תחרותיות בקרב אימון

[child]

תחרותיות בקרב אימון

שלום לכולם- יש לי שאלה בעניין התחרותיות כגורם מניע ומפריע בקרב-אימון. בתחרותיות אני מתכוונת לאיזה שהוא רצון לנצח, להיות טובה יותר מהצד השני ובכלל. מצד אחד הגישה התחרותית פוגעת באפקטיביות של הלימוד, כי כעת המטרה היא לא לימוד אלא ניצחון. מצד שני בעבודה שלווה ולא תחרותית יש לי תחושה שאני לא מנצלת את מלוא היכולת והאינסטינקטים. והרי נאמר "איזהו הגיבור הכובש את יצרו" אשמח לקרוא עצות מתכונים ופירושים תודה

 

[דלית - delete]

תוכלי לחדד השאלה?

יש קרבות לימוד לשם לימוד, בהם יש טעם להשקיע בהפסד - כלומר לוותר על האגו לחלוטין, ובלבד שנתרכז בביצוע נכון יותר של הטכניקה בלי קשר למידת הצלחה רגעית כזו או אחרת. אין הכרח שקרבות כאלו יהיו שלבים. להיפך - בתנאי "מעבדה" מאוד קל לעשות טכניקה נכון ולעבוד נכון ורגוע. המטרה של קרבות אימון ללמד עבודה נכונה גם תחת לחץ. אם הקרב רגוע ו"פרווה" מדי אזי המטרה מתפספסת. יש טעם להגיע לעצימות גבוהה יותר אך עדיין לא להכניס אגו לעניין - המטרה היא לבצע תחת לחץ כפי שהיית מבצעת ב"חממה". לאט לאט מגבירים אינטנסיביות, עוצרים בנקודה בה מרגישים שהלחץ מפריע, ואז מתאמנים בדרגה הזו עד שחוזרים לשיווי משקל. כעת שוב אפשר להגביר עצימות/אינטנסיביות וחוזר חלילה. זה לא יקרה במהלך אימון יחיד. צפי לכך שייתכן ותתקעי באותו שלב מספר שיעורים עד שתהיי מוכנה לשלב הבא. זו דרך אחת לבנות קרבות אימון בלי לוותר על הלימוד כמרכיב עיקרי. יש דרכים נוספות.

 

[child]

חידוד

רמת הניסוח שלי דומה לרמה שלי בקרב, הרבה רצון ומעט יכולת, אבל אני אנסה לחדד: 1)האם יצר התחרותיות הוא יצר שכדאי ואפשר לותר עליו לגמרי בקרב או שהוא חיוני ואינסטינקטיבי אצל אנשים מסוימים (אולי אצל כולם)? 2)איך מעדנים את יצר התחרות ומתעלים אותו לאפיקים חיוביים? 3)מה עשוי להחליף אותו כמדרבן לחדות והישגים? לדוגמה, לאדם שהוא אגרסיבי מטבעו יהיה קשה ללמוד מקרבות אימון, אבל ההנחה שלי היא שבאיזה שהוא שלב הוא ילמד לשלוט באגרסיביות והיא תלבש פנים קצת שונים ותהפוך ליתרון עבורו. בגלל זה לא הבנתי למה התכוונת בכך ש"אין הכרח שקרבות כאלה יהיו שלבים"? כנראה שהתשובה לכל השאלות היא עוד אימונים. הולכת להזדיין בסבלנות. תודה

 

[amir_aikido]

הלוואי שידעתי

הבעיה הזו מהווה אתגר שתמיד נשאר. אחת האמירות המוכרות היא "זהו הקרב האמיתי שלעולם לא מוכרע, הלוחם מול האגו שלו". אבל, לחלק מהשאלה שלך, יש לי מענה. במקום יצר התחרות והרצון לנצח כמוטיביציה, אפשר לנצל גם פשוט את הרצון להשתפר. עליה וקוץ בה - איך מודדים את השיפור בקרבות באופן שבאמת שונה מ"נצחון" או הצלחה לבצע טכניקה. תשובה מלאה לי אין. אמיר

 

[דלית - delete]

אני מכיר רק טאי צ'י, בהקשר זה כתבתי

קודם כל - תיקון טעות שלבים צ"ל שלווים. אין הכרח שהקרבות יהיו שלווים - קרב שלוו הוא קרב בו יש לך יחסית הרבה זמן לחשוב ולהעריך את המצב בכל רגע. זהו קרב בו אין התפרצות פתאומית מאף צד. לוחם מנוסה יישאר רגוע גם אם הקרב מאוד אינטנסיבי, בד"כ. בשלב מסוים רצוי לבדוק את הטכניקה מול מציאות - כלומר מול התקפה אינטנסיבית ובעצימות גבוהה. אבל זה בשיטתי שלב די מאוחר, המיועד לתלמידים שמצד אחד כבר תרגלו את הטכניקה בקרבות שלווים ומצד שני בעלי ניסיון מה בקרבות עצימים יותר כך שאינם מתרגשים רק מהכניסה לסיטואציה החדשה. אדם אגרסיבי מטבעו, לדעתי תהיה לו בעיה עם כל אמנות לחימה מסורתית המדגישה משמעת אימונים על פני ה"משחקים" עם בני זוג, ומראש לא כיוונתי תשובתי לאדם כזה. ובתשובה לשאלות שלך "1)האם יצר התחרותיות הוא יצר שכדאי ואפשר לותר עליו לגמרי בקרב או שהוא חיוני ואינסטינקטיבי אצל אנשים מסוימים (אולי אצל כולם)?" 1. יצר התחרותיות (או אגו) - ניתן לוותר עליו לגמרי בקרב. הוא לא בהכרח מזיק, במצבים מסוימים לאנשים מסוימים עשוי להוות ייתרון, אך הוא אינו חיוני לניצחון בקרבות. בוודאי שלא בקרבות אמת שם יצר ההישרדות משחק תפקיד חשוב בהרבה. "2)איך מעדנים את יצר התחרות ומתעלים אותו לאפיקים חיוביים?" 2. אימונים, וראי התשובה של בודוקאן. ")מה עשוי להחליף אותו כמדרבן לחדות והישגים?" 3. כולם בעצם ענו כבר - הרצון לשיפור עצמי. "אדם שהוא אגרסיבי מטבעו יהיה קשה ללמוד מקרבות אימון, אבל ההנחה שלי היא שבאיזה שהוא שלב הוא ילמד לשלוט באגרסיביות והיא תלבש פנים קצת שונים ותהפוך ליתרון עבורו" ברצינות, אם אני הייתי מאמן (אני לא. אין לי ניסיון מספיק) הייתי נותן לאדם כזה (אדם שהוא אגרסיבי מטבעו) להתאמן על ריק והרבה, לפני שהייתי נותן לו להתקרב לקרב אימון. והקרבות הראשונים היו כולם כנגד מישהו טוב ממנו בהרבה או מישהו משמעותית חלש יותר (אפשרות ראשונה ללמדו שאגרסיביות לבד לא מספיקה, שניה כדי להכריח עצמו למתן עצמו). אבל, כפי שהדגשתי - אני לא מאמן ואין לי ניסיון בתחום.

 

[מיתר נדיר]

אני חושבת שהרצון להיות יותר טובים

ממישהו אחר בכל מקרה יכול רק להפריע. גם כאשר עושים קרבות בעצימות גבוהה, הרצון לנצח צריך לנבוע לא מהרצון להיות יותר טוב מהיריב, אלא מהרצון לעשות את מה שאתה עושה בצורה נכונה. היחס ליריב הוא לא כאל משהו שווה ערך שאתה מודד את עצמך מולו, אלא כאל אתגר או מכשול שיש לעבור.

 

[child]

הרצון להיות טוב/ הפחד להיות גרוע

גם מכשול ואתגר הם בעיני מונחים תחרותיים. אבל מצאתי תשובה מעניינת לשאלה, ואולי פשוט את תשובתך בניסוח שונה, ב"זן באמנות הקשת": "הירייה הנכונה ברגע הנכון אינה באה מפני שאינך מצליח להשתחרר מעצמך. אינך דרוך לקראת הביצוע, אלא מצפה לכשלונך" יום גשם נפלא

 

[מיתר נדיר]

פיספסת את הנקודה ../images/Emo13.gif

"מצפה לכשלונך" לא "פוחד מכשלונך". פחד מכשלון, בדיוק כמו הרצון להיות טוב, הם תשוקות של האגו. אגו וירייה בקשת לא הולכים טוב ביחד. אתגר הוא לאו דווקא תחרותי. אם יש לי אתגר להגיע למאה כפיפות בטן, נגד מי התחרות שלי? ואם מונח לי עץ בשביל שמהווה מכשול, נגד מי התחרות?

 

[דוד כפרי]

../images/Emo13.gifכל-כך קל לפספס את "הנקודה" בקשת

דוקא כשאתה מתחיל לפגוע, המורה אומר לך להפסיק לעשות בדיוק מה שעוזר לך לפגוע... למיטב הבנתי, בקרב אימון, בדיוק כאשר מנצחים אותי, אני לומד. כשאני מנצח, אני לא לומד. כשמנצחים אותי אני מגלה מצב שאינני יודע לצאת ממנו. זו הזדמנות לבקש מבן-הזוג להכניס אותי לאותו מצב שוב ושוב, עד שאמצא איך לצאת מזה; ואז יבוא המצב הבא, שאינני יודע לצאת ממנו...

 

[חובבן]

האם אי אפשר לנצל את האגו והתחרותיות

שנמצאים בכל אדם לשיפור? האם בכל אומניות הלחימה האגו תמיד שלילי? תחרותיות יכולה להביא למוטיווציה אדירה, ניראה לי שאפשר לנצל זאת בחכמה.

 

[דוד כפרי]

כל נשק אפשר לכוון לשני כיוונים.

אם התחרות היא נגד עצמי, לביצוע יותר טוב ממה שעשיתי אתמול - הרווחתי. אם התחרות היא נגד בן-הזוג, שלא ינצח אותי - הפסדתי, גם אם ניצחתי.

 

[בודוקאן]

למורה יש השפעה מכרעת...

לדעתי. בהתיחס לרנדורי, שבתרגום חופשי, משמעותו "תרגול חופשי". הרבה תלוי ברוח הקבוצה ובגישה העקרונית והפנימית של המורה. המורה הוא זה אשר אמור לבנות בתלמידים את הגישה הפנימית לרנדורי. אם המטרה תהיה "להיות יותר טוב ממה שהייתי עד כה" או "להיות יותר טוב מהיריב". אני רואה איך הדברים התפתחו בקבוצה שלנו, בהדרגה, תוך שנים של עבודה משותפת. כל אחד יודע שהוא יקבל חיזוק על ביצוע נקי, מדויק. הוא יקבל "על הראש" על ביצוע כוחני, גם אם הוא מסתיים בהצלחה. יש גישה שהתפתחה יחד עם הקבוצה, ואשר דוחפת כל אחד להעריך רק ביצועים נקיים, ולא להעריך ביצועים שהם אולי יותר "מודרניים" ויעילים (כמו למשל תפיסות רגליים), אבל כרוכים במחוספסות. ביצוע נקי כולל גם את ההרגשה של היריב: שהוא "עף" בלי להרגיש ונחת ברכות. האחריות לשלומו של היריב היא כל כך דומיננטית, שכל חבלה קטנה נחשבת לכישלון. לכן רוב החברה אינם מחפשים טכניקות כאלה, ואפילו מוותרים על הזדמנויות. כל אחד גם מנסה לעשות משהו שהוא לא הצליח עד כה, ורואה בעצם הניסיון, התקדמות לשמה. גם אם הוא לא מוצלח. כל זאת, לדעתי, השפעה ברורה של המורה, ומתחיל ממנו.

 

[סלבו לוי]

../images/Emo45.gif

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[WhiteBear]

../images/Emo45.gif

 

[סלבו לוי]

קרב לימודי

אם הקרב הוא קרב אימון, אזי כל התפרצות של האגו או חשיבה לנצח את היריב ולא לעשות את הטוב ביותר עבורי, תגרור אולי "ניצחון" של אותו רגע לאותו יריב, אך באותה עת תגרום לנסיגה אחורה בתהליך הלימוד. לא ניתן להתקדם ברמה האישית, אם הופכים קרב לימודי לקרב שבו "אני מוכרח לנצח אותו". כפי שאמר פונאקושי: "בקראטה, המטרה היא לנצח את עצמי - ולא את היריב".

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[child]

תודה רבה../images/Emo140.gif! וקרבות רגועים...