תזכורת (קצת כפוייה...)
עומדת מול המראה, מביטה בגופי העירום. טיפה מפלסת את דרכה מצווארי בין שדיי ונחה לה על טבורי. מקלחת קרה לא עוזרת, לא משנה מה אומרים. אני מתפתה שולחת יד לעורף, מחקה את מסלול הטיפה, מטיילת על גופי, יש לי צמרמורת, ההרגשה כל כך נעימה, רוצה להמשיך מטה אך נעצרת. בתנועה חטופה מושכת מעיל וקושרת אותו על מתני. ירך ענוגה מציצה מבין קפלי המעיל ומחשוף עמוק מפאר את שדי. בגופי עובר רטט, ליבי דופק נמרצות, החלטתי – אני הולכת אליה! עומדת מול דלתה, קצת מהוססת, מרימה את היד וכמעט מתחרטת. "נו, יש מישהו בבית?" נשמע קול גברי מאחורי, הסתובבתי בבהלה. "מי את?" הוא שאל ועוד לפני שהספקתי לענות פשפש בכיסו והוציא מפתח. "אני עדי, את בטח באת לאחותי, נכון? בדיוק חזרתי לסופ"ש, בואי נבדוק מי בבית". הוא רכן מולי והחדיר את המפתח בחור הדלת, לא יכולתי לזוז. הנשק השחור והקר נגע ברגלי החשופות והעביר בי צמרמורת, פטמותי התקשו. עצמתי את עיני והרחתי את מדיו ושערו המלא אבק וזיעה, הדלת נפתחה מאחורי. פסעתי אל הבית האפל, יכולתי להריח אותה באוויר. הוא עמד מאחורי, השליך את חפציו הצידה "נראה שאין אף אחד אך, תרגישי בנוח" אמר ואחז בצווארון מעילי" תני לי את המעיל"... במשיכה אחת נותרתי עומדת, המעיל שמוט עד מתני וגבי חשוף מול פניו. דממה.
עומדת מול המראה, מביטה בגופי העירום. טיפה מפלסת את דרכה מצווארי בין שדיי ונחה לה על טבורי. מקלחת קרה לא עוזרת, לא משנה מה אומרים. אני מתפתה שולחת יד לעורף, מחקה את מסלול הטיפה, מטיילת על גופי, יש לי צמרמורת, ההרגשה כל כך נעימה, רוצה להמשיך מטה אך נעצרת. בתנועה חטופה מושכת מעיל וקושרת אותו על מתני. ירך ענוגה מציצה מבין קפלי המעיל ומחשוף עמוק מפאר את שדי. בגופי עובר רטט, ליבי דופק נמרצות, החלטתי – אני הולכת אליה! עומדת מול דלתה, קצת מהוססת, מרימה את היד וכמעט מתחרטת. "נו, יש מישהו בבית?" נשמע קול גברי מאחורי, הסתובבתי בבהלה. "מי את?" הוא שאל ועוד לפני שהספקתי לענות פשפש בכיסו והוציא מפתח. "אני עדי, את בטח באת לאחותי, נכון? בדיוק חזרתי לסופ"ש, בואי נבדוק מי בבית". הוא רכן מולי והחדיר את המפתח בחור הדלת, לא יכולתי לזוז. הנשק השחור והקר נגע ברגלי החשופות והעביר בי צמרמורת, פטמותי התקשו. עצמתי את עיני והרחתי את מדיו ושערו המלא אבק וזיעה, הדלת נפתחה מאחורי. פסעתי אל הבית האפל, יכולתי להריח אותה באוויר. הוא עמד מאחורי, השליך את חפציו הצידה "נראה שאין אף אחד אך, תרגישי בנוח" אמר ואחז בצווארון מעילי" תני לי את המעיל"... במשיכה אחת נותרתי עומדת, המעיל שמוט עד מתני וגבי חשוף מול פניו. דממה.