תורה לשבת הגדול

[שמואל שמלקי]

תורה לשבת הגדול

הטעם שנקרא השבת שלפני פסח "שבת הגדול" הסביר הרה"ק בעל השארית מנחם זי"ע משום דמובא בזוהר הקדוש דשבת קודש כל שיתא יומין מיניה מתברכין. (כל הששת ימים של השבוע שלאחר מכן מתברכים מהשבת), והנה אמרו חז"ל בפסח נידונין על התבואה, היינו פרנסה, ובשבת שלפני פסח מתברכים ממנה כל השיתא יומין ובכללם חג הפסח, ועל ידי כן נידונים לפרנסה והשפעות טובות בפסח לכל ימות השנה. לכן, נקרא השבת שלפני פסח "שבת הגדול", כי בכל שבת מתברכין מיניה ששת ימות השבוע בלבד, ובשבת זו מתברכים חג הפסח ועמו כל השנה בהשפעות טובות...


הרה"ק בעל השפת אמת זי"ע אמר דהטעם ששבת זו נקראת בשם "שבת הגדול", כי עד ליציאת מצרים היתה השבת מציינת עובדה אחת, את בריאת העולם על ידי הבורא יתברך, ככתוב "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אבל מיציאת מצרים והלאה נוספה לה לשבת דבר נוסף, היא גם זכר ליציאת מצרים, ככתוב "כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' וכו' על כן צוך ה' לעשות את יום השבת". מצוות השבת קיבלה, איפוא, מעת יציאת מצרים יתר גדולה בהיותה עדות כפולה, לבריאת העולם ולשחרור ישראל מבית עבדים. על כן ראויה השבת להיקרא בשם "שבת הגדול"...


הגה"ק בעל החתם סופר זי"ע הסביר: על פי מה דמובא בטור: "אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש במוצאי שבת, שחל יום טוב באותו שבוע".אחד הטעמים הוא, שאם אין ששת ימי המעשה, קדושת השבת עדיין נמשכת ואין לה הפסק. וא"כ, הואיל ופסח מצרים היה יום טוב הראשון שקיבלו ישראל, וחל אז ביום ה', יוצא שהשבת שלפני יציאת מצרים היתה גדולה יותר וקדושתה נמשכה כל השבוע. אבל שאר השבתות עד אז,גדלם היה רק כ"ד שעות. ולכן קיבלה שבת זו שם "שבת הגדול", הגדול
מאז בריאת העולם...



הרה"ק בעל הבני יששכר זי"ע מסביר: דהנה מצוות שבת שמרו ישראל עוד בהיותם במצרים, אף שלא היו מצווים עליה, כמובא במדרשים, שמשה בירר להם את יום השבת לקדושה, מנוחה ועונג. ואז ציוה להם השי"ת על לקיחת קרבן פסח בשבת, בעשור לחודש, והוברר להם כי גדול המצוּוה ועושה ממי שאינו מצ ווה ועושה, על כן לקיחת קרבן פסח שהוא בצווי, דוחה שבת ששמרו
עד אז שלא על ידי צווי, ואם כן נתחדש להם בשבת זו "גדול המצווה ועושה",על כן נקרא "שבת הגדול"...

 

[ספודיק1]

וורטים לפרשת אחרי מות

אחרי מות שני בני אהרן"
כיון ששמע איוב מיתת שני בני אהרן אמר: "אף לזאת יחרד לבי"
חכמינו אמרו, כי איוב נדון ביסורים על שום ששתק בעת שגזר פרעה להשליך את ילדי ישראל אל היאור, ולא מחה על כך.
והנה, על חטאתם של נדב ואביהוא אמרו חכמינו: "היו משה ואהרן מהלכין בדרך ונדב ואביהו מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, אמר לו נדב ואביהוא, אימתי ימותו שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור. אמר להם הקב"ה: נראה מי קובר את מי".וקשה, אם נדב אמר זאת מדוע איפוא נענש אביהוא ? אלא מכאן אנו למדים, שהשומע דבר רע ואינו מוחה אלא שותק, הריהו ראוי לעונש.ובכן, כיון ששמע איוב על דבר מיתת שני בני אהרן גם של אביהוא למד מזה, שהעובר בשתיקה על דברים רעים נענש גם
המגיד ממזריטש זצק"ל


בקרבתם לפני ה' וימתו"
נדב ואביהוא, בני אהרן, ביקשו לעבוד את ה' מתוך התבטלות הגשמיות, ממש עד כלות הנפש, עד ש"וימתו". , כי זהו היה גוף החטא שלהם. ההתקרבות האמיתית אל ה' צריכה להיות ע"י קיום המצוות בעולם גשמי ובגוף גשמי." כיצד צריכה להיות אותה קרבה אל ה'. זו, לדבריו, צריכה להיות מאוזנת. איזון בין יראת ה' לבין אהבת הבורא. בניו של אהרן הפריזו, לשיטתו, באהבתם את ה', ובכך הביאו כלייה על עצמם. באופן שונה מסביר רבי שמשון רפאל הירש. לשיטתו, חטאם היה בכך שחשבו את עצמם קרובים לה' יותר מכפי שהיו במציאות, ומתוך זה הם האמינו שהם יודעים מה רוצה ה', ועשו את המעשה בלי שיורה להם לעשות כן.
רבי מנחם זלמן שניאורסון זצק"ל


וכפר בעדו ובעד ביתו"
מה עניין ביתו, הרי הכהן בא להתפלל על עצמו ועל העם כולו? שאין לתאר כהן גדול בלא בית, בלא נישואין ובלא אישה, שהרי הכהן הגדול מבטא עבור העם אידיאל מוסרי, הוא משמש דוגמא להתנהגות, ועליו להיות מודל לחיי משפחה שקטים, רגועים ומוסריים.
רבי רפאל הירש זצק"ל


ושפך את דמו וכסהו בעפר"
"וכסהו בעפר", כדי שלא יישאר דם, שכן לו נשאר דם על הקרקע, עשויים לטעות ולחשוב שדם אדם הוא, ועלולים גם לחשוב, שבארץ ישראל הקדושה, נשפך ח"ו דם נקי.
שד"ל זצק"ל

 

[א ווסע ייד]

חידושי תורה לפסח

הרה"ק בעל האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע הסביר את הטעם שדווקא בפסח נידונים על התבואה. כי הנה במשך ימות השנה כשרוצה הקב"ה להשפיע שפע רב וכל טוב לבני ישראל, מיד צצים ועולים המקטרגים וטוענים שבני ישראל אינם ראויים לקבל את הטוב, אולם בפסח כשבני ישראל יושבין ומסובין כבני מלכים, ולפניהם שלחן ערוך כל טוב, כוסות יין מזוגים ואוכלים על השובע, והכל לשמו הגדול בהלל ושירה וסיפור חסדי המקום עליהם, מזה מראה הקב"ה למקטרגים שאין הצדק אתם, רק בני ישראל אינם בועטים בו מרוב טובה, ועיקר הנאתם ורצונם לגרום נחת רוח לפניו יתברך שמו, לפיכך עת רצון הוא לזכות בשפע וכל טוב
למלא אסמינו שבע, ומגודל חסדיו ייחד הקב"ה את חג המצות שידונו בו על התבואה, כי אז משתתקים המקטרגים והמשטינים!


הרה"ק בעל האמרי אמת זי"ע הקשה,איך אפשר לחלק את ההלל לחצאין ומפסיקין ביניהם בשולחן עורך
באכילה ושתיה? ומתרץ, דבליל הסדר יש בכח כל איש ישראל לזכות להגיע למדריגה שגם אכילתו ושתייתו יהיו בבחינת "הלל", ולא יהא נחשב כהפסק בין שני חלקי ההלל. ובודאי גם זה סותם פיות משטיננו ומקטריגנו, שזה מוכיח שעיקר הגשמיות אינה אלא מטרה לרוחניות גרידא, ולפיכך אין האכילה והשתיה מפסיק בהלל……


הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע דיבר בקדשו בליל הסדר, שרמזים עמוקים ודברים רמים ונשגבים רמז בעל ההגדה בסימני הסדר, והטעם שהניחם מוצפנים ולא גילה סודם בפירוש, משום שבשביל החכם אין צריך לפרש כי די לחכימא ברמיזא, ולשוטה ופתי אי אפשר ואסור לגלות לו. ואכן הוא עצמו היה אומר בלילה זה על סימני הסדר דברים עמוקים מאד. אף ציין ואמר: אלמלי הייתי חושש מהמון עם ועמי הארץ, הייתי נוטל את המצות לבית הכנסת ועושה בהן נענועים כמו שעושים בד' מינים!…













מינים!…










גרידא, ולפיכך אין האכילה והשתיה מפסיק בהלל……

 

[פטרשקע]

סיפורי חסידים לפסח

בשנה אחת כאשר נכנס הרה"ק בעל הישמח ישראל מאלכסנדר זי"ע לבית מדרשו לערוך את ה"סדר" נענה ואמר לפני הקהל: "מי שאיננו מאמין כי גם הרשע הגדול ביותר יכול להתהפך בלילה הקדוש הזה לצדיק גמור הוא הוא אותו רשע הנאמר בהגדה!…בשנה אחרת כאשר יצא הרה"ק בעל הישמח ישראל זי"ע מחדרו שבבית המדרש לעבר השולחן והגיע לשולחן בו ערך את הסדר, פרץ בקול שאגה: "קדש"!!! "יהודי! קדש את עצמך, אל תחמיץ את ההזדמנות הניתנת לך בלילה הזה לעלות ולהתעלות"… ובעוד שהקהל עומד וקולט את הדיברה הראשונה ומחליט בנפשו לחפש את הדרך להתקדש, באה הדיברה השניה ביתר שאת וביתר עוז: "ורחץ"!!!"יהודי! טהר את עצמך ורחץ מעבירות שבידך, ורק אז תעמוד על מצבך העגום שהנך נמצא בו". כל הקהל שנכח שם עצר את נשמתו מרוב פחד ויראת הכבוד ששרה שם באותם רגעים נצחיים, כל אחד
חושב בלבו כי בוודאי אליו מתכוין הרבי… אך אחרי רגע של דממה עובר הרבי למידת הרחמים, וברוח אבהית מפרש הוא את דיברתו השלישית: "כרפס!!!" "התבוננו בכרפס, מהו? בסך הכל ירק כמו שאר ירקות, רק עליו יוצאים החוצה ואילו הוא טמון עמוק באדמה. מי שם לב אליו ומי מתחשב בו כל ימות השנה, ועם זאת, כשליל הסדר מגיע מעלים אותו על שולחן מלכים, קחו אפוא מוסר ותלמדו ממנו, כי אף שבכל ימות השנה, הנכם שקועים בכל מיני מעשים חומריים ככרפס הזה ששקוע באדמה, הרי אם תרצו מסוגלים אתם להגיע בלילה הזה למדריגות רמות ונשגבות"…