חברה שלי
השמיעה לי את for the love of god לפני כמה חודשים. היינו באיזו חורשה קטנה ובדיוק היה לילה ממש יפה והסתכלנו על השמיים.כששמעתי את זה פשוט לא יכולתי לעמוד בזה אם הייתי שם לבד הייתי מתחילה לבכות. זה כל כך יפה ומלא רגש וע נ ק. עד לפני שבוע לא ידעתי איך קוראים לשיר, ביני לבין עצמי קראתי לזה "יופי יופי שמיים אלוהים" כי זו ההרגשה שהייתה לי כששמעתי את זה. ובימים הראשונים פשוט לא יכולתי להפסיק לחשוב על המנגינה המדהימה הזאת. אבל אל תזלזל בבק ונירוונה וכו. אמנם הם לא גיטריסטים ברמה של ואי אבל הם עושים מוסיקה ממש טובה וממש לא "מגוכחת".. אני חושבת שבחלק מהשירים של נירוונה יש אותה כמות רגש כמו בfor the love of god. ואל תשכח שהמוסיקה שלהם פונה לקהל יותר צעיר (כמוני למשל, אני בת 14) ולהקשיב לגיטריסטים ענקיים כל הזמן זה קשה כי אנחנו כל הזמן אבל כל הזמן כולל בית ספר וכשישנים שומעים מוסיקה. ואם נקשיב כל הזמן לסטיב ואי למשל נחייה במן סערת רגשות תמידית שכזאת.. בשביל זה יש את נירוונה גרין די והשאר. אם רוצים להרגיש קצת מעבר תמיד יש את פינק פלויד ולד זפלין. ואם רוצים להרגיש הרבה מעבר יש את גימי הנדריקס וסטיב ואי. אז אל תזלזל בלהקות האלה כי הן ממלאות תפקיד מאד חשוב בחיים שלנו.