הכרחת אותי לחשוב
אנחנו מכוסים, כולנו...ותעשיית הכיסוי היא התעשיה המשפיעה והמרוויחה ביותר בעולם. והיא משפיעה עלינו, על הטעם שלנו - בין אם נרצה להודות בכך ובין אם לא. באשר ליופי - אין לי מושג מה זה יופי, אני רק יודעת לזהות אותו כשאני רואה אותו. את שואלת אם זה טוב ויפה להיות שמנה, כל עוד השומן מכוסה? תלוי למה את קוראת מכוסה. שוב, נתון לפרשנויות. אני יכולה לומר על עצמי ששנים ניסיתי להסתיר ולכסות, עד שהרגשתי שניתנה לי לגיטימציה חברתית (משהו קרה בחברה ביחס לשמנים ובמיוחד לשמנות, אין שום ספק בכך) להראות את מי שאני ולהתלבש צמוד בצורה שמבליטה לי את הקימורים. אף פעם לא הלכתי צמוד כל כך וצבעוני כל כך - כמו שעכשיו, ולא תמיד אני מרגישה שזה נכון לי. לראיון עבודה, לפגישה חשובה, לישיבה, לדייט - אלך תמיד עם בגד שהכי מחמיא, כן - מסתיר אזורים פחות טובים ומבליט אזורים יותר טובים. אין רע בשמנות, אין רע בזקנות או ברזות שדופות...אבל כמו שארגיש לא נוח אל מול אישה רזה בת 80 על גבול השדפון שהולכת עם ביקיני, ככה ארגיש גם אל מול שמנה מאוד, נניח. לי אישית יש בכלל בעיה עם חשיפה...
אני לא אומרת לאנשים מה ללבוש. מי אני? ברור שאפשר לבקר כל אחד וכל אחת גם אם היא רזה וחתיכה. אני רק אומרת מה גורם לי לתחושה נוחה ומה לא. כמו התמונות באינטרנט. מה חשבה אותה אישה שמנה מאוד מאוד שהצטלמה כשהיא כורעת על ארבעותיה? אני מתביישת בשבילה.
אני לא אמרתי שהזכות לחשוף היא לא לגיטימית. אני אמרתי שנוצר נזק תדמיתי ויש אנשים שנראים מגוחכים מרוב שהם רוצים להראות, לחשוף ולהתריס. (קריאה לתשומת לב באמצעות פרובוקציה) זה לא קשור לשמנים דווקא. אבל על שמנים באופן אוטומטי הכי קל לרדת. שימוש בהתרסה ויזואלית, פרובוקטיבית לעיתים - לא תקדם את האג'נדה של שמנים שנלחמים על הכבוד שלהם ועל הלגיטימציה שלהם ועל הזכויות שלהם. ככה לא בונים אסטרטגיה, לדעתי בכל אופן.
אני אוהבת את הגוף שלי כי הוא שלי וכי אני בריאה וכי הוא גורם לי המון הנאה חושנית וכי הוא מתפקד כמו שאני רוצה. אבל להגיד לך שאני לא רוצה לרזות? זה לא יהיה נכון. לא תמיד נוח לי פיזית, ואני רוצה להוריד קצת. אבל לראשונה בחיי אני רוצה להוריד בצורה מבוקרת, ובשום אופן לא ארצה לרזות כך שאוותר על הקימורים שלי שבעיני הם מקסימים... עליי ועל כל אישה שמנה. ולא - אין לי בעייה עם העירום שלי...אבל לגמרי בפרטיות...
מה שווה יותר? גוף שמן או גוף רזה? שוב אני לא יודעת מה זה יופי עד שהגוף שלי אומר לי, זה יפה וזה לא יפה. יש רזות מכוערות ויש שמנות יפהפיות. יש שמנות שהלכו רחוק עם השומנים והגיעו למשקלים של 200 קילו ויותר. וזה כבר נראה כמו פריק שואוו, ולא - זה רחוק מלהיות יפה. בדיוק כמו שיש אנורקטיות שנראות זוועה מהלכת. אולי האיזון היא הדרך הנכונה....
ובכלל השאלה היא לא מה "שווה" יותר.... אנחנו בני אדם - והיופי שלנו הוא הרבה מעבר לקבוצת איברים כאלו או אחרים. מה החברה תופסת כשווה או כיפה? כולנו יודעים...נדמה לי שאריסטו שניסה להגדיר יופי, אמר שיופי זה שימושיות. כסא הוא יפה כי הוא שימושי. ההגדרה הזאת מתאימה לתקופות של מחסור במזון, שאז אישה שמנה היתה אישה בריאה ושורדת, ולכן יפה. היום - שפע המזון כל כך מטורף, ששומן נתפס כלא אטרקטיבי, ומעניין הקשר בין הדברים. הרופאים גם טוענים שאדם שמן הוא אפריורי לא בריא או פחות בריא מהרזה. גם הקשר הזה לא תמיד מתקיים וכבר ראינו אנשים רזים שכל מחלה אפשרית שקיימת נדבקה אליהם ושמנים בריאים ועם כושר טוב.
מקווה שלפחות ניסיתי להתמודד עם השאלות הכלל לא פשוטות שהצבת.