תחנת מימסר - האתגר
בעקבות הדיון שתפתח כתוצאה מהתגובה של kannish אני רוצה להתוות כאן כיוונים איך לפעול למען ישום תחנת מימסר. לפני רוצים לגשת לעניין של היאבקות למען תחנת מימסר צריך לברר איזה סוג של תחנת מימסר אנחנו צריכים - כאן יש לנו שני אכלוסיות שונות אחת מהשניה שיש להם מאפינים תיקשורתיים שונים וזה גורר בהכרח צרכים שונים לגבי סוג תחנות המימסר - הבעיה שלא כמו בארצות הברית - כאן האכלוסיות קטנות במיספרן - מה שאולי מחייב תחנת מימסר אחת (אם כי יכול להיות טכנולוגיות שונות) לכולן ומאבק משותף. שאני משתמש כאן במילים חרשים וכבדי שמיעה - אני מתיחס לתיפקוד ולא להגדרת זהות אם כל מה שמשתמע מכך (לומר שימוש בשפת סימנים לעומת אוראלית). יש שני צורות שימוש אפשרויות בטלפון:עם השומעים: אחת זה בטקסט כתוב או חזותי לצורך שפת סימנים/קריאת שפתים (שאופיני לחרשים) - והשניה שימוש בשרידי שמיעה (שאופיני לכבדי שמיעה). מי שמתקשר בחזותי/טקסט מחייב שימוש מוצהר במתרגם שומע לצורך שמיעת המסר הקולי ותרגומו לטקסט/שפת סימנים. אבל לגבי מי שמצליח איכשהו להשתמש בשרידי שמיעה בטלפון - הוא יעדיף את שירות המימסר כעזר לפיענוח המידע הקולי שהוא מצליח לשמוע כאשר העזרה היא באמצעות טקסט כתוב (CapTel) או קריאת שפתים (כמו בפיתוח של ספיצו' ז"ל). שני צורות תיקשורת אלו מחייבות גם התקנית טכנולוגים שונים בארצות ברית זה שימוש בהתקני TTY/TDD על ידי חרשים - וטלפונים CapTel על ידי כבדי שמיעה. עכשיו לגבי פיתוח שימוש בהתקן TTY/TDD כאן בארץ - אהרון עיניי עשה תחקיר ומצא שזה לא כלכלי ליבא לכאן את הטכנולוגיה הזאת בגלל סיבות שונות שמפורטות בקישור: (הסתכלו בסעיף 11). http://172.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=638&msgid=24405487&archive=1 אז הפתרון הטכנולוגי לצרכי חרשים לדעתי דומה לזה שישנה בחברת מקשרפון - ואילו לכבדי שמיעה יעדיפו את הצורה של CapTel. הבעיה שישום טכנולוגיות אלו עולה אמצעים כלכלים שציבור כבדי שמיעה וחרשים אינו יכול לממן אותם, במקרה של מקשרפון היוקר של השימוש בזה מגביל את השימוש בו בפועל. ובמקרה של CapTel לא ראיתי שמישהו בכלל העלה את הרעיון לנצל את זה בארץ. מבחינה עקרונית גם אין הצדקה שציבור חרשים וכבדי שמיעה ישא בעלויות הקמה ותפעול תחנת המימסר כאשר הצורך בשימוש בתחנות המיסמר זה בראש וראשונה לתיקשורת עם הציבור השומע לא מתמצא בצד החוקי אבל כדי לישם נגישות מלאה לכבדי שמיעה חיבים תחנת מימסר יעילה שתעזור בניהול תקשורת שוטפת עם שומעים. אז תנאי יסוד להתחנת מימסר זה סיבסוד השירות על ידי הממשלה - ולצורך זה צריך שיהיה מאמץ הסברתי ותיקשורתי משותף על ידי אירגונים כבדי שמיעה והחרשים שישנם בארץ. כמו שבוצע במקרה של הכתוביות בטלויזייה. נקודת המוקש היא שלכל קבוצה מתאימה צורה אחרת של תחנת מימסר - שתי הקבוצות והארגונים המיצגים את הקבוצות הללו צריכים להפנים שיש כאן צורך שמשותף לכולנו - וצורה אחת של תחנת מימסר לא באה על חשבון השנייה... ולכן חשוב מאוד שיתןף פעולה ללא שיקולי אגו... מניסיוני כחבר ועד בקול לשעבר אני יכול לומר שהשאלה גם של סדר עדיפויות, כל ארגון יש לו הרבה משימות לבצע, וכולם חשובים - רק פניות, פעילות התנדבותית ולחץ ציבורי מחברי אותם האירגונים יוכל גם לקדם את פרוייקט תחנת מימסר לראש סולם העדיפות בכל ארגון וארגון.
אולי באמת כדאי ליצור כאן בפורום מעין לובי לקידום הרעיון
________________________________________________
הארגונים שחשבתי עליהם: אחא, בקול, מכון לקידום חירש, שמע
בעקבות הדיון שתפתח כתוצאה מהתגובה של kannish אני רוצה להתוות כאן כיוונים איך לפעול למען ישום תחנת מימסר. לפני רוצים לגשת לעניין של היאבקות למען תחנת מימסר צריך לברר איזה סוג של תחנת מימסר אנחנו צריכים - כאן יש לנו שני אכלוסיות שונות אחת מהשניה שיש להם מאפינים תיקשורתיים שונים וזה גורר בהכרח צרכים שונים לגבי סוג תחנות המימסר - הבעיה שלא כמו בארצות הברית - כאן האכלוסיות קטנות במיספרן - מה שאולי מחייב תחנת מימסר אחת (אם כי יכול להיות טכנולוגיות שונות) לכולן ומאבק משותף. שאני משתמש כאן במילים חרשים וכבדי שמיעה - אני מתיחס לתיפקוד ולא להגדרת זהות אם כל מה שמשתמע מכך (לומר שימוש בשפת סימנים לעומת אוראלית). יש שני צורות שימוש אפשרויות בטלפון:עם השומעים: אחת זה בטקסט כתוב או חזותי לצורך שפת סימנים/קריאת שפתים (שאופיני לחרשים) - והשניה שימוש בשרידי שמיעה (שאופיני לכבדי שמיעה). מי שמתקשר בחזותי/טקסט מחייב שימוש מוצהר במתרגם שומע לצורך שמיעת המסר הקולי ותרגומו לטקסט/שפת סימנים. אבל לגבי מי שמצליח איכשהו להשתמש בשרידי שמיעה בטלפון - הוא יעדיף את שירות המימסר כעזר לפיענוח המידע הקולי שהוא מצליח לשמוע כאשר העזרה היא באמצעות טקסט כתוב (CapTel) או קריאת שפתים (כמו בפיתוח של ספיצו' ז"ל). שני צורות תיקשורת אלו מחייבות גם התקנית טכנולוגים שונים בארצות ברית זה שימוש בהתקני TTY/TDD על ידי חרשים - וטלפונים CapTel על ידי כבדי שמיעה. עכשיו לגבי פיתוח שימוש בהתקן TTY/TDD כאן בארץ - אהרון עיניי עשה תחקיר ומצא שזה לא כלכלי ליבא לכאן את הטכנולוגיה הזאת בגלל סיבות שונות שמפורטות בקישור: (הסתכלו בסעיף 11). http://172.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=638&msgid=24405487&archive=1 אז הפתרון הטכנולוגי לצרכי חרשים לדעתי דומה לזה שישנה בחברת מקשרפון - ואילו לכבדי שמיעה יעדיפו את הצורה של CapTel. הבעיה שישום טכנולוגיות אלו עולה אמצעים כלכלים שציבור כבדי שמיעה וחרשים אינו יכול לממן אותם, במקרה של מקשרפון היוקר של השימוש בזה מגביל את השימוש בו בפועל. ובמקרה של CapTel לא ראיתי שמישהו בכלל העלה את הרעיון לנצל את זה בארץ. מבחינה עקרונית גם אין הצדקה שציבור חרשים וכבדי שמיעה ישא בעלויות הקמה ותפעול תחנת המימסר כאשר הצורך בשימוש בתחנות המיסמר זה בראש וראשונה לתיקשורת עם הציבור השומע לא מתמצא בצד החוקי אבל כדי לישם נגישות מלאה לכבדי שמיעה חיבים תחנת מימסר יעילה שתעזור בניהול תקשורת שוטפת עם שומעים. אז תנאי יסוד להתחנת מימסר זה סיבסוד השירות על ידי הממשלה - ולצורך זה צריך שיהיה מאמץ הסברתי ותיקשורתי משותף על ידי אירגונים כבדי שמיעה והחרשים שישנם בארץ. כמו שבוצע במקרה של הכתוביות בטלויזייה. נקודת המוקש היא שלכל קבוצה מתאימה צורה אחרת של תחנת מימסר - שתי הקבוצות והארגונים המיצגים את הקבוצות הללו צריכים להפנים שיש כאן צורך שמשותף לכולנו - וצורה אחת של תחנת מימסר לא באה על חשבון השנייה... ולכן חשוב מאוד שיתןף פעולה ללא שיקולי אגו... מניסיוני כחבר ועד בקול לשעבר אני יכול לומר שהשאלה גם של סדר עדיפויות, כל ארגון יש לו הרבה משימות לבצע, וכולם חשובים - רק פניות, פעילות התנדבותית ולחץ ציבורי מחברי אותם האירגונים יוכל גם לקדם את פרוייקט תחנת מימסר לראש סולם העדיפות בכל ארגון וארגון.