תחושת ריקנות...

[שיבולת7]

תחושת ריקנות...../images/Emo7.gif

אחרי שדאגתי למלא כל דקה בחופשת הפסח בטיולים,מפגשים משפחתיים,חברים... הגיעה אתמול בערב,כשחזרנו,ריקנות עצומה,כאב חד ומועקה שלא מרפה. בדיעבד,כל המפגשים רק העצימו את החסרון... יודעת שלילדים היה נפלא,אבל אני הרגשתי כמו "זומבי".. קשה לראות איך אדם,שהיה עולם מלא,מתפוגג לו כל כך מהר מהזכרון הקולקטיבי. קשה לראות את החברים שלו מבלים ומתכננים תוכניות לעתיד.. קשה לראות את כל הזוגות,הילדים שקוראים : "אבא"...ואני...אני כועסת ומקנאה. בשקט..שאף אחד לא ירגיש..בעיקר לא הילדים. בטוחה שכלפי חוץ נראה שהכל בסדר,אבל החור שבלב מעמיק וכואב. כל כך מתגעגעת... איך יכול להיות שעברו רק חודשיים,ולי מרגיש כמו נצח בלעדיו.. היום חוזרים לשיגרה. לעבודה,ללימודים,לריצות. אולי בשגרה אמצא נחמה,ואולי..לשם אני בסה"כ בורחת.. מקווה שהדכדוך שפקד אותי יחלוף,אי אפשר לתפקד ככה... המשך שבוע טוב לכולם.

 

[שוורצה חיה]

לשיבולית היקרה

כל מילה המרגשות ,כמו בסלע אני אלמן כ-שנה וחודשים ,אותן הרגשות ,במיוחד אחרי שהחגים נגמרים ,במיוחד שעוד 8 ימים אישתי ז"ל הייתה צריכה לחגוג יום הולדת שלה קבלתי כל מינה תזכורות מתוך אתרי אינטרנט שפעם נרשמנו אז רה רק מוסיף מלח על הפצעים קשה לנחם ,כי אין נחמה ,אין מספיק מילים להביא את הכאב והצער ,שמיום ליום זה מתגבר רק בכח אפשר להמשיך ,ולראות שבכל זאת נשאר לנו אנשים יקרים פה עלי אדמות תחזיקי מעמד ,מצב לא קל עם הזדהות מלאה איתך חיים

 

[צילה בוקי]

מבינה ומזדהה עם כל מילה

זו הרגשה קשה. כולם יושבים עם בן הזוג שלהם. ורק את לבד (אני). זה קשה וכואב. קשה לי להגיע לאירועים משפחתיים ומפגשים חברתיים. כל פעם אני נושמת עמוק ואומרת אין ברירה. ממשיכים הלאה. אם אמשיך להסתגר או לקטר. זה יחזיר אותו? לא! לכן חייבים להמשיך הלאה. ולבלוע את הצפרדע . החיים יותר חזקים מהכל. אני מסתכלת על ההווה והעתיד וחיה עם זכרונות העבר. לאחר שנה וארבע חודשים קשים מנשוא. אני כל יום בוחרת להמשיך לחייך ולהסתכל על החכ"ם: חצי כוס מלאה . ולהיות חכ"ם וזה נותן את הכוח להמשיך הלאה. קודם למען עצמך ולמען הילדים ולמען ההמשך. הרבה שמחה צלה

 

[צליל מקורי]

גם אני ל מפסיקה לבכות לא מבינה למה זה קרה?

עוד מעט חודשים בלעדיו וכל יום שעובר הוא יותר קשה . כל צעד שעושה כל נשימה ... לא מפסיקה לבכות הולכת הצידה שהבנות לא יראו כמה אמא חלשה אני חושבת שאם לא הילדות לא היה לי למה לחיות אני מרגישה שממש חתכו אותי לשתיים החצי שלי מת ואני לא מבינה איך אני יכולה להמשיך. המחשבה שאני אתבגר והוא יישאר צעיר בתמונות קורעת אותי. אין לי כוחות ואני מרגישה שאני נגמרת אם רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה. אין לי מילים לנחם רק להזדהות עם כאבך.

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif

כן, את באמת בתקופה הכי קשה, כואבת, איומה ונוראה של הללמוד לחיות בלעדיו. את אינך חלשה כלל וכלל. את מתמודדת עם הכאב הנוראי הזה. וכל הכבוד לך. את במצב באמת מאוד עצוב ומאוד קשה, ומתאים להוציא את הכאב הזה, ולבכות. זו אינה חולשה לבכות כשכואב נורא ועצוב נורא. מתאים שהבנות יראו שאת בוכה - זה באמת נורא עצוב שאבא איננו. הבכי משחרר את הכאב שאנו חווים, והוא בריא לנו, משום שאחרת הכאב נאגר ונאגר, ואז יכולות לפרוץ מחלות אחרות. הרגשתך האיומה כ"כ מוכרת ומובנת, ומה שלי עוזר כשמרגיש כ"כ רע, שאני אומר לעצמי שזו תקופה. משום העוצמה של הכאב הנוראי, שאיננו מכירים כדוגמתו, אנו מרגישים חלשים, אך זו חולשה עקב ההתמודדות. אך מדובר על תקופה, עוד יום ועוד יום, עוד שבוע, ואח"כ יגיעו ימים פחות קשים, ולאחר זמן מה שוב יגיעו ימים קשים , לפעמים קשים נורא, ואח"כ שוב יגיעו ימים פחות קשים. אם לא הצענו לך בעבר, מציע לך כעת, לפנות לעזרה של עו"ס, לברר על קבוצת תמיכה - אם מתאים לך. או כל עזרה אחרת , לפי מה שמתאים לך, ומה שאפשר להציע לך.

 

[ALIZ58]

לבכות

שבת שלום מבינה אותך מזדה איתך,, גם אני כמוך היתי בוכה בתקופה הראשונה,, משירים שאהבנו,,מדברים שעשינו,, אפילו ביתי שאלה אותי למה את בוכה ולא היתי מסוגלת להגיד לה שאני מתגעגעת לאבא שלה.. גם עכשיו יש לי דמעות בעינים.. כאשר אני כותבת . היו לי לא פעם נפילות,, של דמעות,, בעבודה ליד המחשב ,,בבית ליד רדיו ומוסיקה.. בנסיעה ברכב לעבודה,,שם הרשתי לעצמי לבכות,,כי אין מי שרואה,, כל הזמן פחדתי, שביתי הקטנה תראה,,ולא רציתי להקשות עליה ,, וכמו שאמרת ,,עם אמא בוכה היא חלשה.. (כך מצטירת במחשבותינו) כי אני לא אמיצה להגיד שקשה גם לי..כאילו לי אין רגשות..

 

[hani31]

תחושה מוכרת

היי לכולם, כנראה זו תחושה שרובנו חווים ריקנות , עצב ובדידות . החגים והזכרונות צפים ועולים ואיתם הדמעות . הנה נגמר החג שהיה קשה וחזרנו בשמחה לשגרה . נאזור כוחות כי אין ברירה לא בחרנו להיות במצב הזה פשוט נשתדל להכניס מעט שמחה לחיינו. מאחלת ימים קלים לכולם !

 

[נסיכת הכוכב]

החזרה לשגרה

אחרי כל הפעילות המשפחתית והחברית בחגים שחוזרים לשגרה ועכשיו שאת חוזרת לעשייה היומית שלך הוא חסר לך בזוית העין וזה הקושי שאת מתמודדת איתו שאת קמה מהשבעה וצריך להתחיל לחיות ולא כל כך סלחנים לקושי שלך להמשיך הלאה בחיים , בלעדייו אבל את מבינה שמעכשיו החיים יהיו את נטו , בלי השותף לו את התרגלת ואת צריכה לחשוב מה לעשות עם הריקנות שנותרה בזוית העין ולהתחיל לא לחפש אותו בזוית העין זה חלק מההתאוששות וחזרה לשגרה לדעת שהוא עוכח נעדר ובלתי נראה בבית ובשלבים להפרד ממנו לאט לאט לבנות חיים שהוטא לא חלק מהם , חברים חדשים , פעילות חדשה החיים החדשים לפעמים זה חברים שלא יזכירו לך את עובדת האובדן שלך כל רגע אלא יקבלו אותך כאדם /אשה עצמאית , וככה הקשרהחדש יתחיל חיים חדשים ויקטין את געגועים למה שהיה בעבר

 

[פאני לשלוש]

מרגישה כמוך בדיוק

היי שיבולת, דברייך תואמים את הרגשתי במדוייק. גם אני יצאתי עם בנותי בחופש והנעמתי את זמנן בכל דקה. לקחתי כל אחת בנפרד ובילינו בהתאם לגילה. קניות, פארק, סינימה סיטי החדש שנפתח. הן נהנו מאד מאד ואפילו אמרו לי זאת. אני לצערי לא נהניתי כלל. בכל הבילויים חזרתי וחשבתי שכשאחזור אין לי למי לספר איך היה והרי בכל דבר שיתפתי אותו בכל מיד. זה חסר לי מאד מאד. הנוכחות שלו, התמיכה והבילויים המשותפים חסרים בצורה שאין לתאר. לראות משפחות מאד קשה לי גם. חיכיתי לחזור לעבודה ולשגרה. יש בזה משהו מקל למרות שהחסר מורגש מאד גם בהם בחגים ובשבתות זה בולט שבעתיים. תחושת הריקנות,המועקה, העצב והדכדוך כמו שתיארת באים והולכים.גם אני חשה כמוך עוד בחדר המדרגות, עוד לפני שאני פותחת את דלת הבית. יש רגעים קשים ויש רגעים קלים יותר. אני חושבת שלאישה או לבעל חוויית האובדן הכי קשה משום שהאובדן פגע בבית, בחיים הזוגיים ובחיי המשפחה. העצב מרחף באוויר תמיד ומישהו משמעותי חסר בבית. קשה למצוא נחמה. תעסוקה מתמדת וטיפול בילדים מסיח מעט את הדעת, אך הוא איתי בכל דקה ובכל שניה במהלך היום וגם בלילה. זה אובדן לא קל לכולנו. וחייבים להמשיך הלאה למען ילדינו שיגדלו בבטחון ובאהבה ככל שניתן. מאחלת לך ולכולם שנדע ימים טובים יותר. אמן. פנינה.

 

[em0854]

תחושת ריקנות

מזדהה עם כל מה שאת כותבת,, התחושות שאת חשה הן חלק מהתליך ויש לעבור אותן , אני רק מקווה ומאחלת שמקום שהן יתפסו ילך ויקטן. יש הרבה דברים שמשתנים, מוצאים נושאי עיניין חדשים. ויש גם התמודדיות שמחזקות . דברים שפעם נעשו בזוג או היו בתחום האחריות שלו בלבד ולפתע את מצליחה לבצע אותם בצורה ממש מוצלחת כמו החלפת אוטו - קניה ומכירה, נתנו לי תחושה של צמיחה מתוך המשבר. מחבקת אותך, עדנה

 

[שיבולת7]

תודה לכולם על התגובות,ידעתי שפה אמצא

אוזן קשבת,מבינה,והכי חשוב..לא שיפוטית. אכן השיגרה מבורכת..שקעתי בעבודה שצריכה להגיש ללימודים והגוש בגרון השתחרר קצת..כנראה הייתי צריכה קצת לרחם על עצמי,לקטר,ולכעוס ולשחרר.(אני לא עושה את זה מספיק..) התחלתי ללמוד זמן מועט לפני שנפטר,(העצה האחרונה שנתן לי,וכל כך צדק..)זה באמת מקום "נקי",שלי,ללא זכרונות ממנו,בלי אנשים שהכירו אותו....רק שם אני לפעמים מצליחה לברוח לזמן מועט מהחוסר. גם אני הייתי גאה בעצמי שהסתדרתי לגמרי לבד בטיול למדבר עם 2 ילדים+תינוק..לארוז,לנהוג,לטייל,לפרוק..לבד. ועשיתי זאת. למרות העדרו,למרות הגעגוע. ואולי,בזכות.. מחר חוזרת לעבודה ושמחה על כך.

לכולכם. אתם/ן מקסימים/ות.

 

[הים רגוע]

שיבולת היקרה

אכן כל כך מבינה ומזדהה איתך . כן, הקושי קיים ותמיד יהיה לו חלק בחיינו .אולם עם הזמן לומדים לחיות לצידו . עם הזמן מרחקי הזמן בין הנפילות לתהום הרקנות מתרחקים, ומשכן מתקצר ... כל הכבוד לך על דרך התמודודתך . ואכן מה שעשית זה לא מובן מאליו ,יש לך על מה להתגאות .

 

[SABI123]

מבינה לליבך

כמוני כמוך כל החג כרבר עם מועקה אחץת גדולה הנחמה היחדה שלי היתה שבנותי ובני היו מאושרים כולם דאגו שיה לנו הכי טוב. אתם לא יודעיפם כמה הוא היה חסר לי בסדר . חסרו לי כל המילים שהוא היה זורק , והיה גורם לכולם ליצחוק. והיום בילתי את כל היום שאני דומעת ולא מפסיקה לחשוב עליו .

 

[yamkachol]

../images/Emo201.gif

 

[yamkachol]

כל הכבוד לך, את פשוט נהדרת,

דאגת שילדיך יהנו מחופשת פסח - בילו כ"כ הרבה, נראה לי נהדר. מילאו את המצברים בחויות ממלאות ומהנות. איזה כייף להם. זה שלילדים היה נפלא , אינו מובן מאיליו. זה בזכותך. היה יכול להיות אחרת. כל הרגשות הקשים שליוו אותך, הם באמת מאוד קשים. זה באמת מאוד קשה כך להפרד מאהובך, מחברך, מבן זוגך לחיים ולילדיכם. כן, כך הכאב הזה של האובדן, יעלה ויצוף בעוצמה יותר חזקה בחגים , ימי הולדת וימי זכרון . יבוא - וילך. יצוף בעומה, וישקע, וידאך לאיטו. כעת הכאב מלווה אותנו לעד - רק העוצמות משתנות. אני מאמין שאהובך, אם היה מסתכל עליכם מלמעלה היה מאוד גאה בך. כל הכבוד לך על ההתמודדות.

 

[yamkachol]

צ.ל: ...יצוף בעוצמה...

 

[פשו שי ת]

היי שיבולת יקרה

החג הזה יצאתי לראשונה מאז שנפטר עם גיסי וגיסתי ( אחיו ואחותו)ומשפחותיהם היינו יחד 8 ימים ומאד היה כייף יחד.. . במשך החג עלתה השאלה - אם משה היה חי איך היה החג? ואני עניתי :היינו חוגגים אצלינו בבית את ליל הסדר ולא כאן (בכפר הרא'ה) היה לנו שונה החג הזה מכיוון שזה החג הראשון שלנו יחד -אנחנו והם ..... תמיד כל אחד היה במקום אחר בחגים.(היוזמה הברוכה היתה של גיסי אחרי 4 שנים שלא חגגנו יחד שום חג) כשהגענו הביתה נזכרתי שתמיד ישר אחרי נסיעה הוא היה פורק את הכביסה ומארגן תיקים ואילו הפעם שמנו את התיקים בצד והלכנו לישון רק בבוקר התחלנו לארגן.... היום אני מתחילה לחפש דירה חייבת לעבור למקום אחר(בעל הבית רוצה לשפץ ולגור בבנין ומפנה את כל הדיירים) ויש לי רק חודש וחצי לעזוב. כמה מחשבות עלו לי היום כמה קשה כל התהליך הזה לבד רק עם הילדים. אבל אין ברירה חייבים להמשיך הלאה למען ילדינו ולמענינו מחזקת את ידייך ומחבקת באהבה

חגית

 

[נסיכת הכוכב]

המעבר דירה

לכל אחד מעבר הדירה הוא מאד קשה וצריך לקחת שיקול של ילדים בבתי ספר וגנים ועבורך יש מעט זמן למצוא וגם להתארגן למעבר דירה רוב חיי אני גרה באותה הפינה ,ף ומגיל 8 זהנ החדר שלי אומנם החיים גררו אותי למקומות שונים בארץ אבל פה היה הבית והחדר שלי בבית , לא יכולה לישון בידר אחר חושבת עליך המון בקטעים הללו ומי יודע , אומרים משנה מקום משנה מזל שיהיה השינוי רק לטובה

 

[הים רגוע]

פשושית היקרה

מעבר דירה לא קל לכל אחד אבל אצלינו הוא קשה יותר..אורזים זכרונות ..מגעים לפרטים שמזכרים המון וצריך להפתר מהרבה דברים... קחי לך לזמן להפרד מהבית ..עם המעבר תראי תפתח לך תקופה חדשה ושמחה יותר וכבר נאמר משנה מקום משנה מזל .מאחלת לך שהשינוי יביא לך רק טוב ..כמו שעשה אצלי . יום נעים טלי .

 

[עדן שחר]

תחושת ריקנות

אם בילית יפה ונהנית במהלך חופשת פסח, וגם לילדים היה נפלא, מדוע את מרגישה ריקנות? לחזור לעבודה ז"א לשגרה זה ממש מצויין. זו לא בריחה. עבודה זה עניין בחיים. ולימודים גם כן. רציתי לשאול מאיזה גיל את? ואולי תוכלי למצוא זוגיות חדשה אי שם בעתיד.... אשמח לשמוע ממך עדן שחר