קודם כל
זה שאת ערה לכך ומפריע לך, כבר אומר שאת בדרך לריפוי. וכל הכבוד לך זה בהחלט לא מובן מאליו ותוקירי את עצמך על זה. מעבר לזה, האם הבנת את זה בעצמך או שהבנת את זה כי בן הזוג שלך אמר לך? האם זה אמת שאת לא יודעת לנהל דיון כמו שצריך? ואת יודעת מה, נגיד ויש ריב, ואת ישר מתרגשת ובוכה וחסרת אונים, האם זה אומר משהו עלייך? זה לא אומר עלייך כלום -אלו רק הרגלים. אני הייתי ממליצה לך ללכת לאימון אישי, או טיפול לגבי הערכה עצמית ולפתח בטחון עצמי מעבר לזה, ברגע שתביני שאת נמצאת בהרגל, וזה גדול ממך, א, את יכולה קצת לחמול לעצמך ודבר שני, תתחילי לשים לב - כשאת כועסת, מרגישה רע, נעלבת - תבדקי עם עצמך מיד - תעלי בך את המחשבה- רגע, ממה אני כועסת? ממה אני בוכה? האם זה אמת שכולם נגדי או שזה רק ההרגל שלי לחשוב ככה? ככה תעלי בפנייך שאלות שהן אחרות לגמרי ממה שאת רגילה לשאול (כמו - למה עוד פעם אני מגיבה ככה, למה כולם נגדי, למה אני מתרגשת מכל דבר ולא יודעת לנהל דיון כמו שצריך) אנטוני רובינס- שבאופן אישי אני ממליצה לך לקרוא את הספר שלו - להעיר את הענק שבפנים, אמר שהכל טמון בשאלות שאנחנו שואלים את עצמינו. אם אני אשאל למה זה קורה לי, או למה זה מגיע לי - אלו שאלות קורבניות שעליהן המיינד תמיד יענה תשובה.. התשובה- היא לא עובדה אלא רק תשובה.. (אנחנו לרוב לוקחים אותה כעובדה ומתנהלים כאילו זה עובדה- וכך גם התוצאות שלנו בהתאם) לעומת זאת אם אני אשאל שאלה אחרת לגמרי כמו - למה זה מתנה מה שקרה עכשיו, למה אני כן מפתחת בטחון, למה אני כן יודעת לנהל דיון - אותו דבר, המיינד מיד ימצא תשובה.. כלומר יש לנו תשובות לכאן או לכאן, כלומר -שום דבר הוא לא עובדתי, הכל דעות. ברגע שאת מבינה שה"עובדות" שלנו הן רק דעות שלנו על המציאות, קל ליצור מרחב של שקט, של התבוננות ולבדוק מה אפקטיבי לי באותו הרגע- אולי אני יכולה להגיב בצורה חדשה- ואז משם אני אקבל תוצאה חדשה.. אני יכולה להגיד לך שבשביל לשבור את דפוס הקורבן - עלייך ליצור דפוס חדש של ה"אחראי" קורבן מסתכל על הנסיבות ומתקרבן על איך שהן משפיעות עליו - ככה אני, זה מה שאני יודע, אלו ההורים שלי, זה מזג האוויר, זו המדינה שלנו, ככה הם הדברים - ויש 0% אחריות מכיוון שיש ויתור- כזה אני, כלומר אני לא אשתנה כבר.. אין שינוי, ואותן תוצאות ימשיכו לחזור שוב ושוב.. האחראי - מסתכל על הנסיבות ואומר אוקי, זה שער הדולר, זה מזג האוויר, אלו ההורים שלי, זאת בת הזוג שלי, זאת ההשכלה שלי... מכאן - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומד לעשות. אין תירוצים, אין האשמה, אין לא יכול, יש רק - לאן אני רוצה להגיע, ומה אני עומד לעשות. בשביל להחליף את הדפוס - עלייך פשוט לתרגל את זה.. ובנוסף אני ממליצה לך בחום רב לקרוא את הספר- לאהוב את מה שיש - של ביירון קייטי - או לכתוב את השם שלה ביו טיוב ולראות קצת סרטונים שלה..