תחושת רייקנות

[חתולה מתוקה]

תחושת רייקנות

עכשיו אחרי שהכל נגמר, האנשים הלא מוכירים כבר לא באים, כי עבר זמן הרבה זמן אז אומרים "למה לנו?" עכשיו אחרי שהכל נגמר, כל החברים הלכו כל קרובי המשפחה הלכו, נשאר רק שקט, רייקנות שבאה אחרי כל הלחץ שלפני האזכרה. עכשיו אחרי האזכרה נזכרים מי בא מי לא ולמה. ואתם יודעים מה אני דיי שמחה בחלקי חברי הקורבים באו חוץ משניים שאחת בצבא ואחרת בלימודים והם היו איתי ותמכו בי. עכשיו אחרי האזכרה מחזירים את הכל למקום בלב עד לדבר הבא שבו שוב מותר להוציא הכל. זהו אתמות היה האזכרה שלש שלוש שנים ואז אתה קולט שזהו זה בערך האנשים יבוא גם בשנים הבאות אולי פחות, אולי זה עדיף כך היה פחות קשה. מי יתן שעד לשנה הבאה לא נצטמצם.

 

[בר03]

היי חתולה../images/Emo24.gif

תומכת מחבקת ומבינה אותך לגמרי.... שיהיה לך רק טוב מעכשיו

 

[ד י ק ל ה היחידה]

מוכר ועצוב כ"כ

בשבוע הראשון יש רגעים שצריך את זה, את התמיכה והאנשים, החיבוקים ויש רגעים שצריך שקט ולבד ואין בחודש הראשון, לא עוזבים אותך לרגע, כולם יחד, כבר מתחיל להעיק שנה ראשונה, דיייייי כמה אפשר, כל הזמן הבית עמוס וטוחנים לך במוח ואז הם נעלמים לאט לאט, אין עם מי לדבר ולחלוק הולכים ופוחתים ומתחילות המחשבות.. זהו? נשכח? לצערי זה ככה.....