תחושת פספוס בחיים
שלום אני גבר בן 34 נשוי+ילדה מקסימה בת 3.העניין הוא כזה אני ואשתי סובלים מחרדה חברתית [אגב אני גם סובל מבעיית קשב וריכוז] שמשפיעה על כל תחומי החיים כגון עבודה,מפגשים חברתיים וכו. מאז שאנחנו ביחד אנחנו מאד תומכים אחד בשני מה שמאד מקל על הקשיים האלו. כל ההתנהלות שלנו והחוסר בטחון נתפשים בצורה מוזרה על ידי אנשים,אך במקביל יש לנו איזה שהם יכולות ליצור אהדה אצל אנשים,מה שגרם לכך שיש לנו מספר מצומצם של קשרים חברתיים.עניין שמטריד אותי מאד הוא בעיקר העניין התעסוקתי,כשנה אחרי השחרור מהצבא ניסיתי ללמוד חשבונאות במכללה,אך למרות כל המאמצים והמוטיבציה נשרתי מהלימודים והלכתי ללמוד הנהלת חשבונות סוג 1+2,היום אני עובד כפקיד במשרד,ועוסק גם כמנהל חשבונות ומרוויח קצת יותר מהמינימום.העניין הוא שמאד מתסכל אותי חוסר ההצלחה הזאת בחיים למרות כל המוטיבציה והמאמצים,יש לציין שמצבי הכלכלי יותר טוב מהממוצע, יש לי דירה ללא משכנתא בעיקר בזכות ההורים שלי שמצבם הכלכלי טוב מאד.מה שמתסכל אותי זה שאני מרגיש שלא הגעתי כמעט לכלום בעצמי ויותר נתמך,תחושת האשמה עצמית בזה גדולה ומתסכלת מאד.אני מדמה את המצב שהייתי בו אם לא הייתה לי את העזרה מהוריי,מה שהיה קורה זה שלא הייתה לי דירה משלי,הייתי משלם שכירות וחי מהיד לפה,מרגיש כמו אוכל חינם.אנשים לא מבינים כל כך את האשמה העצמית ואומרים לי דברים כמו ''הלוואי הייתי במצב שלך,אתה לא צריך להיות מתוסכל אתה צריך להיות שמח'' וכו.
שלום אני גבר בן 34 נשוי+ילדה מקסימה בת 3.העניין הוא כזה אני ואשתי סובלים מחרדה חברתית [אגב אני גם סובל מבעיית קשב וריכוז] שמשפיעה על כל תחומי החיים כגון עבודה,מפגשים חברתיים וכו. מאז שאנחנו ביחד אנחנו מאד תומכים אחד בשני מה שמאד מקל על הקשיים האלו. כל ההתנהלות שלנו והחוסר בטחון נתפשים בצורה מוזרה על ידי אנשים,אך במקביל יש לנו איזה שהם יכולות ליצור אהדה אצל אנשים,מה שגרם לכך שיש לנו מספר מצומצם של קשרים חברתיים.עניין שמטריד אותי מאד הוא בעיקר העניין התעסוקתי,כשנה אחרי השחרור מהצבא ניסיתי ללמוד חשבונאות במכללה,אך למרות כל המאמצים והמוטיבציה נשרתי מהלימודים והלכתי ללמוד הנהלת חשבונות סוג 1+2,היום אני עובד כפקיד במשרד,ועוסק גם כמנהל חשבונות ומרוויח קצת יותר מהמינימום.העניין הוא שמאד מתסכל אותי חוסר ההצלחה הזאת בחיים למרות כל המוטיבציה והמאמצים,יש לציין שמצבי הכלכלי יותר טוב מהממוצע, יש לי דירה ללא משכנתא בעיקר בזכות ההורים שלי שמצבם הכלכלי טוב מאד.מה שמתסכל אותי זה שאני מרגיש שלא הגעתי כמעט לכלום בעצמי ויותר נתמך,תחושת האשמה עצמית בזה גדולה ומתסכלת מאד.אני מדמה את המצב שהייתי בו אם לא הייתה לי את העזרה מהוריי,מה שהיה קורה זה שלא הייתה לי דירה משלי,הייתי משלם שכירות וחי מהיד לפה,מרגיש כמו אוכל חינם.אנשים לא מבינים כל כך את האשמה העצמית ואומרים לי דברים כמו ''הלוואי הייתי במצב שלך,אתה לא צריך להיות מתוסכל אתה צריך להיות שמח'' וכו.
