זה מזכיר את הסיפור של סטיבן קינג
מתוך החלק האוטוביוגרפי שלו בספר "על הכתיבה" (הוא גאון, אגב ) , שבו הוא בא להסביר למה הוא כותב ספרי אימה.
יום אחד סטיבן הקטן בן השלוש יצא לשחק בחצר והרים לבנה גדולה, הילד לא ידע שמתחת ללבנה הענקית יש קן צרעות ,
אחת מהן התעופפה לו ישר לאוזן והוא צרח מכאבי תופת שאי אפשר לשער.
מרוב בהלה הוא שמט את הלבנה על כף רגלו וריסק אותה לגמרי
יותר כבר לא כאבה לו האוזן.
ואז הוא מספר שם וממשיך שאמא שלו מספרת "ואיך שאתה צרחת באותו יום, סטיבן..."
סתם כי נזכרתי .