תחרות (כנראה טריגר)
אני נזכרת עכשיו איך זה היה מרגיש כשלא היה לי חשק להכניס שום דבר לגוף,
יותר מידי רגשות בבת אחת ככה שאין מקום לעוד דברים.
היו לי חודשיים קשים ומלחיצים, התכוננת לתחרות שהייתה חשובה לי מאוד, ותוך כדי התמודדתי עם פציעה די חמורה שהגבילה אותי.
הגבילה באימונים כי לא הייתי יכולה לעבוד באותה אינטנסיביות בלי לסכן את עצמי
והגבילה אותי ברוח, כי אני לוקחת פציעות מאוד קשה ועד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה שאוכל להתמודד בכלל.
היו שבועות שכל הרגל שלי פשוט הושבתה וכל מה שנשאר לי לעשות זה לקוות שזה יעבור כדי שאוכל לחזור להתאמן ולהיות בכושר הנדרש לתחרות.
לא וויתרתי והחלטתי שאני עושה הכל כאילו יהיה בסדר, השקעתי ממש וכל זה.
ועכשיו זה מאחורי. הייתה רמה גבוהה מאוד, יום לפני חזרו לי הכאבים והייתי בלחץ מטורף.
התחרות הזו נמשכה שעות ורמת ההתרגשות הייתה מאוד גבוהה, אני מאוד מושפעת מהסביבה שלי ככה
לא יכולתי לעמוד שם בלי לבכות, הייתי חייבת להתרחק כדי להתרכז.
הייתה לי הרצה לא הכי טובה של הנאמבר (עם בלאקאאוט באמצע שהצלחתי לצאת ממנו)
ועדיין לקחתי מקום שני
) מתוך 12 מתחרות, שזה מאוד מכובד כי באמת הייתה רמה גבוהה בצורה מפתיעה.
שמחתי והכל, מן הסתם, כמובן שרציתי מקום ראשון אבל מי שלקחה באמת הגיע לה, כך שלא יותר מידי התאכזבתי מהנקודה הזו.
יום אחרי, אני מרגישה כל כך גרוע. נפילת מתח כנראה.
אני לא יכולה להפסיק לבכות ועוד לא הצלחתי לגרום לעצמי ללכת לאכול.
(זה כמובן יקרה, אני לא אכנס למקום הזה עכשיו, אבל עדיין, קשה לי מאוד)
זהו, בעיקר רציתי לשתף, ולפרוק כדי להיות מסוגלת להרים את עצמי וכן לאכול משהו אפילו שלא בא לי.
אני נזכרת עכשיו איך זה היה מרגיש כשלא היה לי חשק להכניס שום דבר לגוף,
יותר מידי רגשות בבת אחת ככה שאין מקום לעוד דברים.
היו לי חודשיים קשים ומלחיצים, התכוננת לתחרות שהייתה חשובה לי מאוד, ותוך כדי התמודדתי עם פציעה די חמורה שהגבילה אותי.
הגבילה באימונים כי לא הייתי יכולה לעבוד באותה אינטנסיביות בלי לסכן את עצמי
והגבילה אותי ברוח, כי אני לוקחת פציעות מאוד קשה ועד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה שאוכל להתמודד בכלל.
היו שבועות שכל הרגל שלי פשוט הושבתה וכל מה שנשאר לי לעשות זה לקוות שזה יעבור כדי שאוכל לחזור להתאמן ולהיות בכושר הנדרש לתחרות.
לא וויתרתי והחלטתי שאני עושה הכל כאילו יהיה בסדר, השקעתי ממש וכל זה.
ועכשיו זה מאחורי. הייתה רמה גבוהה מאוד, יום לפני חזרו לי הכאבים והייתי בלחץ מטורף.
התחרות הזו נמשכה שעות ורמת ההתרגשות הייתה מאוד גבוהה, אני מאוד מושפעת מהסביבה שלי ככה
לא יכולתי לעמוד שם בלי לבכות, הייתי חייבת להתרחק כדי להתרכז.
הייתה לי הרצה לא הכי טובה של הנאמבר (עם בלאקאאוט באמצע שהצלחתי לצאת ממנו)
ועדיין לקחתי מקום שני
) מתוך 12 מתחרות, שזה מאוד מכובד כי באמת הייתה רמה גבוהה בצורה מפתיעה.שמחתי והכל, מן הסתם, כמובן שרציתי מקום ראשון אבל מי שלקחה באמת הגיע לה, כך שלא יותר מידי התאכזבתי מהנקודה הזו.
יום אחרי, אני מרגישה כל כך גרוע. נפילת מתח כנראה.
אני לא יכולה להפסיק לבכות ועוד לא הצלחתי לגרום לעצמי ללכת לאכול.
(זה כמובן יקרה, אני לא אכנס למקום הזה עכשיו, אבל עדיין, קשה לי מאוד)
זהו, בעיקר רציתי לשתף, ולפרוק כדי להיות מסוגלת להרים את עצמי וכן לאכול משהו אפילו שלא בא לי.
