תחושת הקורבן

artemisG

New member
תחושת הקורבן

התקדמתי במשהו. אני מודעת לזה שאני הרבה פעמים נמצאת ב"תחושת הקורבן". חושבת שכולם נגדי, בוכה הרבה, מתרגשת מכל דבר, חסרת אונים ועוד הרבה דוגמאות. אתמול זה בא לידי ביטוי עם בן הזוג שלי. הנושא שעליו רבנו לא משנה(ממש שטותי), העובדה שאני לא יודעת לנהל דיון כמו שצריך. ישר אני בוכה, ובטוחה שכולם נגדי. אינני יודעת כיצד לטפל בזה. אשמח אם תוכלו לתת לי מענה על אנשים שמטפלים בעניין זה, או אם יש טיפים שיכולים לעזור. זה ממש מטריד אותי. ברור לי שאני עלולה לאבד ככה בני זוג, משפחה וחברים... תודה.
 

seeyou

New member
"אני לא יודעת לנהל דיון כמו שצריך"../images/Emo12.gif?

אז להטיפ שלי-להימנע מדיונים את יכולה להקשיב,לתת חיוך קל,אך לא להיגרר לתוך הדיון. תנסי להפשיט בעיניים את משטתפי הדיון-ייתכן שהסמכותיות שלהם גורם לך לאי נעימות. יוסי
 

artemisG

New member
הבהרה

יוסי, ראשית כל תודה על המענה. כשאני אומרת "לנהל דיון" , כוונתי היא, לעתים, גם לשיחות עם בן הזוג שלי. שיחות רגילות של , למשל, משהו שלא היה לי נעים איתו, או איך עבר היום...או כל שיחה רגילה. לאוו דווקא דיון במובן הרשמי. אני חושבת ששיחות הן דבר מאוד חשוב. אני לא רואה לנכון להימנע מהן.
 

seeyou

New member
"שיחות הן דבר מאוד חשוב"../images/Emo45.gif-אבל כאשר../images/Emo8.gif

ניגרם נזק בעיקבות אותם שיחות אז רצוי לשתוק.(השתיקה שווה זהב) בגילך היית אמורה לתרגל ולרכוש מאומנות בסיסית בתיקשורת באופן כללי ובתקשורת בינו לבינה. ישנם הרבה קורסים של יחסי אנוש-תקשורת-שיפור ביטחון העצמי(שגם אני עברתי כאשר הייתי בגילך . הכול בזהירות-מלמדים באופן כללי . לא כול האנשים מוכנים לשמוע דברים שלילים על עצמם לכן..." משהו שלא היה לי נעים איתו" את צריכה להיות מאוד דיפלומטית
במקום להתלונן על דבר תגידי לו על הדרך האחרת.(מבלי להבין על מה את מדברת קשה להגיב ספציפי) עוד פרט חשוב ביחסים-התפקיד שלך הוא לא לחנך אותו אלא להפיק המירב התועלת מהיחסים
אני חסיד על הסופר דייל קארנגי מצאתי גם סיפרון של אכלני יתר אנונימים עם אימרות שיכולות לעזור לך לבנות מאגר נושים לשיחה
 

chenby

New member
קודם כל

זה שאת ערה לכך ומפריע לך, כבר אומר שאת בדרך לריפוי. וכל הכבוד לך זה בהחלט לא מובן מאליו ותוקירי את עצמך על זה. מעבר לזה, האם הבנת את זה בעצמך או שהבנת את זה כי בן הזוג שלך אמר לך? האם זה אמת שאת לא יודעת לנהל דיון כמו שצריך? ואת יודעת מה, נגיד ויש ריב, ואת ישר מתרגשת ובוכה וחסרת אונים, האם זה אומר משהו עלייך? זה לא אומר עלייך כלום -אלו רק הרגלים. אני הייתי ממליצה לך ללכת לאימון אישי, או טיפול לגבי הערכה עצמית ולפתח בטחון עצמי מעבר לזה, ברגע שתביני שאת נמצאת בהרגל, וזה גדול ממך, א, את יכולה קצת לחמול לעצמך ודבר שני, תתחילי לשים לב - כשאת כועסת, מרגישה רע, נעלבת - תבדקי עם עצמך מיד - תעלי בך את המחשבה- רגע, ממה אני כועסת? ממה אני בוכה? האם זה אמת שכולם נגדי או שזה רק ההרגל שלי לחשוב ככה? ככה תעלי בפנייך שאלות שהן אחרות לגמרי ממה שאת רגילה לשאול (כמו - למה עוד פעם אני מגיבה ככה, למה כולם נגדי, למה אני מתרגשת מכל דבר ולא יודעת לנהל דיון כמו שצריך) אנטוני רובינס- שבאופן אישי אני ממליצה לך לקרוא את הספר שלו - להעיר את הענק שבפנים, אמר שהכל טמון בשאלות שאנחנו שואלים את עצמינו. אם אני אשאל למה זה קורה לי, או למה זה מגיע לי - אלו שאלות קורבניות שעליהן המיינד תמיד יענה תשובה.. התשובה- היא לא עובדה אלא רק תשובה.. (אנחנו לרוב לוקחים אותה כעובדה ומתנהלים כאילו זה עובדה- וכך גם התוצאות שלנו בהתאם) לעומת זאת אם אני אשאל שאלה אחרת לגמרי כמו - למה זה מתנה מה שקרה עכשיו, למה אני כן מפתחת בטחון, למה אני כן יודעת לנהל דיון - אותו דבר, המיינד מיד ימצא תשובה.. כלומר יש לנו תשובות לכאן או לכאן, כלומר -שום דבר הוא לא עובדתי, הכל דעות. ברגע שאת מבינה שה"עובדות" שלנו הן רק דעות שלנו על המציאות, קל ליצור מרחב של שקט, של התבוננות ולבדוק מה אפקטיבי לי באותו הרגע- אולי אני יכולה להגיב בצורה חדשה- ואז משם אני אקבל תוצאה חדשה.. אני יכולה להגיד לך שבשביל לשבור את דפוס הקורבן - עלייך ליצור דפוס חדש של ה"אחראי" קורבן מסתכל על הנסיבות ומתקרבן על איך שהן משפיעות עליו - ככה אני, זה מה שאני יודע, אלו ההורים שלי, זה מזג האוויר, זו המדינה שלנו, ככה הם הדברים - ויש 0% אחריות מכיוון שיש ויתור- כזה אני, כלומר אני לא אשתנה כבר.. אין שינוי, ואותן תוצאות ימשיכו לחזור שוב ושוב.. האחראי - מסתכל על הנסיבות ואומר אוקי, זה שער הדולר, זה מזג האוויר, אלו ההורים שלי, זאת בת הזוג שלי, זאת ההשכלה שלי... מכאן - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומד לעשות. אין תירוצים, אין האשמה, אין לא יכול, יש רק - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומד לעשות. בשביל להחליף את הדפוס - עלייך פשוט לתרגל את זה.. ובנוסף אני ממליצה לך בחום רב לקרוא את הספר- לאהוב את מה שיש - של ביירון קייטי - או לכתוב את השם שלה ביו טיוב ולראות קצת סרטונים שלה..
 

artemisG

New member
תודה

ראשית כל, אני מודה לך מאוד על המענה. שמחתי לקורא את מה שכתבת. לשאלתך- אלו דברים שזיהיתי בעצמי, אך גם בן זוגי האיר אותם בפניי. חייבת לציין שיש לי בן זוג מאוד תומך ומקשיב. אני מרגישה שההתנהגות הזו שלי, עלולה לגרום לו פשוט ללכת. אתמול, אחרי ה"דיון" הבלתי מוצלח הוא אמר שזה בלתי אפשרי כבר. אני מבינה אותו במובן מסוים. יחד עם זאת, אני יודעת שזה תהליך וטיפול שעלי לעבור ואין לי ספק שאעמוד בזה. יש לי שאלה, בכל זאת: מהו תחום עיסוקך? האם בתור מנהלת הפורום את עוסקת בייעוץ/ פסיכולוגיה ? מקווה שאת מבינה מדוע אני שואלת זאת... בכל מקרה, תשובתך מאוד יפה, מקצועית ולעניין. תודה.
 

chenby

New member
אני מבינה למה את שואלת

אבל התואר שלי הוא לא ממש רלוונטי.. אני פה בעקבות משבר שהיה לי לפני 4 שנים ומשם פשוט המשכתי לכתוב תגובות לפוסטים של אחרים, ובהמשך לפני שנה וחצי גם נהייתי מנהלת הפורום.. אגב, בלי שתדעי, יש פה בפורום מאמנים, ויועצים ומטפלים בשפע.. אולי גם אני בינהם , ואולי לא :) בכל מקרה, אם תרצי עזרה והכוונה בתהליך את מוזמנת לפנות אליי במסרים ויש לי רשימה של ספרים.. שאני למדתי מהם ומתרגלת אותם עד היום.. (לא חייבים לפשוט את הרגל בשביל לטפל בעצמינו ולהתפתח ולגדול..) ובינתיים, בחיוך ובלי פחד תגידי לו - אני מטפלת בזה, אני מבקשת ממך ס-ב-ל-נ-ו-ת ואגב, אם לא תהיה לו, אז מישהו אחר יהנה מתקשורת נפלאה איתך, אבל מה שחשוב זה- הצמיחה שלך.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
להשלים את תשובתה של chenby

אני מאוד מתחבר לכל מה שחן כתבה לך. ונכון מאוד שאם עשית את הצעד הראשון של לראות שאת לפעמים קורבנית, אז כבר הרבה יותר קל לתקן מפה, מכיוון שאת כבר לא מזדהה ב-100% עם הקורבנית - את יכולה לראות אותה מהצד. מה שהייתי רוצה להוסיף לתמונה זה הצד הרגשי. קורבניות היא גם עמדה רגשית, שנוצרת בגיל צעיר, וקשורה (איך לא) לצמד המפורסם ביותר בתבל: אבא-אמא. עבודה רגשית תאפשר לך לראות את התפקיד שאת בחרת במשפחת המוצר שלך, בעיק מול הוריך (עם מי מהם הזדהית, עם מי עשית קואליציה נגד מי וכו'). מתוך ההבנה הזאת יהיה לך יותר קל לממש החלטות חדשות ושונות, ברוח הדברים שחן מציעה לך. בכל מקרה, את כבר בדרך הנכונה, וזה נהדר, כי קורבנות היא מקום מאוד קשה לחיות בו. מריוס
 
למעלה