תחושת פספוס...

Pukipsey007

New member
לדעתי, זה צחוק שנובע ממבוכה..

זה לא צחוק של "היי, איזה קטע, אנשים מתו פה
יואו.. דאחקות". זה צחוק כזה של מבוכה, אחרי הכל המסע מאוד מרוכז וקשה.. קורה שצוחקים, באמת. אנחנו רק בני אדם. זה לא שונה בהרבה מאלה שבוכים, לדעתי. יש גם צחוק-בכי ["את בוחקת
"-צוחקת-בוכה]. ובאמת שזו רק אנדרטה, עצם הרעיון הוא שחשוב
להבין שאנשים מתו שם, להבין שאסור לשכוח, להתחבר לאנרגיות שיש שם. להריח את המוות אפשר גם בלי לראות אנדרטה אחת, זה בערך בכל פולין. בכל יער, בכל שדה, מי יודע מה יש כמה מטרים מתחת לפני הקרקע.. קיצר, BABY TUTA אני מבינה את דעתך אך עלייך להבין שכל אחד מתחבר קצת אחרת, ולא נראה לי שמישהו שהגיע לפורום הזה יצא לפולין סתם ככה. הדברים שראינו עדיין בתהליך שקיעה, ובכל מקרה לעולם לא נבין, כי אי אפשר לקלוט. היינו בתוך תא גזים, מבחינתי זה לב הזוועה
וזה לא נראה כל כך מזויע, סתם חדר חשוך עם קצת כחול. אפשר לדמיין מה היה שם, ואז זה כבר משהו אחר. לדעתי אם הייתן חברות מאותה המשלחת והייתן מכירות זה היה ברור לך (בייבי תותה) שלונושקה בחורה רצינית, ובכלל לא היינו מגיעים למצב הזה. אז חלאס, חנוכה וזה.. לא פתחתי פורום כדי שנריב.
 
לפי הצורת דיבור שלה

הבנתי שהם "הריצו צחוקים" שם ולא איזה צוק ממבוכה.. תגידי מישהו באמצע טקס צוחק..
 

אביגל ג

New member
אם את מתכוונת שלקבוצה של לונושקה

שהריצו שם צחוקים אז זה ממש לא נכון. אני הרי הייתי איתה בקבוצה ולא היו צחוקים בזמן הביקור במחנות. לפי דעתי זה ממש לא יפה לצחוק שם (אני מתכוונת ממש ממש לצחוק לא לגחך מתוך בושה או כאלה). הילדים שנסעו איתנו במשלחת (מביה"ס שלנו) היו מאוד רציניים במקומות שהיה צריך לשמור על מידה של רצינות (אני מתכוונת שנגיד בקבלת שבת מותר לצחוק...להפגת המתח וכו'..). הילדים שהיו איתנו בקבוצה היו ממש מקסימים כולם עודדו את כולם ברגעים הקשים והיה ממש ממש נחמד לחוש זאת. לחשוב שחלק מהאנשים בכלל לא הכרתי לפני המסע ולראות שבמצב כזה אין חברים ולא חברים, וכולם הופכים להיות מאוחדים וביחד.
 

L i T a L 1

New member
ואי

כשהיינו במיידניק לא קלטנו איפה אנחנו. אני זוכרת שבשיחת סיכום של אותו יום ישבנו במלון באמצע המסדרון והמדריכה שאלה אותנו "מה ציפיתם מהיום?" ומישהו אמר שהוא לא ציפה שיהיה כמו שהיה שהוא ציפה שירד גשם שיהיה אפור לא ככה לא פרחים ופרפים. מול הר האפר חברה שלי נישברה לי הייתה בחילה אבל לא בכיתי. ועוד משהו... בהכנה מישהיא סיפרה לנו שהיא הייתה בהרצעה ומישהו סיפר שכשהרגו את איכמן בישראל ופיזרו את האפר שלו בים הוא (המרצה) היה זה ששפף את האפר שלו לים והוא סיפר שהוא קיבל כוסית קטנה עם 2 ס"מ אפר! והוא אמר להם בהרצעה שיחשבו כמה כוסיות של 2 ס"מ יש במיידנק! כשהייתי שם זה היה רחוק ממני אבל היום רק המחשבה על זה גורמת לי לבכות...
 
למעלה