שבוע טוב
לפני שבועיים עולם האתלטיקה חגג את שבירת אחד המחסומים הגדולים בתולדות הספורט. נשבר כאן מחסום פסיכולוגי.
מה שנחשב לפני כמה שנים כחלום הפך למציאות ובגדול. כמו שמאז רוג'ר בניסטר מחסום 4 דקות למייל נשבר הרבה פעמים,
כך גם כאן לא מן הנמנע שנראה מעכשיו בתחרויות המרתון הבאות גם תוצאות סאב שעתיים. ה"אמונה התת הכרתית" שהדבר אפשרי באה שוב לידי ביטוי.
כמה עוד אפשר לרדת?
לפי מומחי פיזיולוגיה, ביומכניקה ומדעי הספורט שהתראיינו בימים האחרונים לכלי תקשורת בינלאומיים, שבירת מחסום השעתיים אינה סוף הדרך,
אלא דווקא הוכחה לכך שהגבול האנושי רחוק יותר ממה שסברו במשך שנים. לאחר שסבסטיאן סאווה קבע 59:01 דקות בלבד בחצי השני של המרוץ,
המומחים טוענים כי המודלים הישנים כבר אינם משקפים את המציאות החדשה.
לא הייתי מרחיק לכת ולחשוב, שבקרוב יקום רץ עילית שירד ל-1:55- שעות במרתון, אבל בהחלט אני חושב שאפשר להתחיל לחשוב על ירידה אפשרית מ-1:58 שעות
יש לכך שתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא ה נעלי הריצה החדשות עם לוחות סיבי פחמן, שהפכו בשנים האחרונות לסטנדרט בריצות העילית.
הן משפרות את יעילות הריצה בעד ארבעה אחוזים ומאפשרות לרצים לשמר אנרגיה לאורך המרוץ. סבסטיאן סאווה עצמו רץ בלונדון
עם נעל במשקל של פחות מ-100 גרם,
הסיבה השנייה היא מהפכת התזונה. לפי הנתונים שנחשפו לאחר הריצה ההיסטורית, סאווה צרך במהלך המרוץ 115 גרם פחמימות
בכל שעה - כמעט כפול ממה שהיה מקובל אצל רצי עילית לפני עשור. חוקרים טוענים שככל שהיכולת של הגוף לקלוט אנרגיה תוך כדי
ריצה תשתפר, כך גם הקצב יוכל להישמר עמוק יותר לתוך המרוץ.
ודעתי האישית, סאב השעתיים יגרום לכך, שרף ההשתתפות באולימפיאדה או במרתונים יוקרתיים כמו בוסטון יעלה,
קרי התוצאה המקסימלית הנדרשת להשתתפות תרד. רצים יצטרכו לעבוד יותר קשה כדי להשתתף בחם.
לפני שבועיים עולם האתלטיקה חגג את שבירת אחד המחסומים הגדולים בתולדות הספורט. נשבר כאן מחסום פסיכולוגי.
מה שנחשב לפני כמה שנים כחלום הפך למציאות ובגדול. כמו שמאז רוג'ר בניסטר מחסום 4 דקות למייל נשבר הרבה פעמים,
כך גם כאן לא מן הנמנע שנראה מעכשיו בתחרויות המרתון הבאות גם תוצאות סאב שעתיים. ה"אמונה התת הכרתית" שהדבר אפשרי באה שוב לידי ביטוי.
כמה עוד אפשר לרדת?
לפי מומחי פיזיולוגיה, ביומכניקה ומדעי הספורט שהתראיינו בימים האחרונים לכלי תקשורת בינלאומיים, שבירת מחסום השעתיים אינה סוף הדרך,
אלא דווקא הוכחה לכך שהגבול האנושי רחוק יותר ממה שסברו במשך שנים. לאחר שסבסטיאן סאווה קבע 59:01 דקות בלבד בחצי השני של המרוץ,
המומחים טוענים כי המודלים הישנים כבר אינם משקפים את המציאות החדשה.
לא הייתי מרחיק לכת ולחשוב, שבקרוב יקום רץ עילית שירד ל-1:55- שעות במרתון, אבל בהחלט אני חושב שאפשר להתחיל לחשוב על ירידה אפשרית מ-1:58 שעות
יש לכך שתי סיבות:
הסיבה הראשונה היא ה נעלי הריצה החדשות עם לוחות סיבי פחמן, שהפכו בשנים האחרונות לסטנדרט בריצות העילית.
הן משפרות את יעילות הריצה בעד ארבעה אחוזים ומאפשרות לרצים לשמר אנרגיה לאורך המרוץ. סבסטיאן סאווה עצמו רץ בלונדון
עם נעל במשקל של פחות מ-100 גרם,
הסיבה השנייה היא מהפכת התזונה. לפי הנתונים שנחשפו לאחר הריצה ההיסטורית, סאווה צרך במהלך המרוץ 115 גרם פחמימות
בכל שעה - כמעט כפול ממה שהיה מקובל אצל רצי עילית לפני עשור. חוקרים טוענים שככל שהיכולת של הגוף לקלוט אנרגיה תוך כדי
ריצה תשתפר, כך גם הקצב יוכל להישמר עמוק יותר לתוך המרוץ.
ודעתי האישית, סאב השעתיים יגרום לכך, שרף ההשתתפות באולימפיאדה או במרתונים יוקרתיים כמו בוסטון יעלה,
קרי התוצאה המקסימלית הנדרשת להשתתפות תרד. רצים יצטרכו לעבוד יותר קשה כדי להשתתף בחם.