח בסביבות השעה 17:00 מצאנו סוף סוף מלון! אך השמחה מוקדמת מידיי... אני לא יודע עם זה חוק או מה בדיוק קורה אבל יש בסין מקומות מסוימים שלזרים ולמקומיים מוקצים מלונות שונים ואסור לזר ללון במלון של מקומי ולהפך, כך הדבר בנאנינג, נתקלתי בזה במספר מקומות נוספים ברחבי סין אבל שוב אני לא מתחייב שזה חוק, בכל מקרה לישון שם לא הסכימו לנו. לפחות הביאו לנו מפה (בסינית) וציון מקום של מלון לזרים, שמחים ומאושרים שמנו פעמנו לכיוון אותו מלון שהתגלה כמלון חמישה כוכבים דה לוקס 250 דולר ללילה... ויתרנו כמובן בשל המחיר, בכל זאת אנחנו תרמילאים ומחיר של 250 דולר ללילה היה שווה ערך לתקציב שבועי, הרושם שקיבלנו הוא כי זה האזור שאמורים להתקבץ סביבו בתי המלון, לאחר חיפוש לא קצר כשכל העת התרמיל על גבנו מצאנו את שחפצה ליבנו!! מלון יחיד שלמזלנו היה גם נקי למרות שבהחלט הייתי מתפשר במקרה הזה, בעלות של 6 דולר ללילה לחדר זוגי, איזה אושר!!!! שוב אושר מוקדם מידיי.... כי את הכסף היא רצתה במזומן J השעה 19:05 העיר מתגלה באופן מוזר כשומרת חוק , נקי מסביב , מצוחצח!! הכל חדש, המדרכה הכביש הכל כאילו תפאורה מתוך סרט, לקחו מליון איש ממרכז העיר והעיפו אותם לכל הרוחות, העיר חדשה ויפה אך ללא נשמה!! ואוף כמה שהם שומרי חוק!! המקום היחיד לפרוט כסף זה סניף בנק אוף צ`יינה שנסגר כבר בשעה 19:00 מי שציפה למצוא במלון המיועד לזרים מישהו שמדבר אנגלית אז שיפסיק עם זה עכשיו!! אנחנו מנסים להסביר בסימני ידיים ובעברית כי אין לנו כסף סיני אז שתואיל בטובה פקידת הקבלה לפרוט לנו שטר של מאה דולר או שתיקח אותו בעירבון עד למחר בבוקר, אך או שהיא לא הבינה או שהיא לא הבינה , פעם ראשונה בחיים נתקלתי בפקיד קבלה ששטר של מאה דולר נראה לו כשווה ערך לשטר מונופול. התחלנו לחפש חלפנים, אך העיר היא לא יעד תיירותי ומלבד שלושתנו לא נתקלנו בזר אחד לרפואה, אם קיים פה סחר חליפין זה בשוק שחור שלך תבין איפה הוא ממוקם... הכספומט בבנק אוף צ`יינה לא רצה לקבל אף אחד מכרטיסי האשראי שלנו, באינטרנט קפה המקומי איש לא דיבר עברית (או אנגלית/צרפתית/ספרדית וכ"ו) ולרגע שחכתי את עניין הכסף והתמקדתי בניסיון להבין איך המקלדת בנויה ואיך הם מצ`טטים בסינית?! כמה סימנים!! לכול הרוחות!! במלון החמישה כוכבים דה לוקס קיבלו אותנו יפה, מאוד יפה, בעיקר בקידה עם שתי ידיים מוצמדות לחזה , כסף לא יכלנו להחליף שם, המתנו בלובי כשחוץ מהאתגר למצוא פתרון לא היה משהו אחר שמנע מאתנו את בילוי הלילה בתחנת הרכבת, על נסיעת לילה אין מה לדבר כי אין לנו כסף אולי?!!?!... בערך בשעה 22:30 איש עסקים יפני (או קוראני ) שהגיע למלון דה לוקס נאות להבין קצת את סימני הדולר ולפרוט לנו חמישים ירוקים ליואן הסיני, שמחים ומלאי אושר עצרנו בסניף מקדונלד`ס הקרוב- אחרי חודשיים בקמבודיה ווייטנאם לא התנגדנו למנה עסיסית של רויאל. טוב אז ככה: אורז במקדונלד`ס ראיתי כבר בתאילנד,אבל מרק ירקות!?! במקדונלד`ס? מוזר!! הסתפקנו ברויאל עם המון צ`יפס אורז ולקינוח פאי אננס (מדהים!! וממכר) והתקדמנו לכיוון מלון הזרים שלנו J פרשנו לפני הפקידה את הכסף, שרק תביא את המפתח ונלך לישון... אבל, נו מה אתם יודעים? טופס הרישום, על שלושת עמודיו, כולו בסינית...
