כמה תיקונים.
1. לא כל בנות השירות מקבלות כרטיס. היום דיברתי עם מישהו שעושה שירות בעפולה וגם גר שם, והשירות הוא בפנימייה. לתדהמתי, מסתבר שהוא לא מקבל כרטיס, כיוון שכביכול "אין לו לאן לנסוע". זה מטופש ומרגיז, לדעתי. אין מצב שאשרת קרוב לבית בשנה הבאה! הרי נסיעות הן חלק מהוצאות היום-יום, גם נסיעות של סוף שבוע, לכייף, ועם משכורת של שירות לאומי קשה לכסות את כל ההוצאות הללו. 2. הרכזת שלי הזהירה אותי שהכרטיס לא עובר יותר מכמה פעמים, אבל לדעתי היא סתם אמרה זאת כדי לא להביא אותי למצב שאני נותנת כרטיסים לחברים שלי או נוסעת בלי חשבון. כי מה קורה אם אני משרתת רחוק באמת? מצב היפוטתי: אני משרתת בנהריה, למשל, ואני צריכה להגיע הביתה. היום הוא יום שישי בבוקר, ויש רכבות מעטות מאוד לדרום. לכן אני לוקחת כמה רכבות, ואני צריכה לחכות לכל רכבת שעה. אז אני לא אחכה ברציף, אניאלך לאולם הנוסעים, וזה אומר שאני צריכה לקנות שם כרטיס להמשך הנסיעה. אז נניח אני נוסעת ברכבת מנהריה לחיפה, אחר כך מחיפה לבנימינה, אחר כך מבנימינה לתל-אביב, ואחר כך מתל-אביב לבאר-שבע? אני חייבת להעביר ארבע פעמים, אין מה לעשות. טוב, סביר להניח שמצב כזה, נדיר מאוד שהוא יתרחש כי אני בכל זאת אקח את הרכבת הישירה שבאה שעה אחר-כך וזהו, ואני בכל מקרה לא אעשה שירות בנהריה אז לא ממש אכפת לי. מה שכן, לדעתי אפשר להעביר את הכרטיס יותר מפעמיים. 3. לא כל הנסיעות הרכבת הן חינם, רק אלה שמחירן הוא כמו הקוד - מעל 9.60 ש"ח. האמת היא שאין לי הוכחות חותכות, וייתכן שזה משתנה בין הכרטיסים של העמותות, אבל פעם היו לפניי בתור בתחנת הרכבת שתי בנות מ"בת-עמי", והן רצו כרטיס מת"א להרצליה, שמחירו 7.50 ש"ח. הקופאית ניסתה, אבל הכרטיס לא עבר, והיה כתוב לה על הצג שהקוד לא מתאים. שכחתי מה עוד היה לי לומר.
